שאלה:
אנו נשואים כ-6 שנים וב"ה חיים באהבה. אך לפעמים אני מרגישה שבעלי "מחליט בשבילי". בדרך כלל זה טוב לי שהוא לוקח אחריות אבל לפעמים אני מרגישה שהוא עובר את הגבול. כיצד להתמודד?

תשובה:
כל חיים משותפים מציבים שאלה על הגבול שבין אחד לשני. כאשר הגבול אינו ברור, יש פריצות של האחד לתחומו של השני, ומכאן עלולות לנבוע בעיות, מריבות וכד'. לכן, חשוב מאד להגדיר תפקידים וגזרות אחריות של כל אחד מבני הזוג. למשל, האחריות על ניהול התקציב המשפחתי, בדרך כלל מסורה לבעל, אם כי, אפשר לקבל החלטה משותפת שתחום זה יהיה באחריות האשה. מאידך, האחריות על הסדר והנקיון, על חזות פני הבית, על ארגון המטבח והכביסות, בדרך כלל מוטלת על האשה. אין זה אומר שלבן הזוג השני אסור כלל לגעת בתחום שאינו שייך אליו. מותר לו לחוות דעה ולתת עצה. אבל ההכרעה שמורה למי שהאחריות מוטלת עליו.

אם כן, צריך לחלק את התיפקודים בבית לגזרות, כאשר לכל גיזרה יש אחראי ויש עוזר-יועץ. הבעל רשאי לתת עצה לאשתו מה לבשל לארוחת הצהרים, כמו שמצינו בגמרא (יבמות סג.) שרב היה מבקש מאשתו להכין לו תבשיל מסוים. אבל ההכרעה נתונה לאשה, האם להיענות לבקשתו של הבעל או לא, כפי שאשתו של רב היתה מכינה לו בדוקא את מה שלא ביקש.
ולשאלתך, העובדה שבעלך אחראי על קבלת ההחלטות בבית היא סימן למבנה נכון של המשפחה, כי אכן, תחום זה שייך, בדרך כלל, לבעל. מה שקורה אצלכם זה, שבעלך מחליט גם באותם תחומים בהם הוא צריך להיות רק יועץ, ובהם את חשה בקושי.
לכן, עצתי היא, שתשוחחו על כך ביניכם, ותקבלו החלטה משותפת מי אחראי ומי יועץ בתחומים השונים, ובכך ימצא הפתח לפתרון. במקרה שלבעלך יהיה קושי, בהגבלתו בקבלת החלטות, אתם יכולים להסכים ביניכם, שאת תסייעי לו בכך, וכאשר הוא פולש לתחום שלך, תהיי רשאית לסמן לו, שבתחום זה הוא רק יועץ ולא מקבל החלטות.
קבלו הכל בהסכמה וה