הלכה ואגדה

פסקה ו
כָּל דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּהַגָּדָה בֵּין בַּהֲלָכָה, תּוֹבֵעַ הוּא אֶת תַּפְקִידוֹ לְהַרְווֹתוֹ בְּטַל שֶׁל תְּחִיָּה עֶלְיוֹן, מֵאוֹצַר הַהַרְגָּשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמַּדָּעִים הַיּוֹתֵר רוֹמְמִים, הַמְפַכִּים מִתּוֹךְ הַכְּלָלִיּוּת הָאַדִּירָה, שֶׁזֶּה הַפְּרָט הַנִּלְמָד נוֹבֵעַ מִמֶּנָּה. זֹאת הִיא תְּכוּנַת הַצִּמָּאוֹן שֶׁל הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַמִּתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם תָּמִיד וּמְבִיאָתַם לִידֵי מְרִירוּת נֶפֶשׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה וְלִידֵי עֲלִיַּת נְשָׁמָה וְהַרְחָבַת דַּעַת בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מֵעֵבֶר מִזֶּה.
פסקה ז
בְּכָל לִמּוּד יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי הַמִּתְגַּלֶּה בַּכֹּל, וְיָקְרוֹ שֶׁל הַנִּיצוֹץ הוּא מִפְּנֵי יִחוּשׂוֹ אֶל הַכְּלָלִיּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם מְאֹד, וְגִלּוּיוֹ הוּא רַק מִצַּד הַפְּרָטִיּוּת. וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ נְתוּנִים אֶל הַצְּפִיָּה הַכְּלָלִית שֶׁלָּהּ, עַל כֵּן אוֹרָהּ הַכְּלָלִי מִתְגַּלֶּה עָלָיו, וּבָא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת בְּהַשָּׂגָה.