בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
אורות התורה - פרק ו' פסקה י"ד, פרק ז' א-ב

הסיבות לביטול תורה

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

י"ז אייר תשפ"ב
2 דק' קריאה 42 דק' האזנה
פרק ו'
פסקה יד
כְּשֶׁהַנְּשָׁמָה מְשַׁעֶרֶת עַד כַּמָּה אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֻכְרָח הוּא קֹדֶם-כֹּל לָדַעַת אֶת תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל, וְעַד כַּמָּה כָּל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים מֻכְרָחִים לִהְיוֹת מְבֻסָּסִים עַל יְסוֹדוֹת מַעֲשִׂיִּים בְּחַיֵּי הַצִּבּוּר וּבְחַיֵּי הַיָּחִיד, מִתְעוֹרֶרֶת תְּשׁוּקָה גְּדוֹלָה לְלִמּוּד הַתּוֹרָה הַמַּעֲשִׂי, הַמּוֹרֶה אֶת דַּרְכֵי הַחַיִּים, וְהַתְּשׁוּקָה הָרוּחָנִית נִלְחֶמֶת הִיא עַל עֶמְדָּתָהּ, וְאֵינָהּ מַנִּיחָה אֶת הַתְּשׁוּקָה הַמַּעֲשִׂית שֶׁתִּמְשֹׁל הִיא מֶמְשָׁלָה בִּלְתִּי-מֻגְבֶּלֶת בְּסִדְרֵי הַלִּמּוּד וְאָרְחוֹת הַחַיִּים וְהַמַּחְשָׁבָה. וּמִתּוֹךְ הַהִתְנַגְּשׁוּת, שֶׁל אֵלֶּה שְׁתֵּי הַתְּשׁוּקוֹת הַבּוֹעֲרוֹת, יֵצֵא אוֹר מַבְהִיק, כּוֹלֵל בְּקִרְבּוֹ עֹשֶׁר סָפוּן, קָלוּעַ מִשְּׁנֵי הַכֹּחוֹת יַחְדָּיו, הָרוּחָנִי וְהַמַּעֲשִׂי, וּמִשְּׁנֵיהֶם יִבָּנוּ נְשָׁמוֹת שׁוֹמְמוֹת, וְיִתְכּוֹנֵן עַם-עוֹלָם, הַהוֹלֵךְ לְחַדֵּשׁ אֶת נְעוּרָיו, עַל אֶרֶץ מַטָּעָתוֹ .
פסקה טו
בְּלִמּוּד דִּקְדּוּקֵי תוֹרָה וְדִקְדּוּקֵי סוֹפְרִים בִּפְרָטֵי פְרָטִים, הֲרֵי הוֹלֵךְ וּמִתְכַּלֵּל בַּאֲבוּקָה אַחַת בַּמְגַמָּה הַכְּלָלִית שֶׁל יְסוֹד הַדָּת וּשְׁאִיפַת הַקֹּדֶשׁ וְהָעֶלְיוֹנוּת שֶׁבְּתוֹכוֹ. וְאִם בֶּאֱמֶת יְטֻשְׁטַשׁ הָאוֹר הַמַּבְהִיק שֶׁל הַפְּרָטִים, יֵחָרֵב הָעוֹלָם הַמַּעֲשִׂי כֻּלּוֹ. עַל כֵּן מֻכְרָח מַסָּךְ לִהְיוֹת נִפְרָס, וְהוּא נוֹתֵן מָקוֹם לְבֵרוּר שֶׁל כָּל פְּרָט וּפְרָט בְּעוֹלָם חָשׁוּךְ לְגַבֵּי הָאוֹרָה הַכְּלָלִית, וַעֲבוֹדַת בֵּרוּר זֶה בִּידִיעָה וַעֲבוֹדָה מְשַׁכְלֶלֶת הִיא אֶת הַחַיִּים, וּמִמַּעַל לְהַמַּסָּךְ הָאוֹר מַזְהִיר בְּכָל הוֹד כְּלָלוּתוֹ, וְדֶרֶךְ מַעֲבָרוֹ מַרְעִיף הוּא טַלְלֵי אוֹרָה לְכָל הַבְּלִיטָה הַפְּרָטִית, עַד שֶׁיּוֹנֵק הוּא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן מֵהָעֶלְיוֹן, וְהוֹלְכִים הֵם וּמִתְאַחֲדִים.
פסקה טז
רִבּוּי הַלִּמּוּד מְקַשֵּׁר אֶת הַקְּדֻשָּׁה הָעֶלְיוֹנָה בְּרוּחוֹ שֶׁל אָדָם, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ יוֹרֵד לְעָמְקָם שֶׁל דְּבָרִים, וְלִפְעָמִים פּוֹעֵל עָלָיו לְטוֹבָה עֶלְיוֹנָה גַּם כְּשֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת הַפְּשָׁט בְּמַה שֶּׁלָּמַד, אֲבָל הוּא צָמֵא לִדְבַר ד' לִלְמֹד הַרְבֵּה, וּמַשְׁבִּיר אֶת צִמְאוֹנוֹ בְּתַלְמוּד מְרֻבֶּה, וְהַנְּשָׁמָה מִתְעַלָּה. וּבְלִמּוּד רָזֵי תוֹרָה, אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מֵבִין אֶת הָעִנְיָנִים לִפְרָטִיּוּתָם, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹסֵק בְּצִיּוּרִים שֶׁמְּעַנִּים אֶת נַפְשׁוֹ, וְאֶת חוּשׁוֹ הָרוּחָנִי הַשּׁוֹקֵק לִדְבָרִים מוּבָנִים, מִכָּל מָקוֹם אַחַר הַלִּמּוּד הָאוֹרָה מוֹפִיעָה עָלָיו, וְהוּא בִּכְלַל כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בַּלַּיְלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹשֵׁךְ עָלָיו חוּט שֶׁל חֶסֶד בַּיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר יוֹמָם יְצַוֶּה ד' חַסְדּוֹ וּבַלַּיְלָה שִׁירֹה עִמִּי.

פרק ז'
פסקה א
ישנן כמה סבות, המעכבות את האדם מדברי תורה, שלא יכנסו בלבבו, ותמיד צריכים לדעת מה היא הסבה המעכבת באותה השעה שהעכוב הוא מורגש, כדי שידע באיזה אופן להסיר את הסבה, כדי שיפתח לבו להקשר יפה בדברי תורה. כי אם לא ידע את הסבה הנכונה, יש שיטרח הרבה להסיר סבה אחרת, שהיא באמת אינה מעכבתו עכשיו, והסבה השולטת עכשיו, שהיא מעכבתו כעת מקישורה של תורה, תשאר בעינה, ויעמוד האדם במבוכתו. והסבות הללו יש מהן שהן רוחניות, ויש שהן גשמיות, יש שהן באות מחסרון הכשרה של קודש, ויש שהן באות מחסרון הכשרה של חול.
פסקה ב
בטול תורה נחשב לכל אדם כפי מדרגתו, ומי שיכול לעלות במחשבתו למדרגה גדולה, והוא מתעצל או מתפחד, ומואס במעלתו העליונה, ומניח את עצמו להיות למטה, הרי הוא מואס את תורת ד' הראויה לו, שעל זה נאמר שויתר הקב"ה על ע"ז ג"ע ושפ"ד ולא ויתר על מאסה של תורה (פתיחתא דאיכה רבתי).




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il