בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה
ישוב סתירה שבמקרא

האם סבלו ישראל גלויות מצרים ת' שנה או ת"ל שנה?

undefined

הרב משה צוריאל זצ"ל

חשוון תשפ"ג
6 דק' קריאה
"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם יָדֹועַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (בראשית טו, יג).
אבל בספר שמות:
(מ) "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה:
(מא) וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות יב, מ-מא).

מדרש מכילתא (על פסוק הנ"ל בשמות) ורש"י ותוספות ועוד ראשונים, העתיקו כפשוטו דברי המדרש המיוחס לתנא ר' יוסי "סדר עולם רבה" (פרק א) בישוב סתירה זו, וכך הלשון במקור:

"אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו [בברית] בין הבתרים (במדבר רבה, פרק יד) בן שבעים שנה... לאחר שנדבר עמו ירד [אברהם] לחרן ועשה שם חמש שנים שנאמר 'ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן".

המדרש נ"ל תמוה מאד. [א] בשביל מה עזב אברהם את ארץ ישראל וירד לחרן? לא מוזכר שהיה רעב, ואם כן היה רעב, מדוע בפעם הזאת ירד לחרן ולא למצרים כשם שעשה אחר כך? הרי מצרים מפורסמת שאינה זקוקה למטר כי בכל שנה היאור גולש ועוברם המים לשדות דרך אמות?

פשט מדרש זה חמור, [ב] כי אם כן פרשיות התורה כתובות לא לפי הסדר, כי בתחילת פרשת "לך לך" הוזכר שהיה בן ע"ה שנה, ואח"כ חוזר המקרא לספר על מה היה בגיל ע' שנה?

[ג] וקשה לומר כי מלחמת המלכים היתה בתקופה המוקדמת, כי הפרשה הזו מתחילה "אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הָיָה דְבַר ה' אֶל אַבְרָם בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו, א) מה זה "אחר הדברים האלה"? והרי המקרא בא לפרש, ולא לסתום. ועוד במפורש אמרו כי "חר" הוא לשון "סמוך" ודלא כלשון "אחרי".

[ד] והרי לוט התלוה עם אברהם גם אחרי רדתו למצרים, וזה היה בתקופה המאוחרת (בגיל ע"ה) ורק אח"כ נפרד ממנו. וכיצד נפסיק מקרא זה מברית בין הבתרים [שלפי "מדרש סדר עולם אירע חמש שנים לפני זה?]. "סכינא חריפתא למיפסק קראי?" והרי מקובל בידינו שאפילו למאן דאמר "אין מוקדם ומאוחר בתורה" אבל באותה פרשה עצמה אין לומר "אין מוקדם ומאוחר" ("אנציקלופדיה תלמודית", ערך "אין מוקדם ומאוחר").

[ה] והנה הרמב"ן מפרש שלא כדברי "מדרש סדר עולם". בפירושו לבראשית (טו, יח) קובע הדירוג של ארבע הבטחות שאברהם אבינו קיבל.
זו לשונו: "וכולם לצורך ענין [א] בבואו בארץ מתחלה אמר לו 'לזרעך אתן את הארץ הזאת' (לעיל יב ז), ולא באר מתנתו, כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם עד אילון מורה:
ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ [ב] הוסיף לו 'שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה' (לעיל יג יד), כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן. ואין הטעם 'אשר אתה רואה בעיניך', כי ראות האדם איננו למרחק, רק שיתן לו לכל מראה עיניו הרוחות, או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר היה במשה רבינו. והוסיף לו בברכה השנית הזאת עוד 'ולזרעך עד עולם', ושירבה זרעו 'כעפר הארץ':
ובפעם השלישית [ג] באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשר אומות, והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא, (להלן טו, יח-כא – כלומר בברית בין הבתרים].
[ד] וכאשר צוהו על המילה אמר לו 'לאחוזת עולם' (להלן יז ח), לאמר שאם יגלו ממנה, עוד ישובו וינחלוה. והוסיף 'והייתי להם לאלהים', שהוא בכבודו ינהיג אותם ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה, כאשר יתבאר עוד בתורה (ויקרא יח, כה) [עכ"ל, אבל הוספתי ללשונו המקורות במקרא, וציוני אותיות א' ב' ג' ד']:

הרי שלב ג', הוספת בירור תחומי הארץ, מה שנאמר לו בברית בין הבתרים, באו אחרי שלב א' ושלב ב'. וכיצד נאמר שהקדים ה' שלב ג' לפני כולם, עוד בגיל שבעים?



אמנם בהערות הנפלאות של הרב דב בר רטנר למדרש "סדר עולם" הביא עשרות קדמונים שהביאו והסכימו לפירוש "סדר עולם רבה" [ביניהם רש"י ותוספות], אבל הוא גם מציין כי בספר "מאור עינים" לר' עזרה מן האדומים (פרק ל"ה) סבור לפי חשבונו רובם מהקדמונים הקשו ודחו דברי מדרש הנ"ל. אמנם גם הוא לא הזכיר כי גם רס"ג ("אמונות ודיעות", מאמר ח'), ובשמות (יב, מ) הראב"ע והרמב"ן, ובין האחרונים גם המלבי"ם, וגם הנצי"ב, וגם ספרו של בן דורו של מהר"ל, הרב אליעזר אשכנזי "מעשי ה'" (ח"ב מעשי מצרים סוף פרק יז) מצאו פתרונו אחרים ליישב הסתירה בין הפסוקים הנ"ל, ולא נזדקקו לתירוץ שחזר אברהם לארץ חרן. וכן בפרקי דר' אליעזר (פרק מח) נתן תירוץ אחר, לא כדברי "סדר עולם". וב"דעת מקרא" (מוסד הרב קוק, על שמות ח"א עמ' רלד) הביאו דברי חכמים מאוחרים שמציעים פירושים נוספים, דלא כהמדרש.

והנני מפרסם הערה פלאית של הגר"א בביאורו ל"סדר עולם" על נידוננו:
"בן ע' שנה שנאמר ויהי מקץ וכו' פי' ת' שנה משנולד יצחק, ועל כרחך הוא מונה משעה שנגזרה גזירה. ודוחק גדול [הוא] כי לפי זה צריך לומר שהיה ב' פעמים בארץ ישראל. וגם צריך לומר שהפסוקים נאמרו שלא כסדרן. על כן נראה כמה שאמר המדרש שהשלשים שנה [הן] משעה שהציל אותו [ה'מכבשן האש] מאור כשדים, ומשם התחיל הגרות והלך לחרן (בראשית יא, לא) ושהה שם חמש שנים והלך לא"י. ואחר שהכה את המלכים היה [ברית] בין הבתרים". [עכ"ל הגר"א].

כעת מצאתי כי גם הספורנו (על שמות יב, מ) מפרש שהחשבון מתחיל מאז צאת אברהם מאור כשדים.

גם "תורה שלמה" להרמ"מ כשר (בראשית טו, קמב) וגם הרב רטנר בהערותיו ל"סדר עולם", לא הזכירו לדעת הספורנו הגר"א. כי שמא גם לא מצאו היכן המדרש שהגר"א מציין אליו. אבל ברור שהגר"א ראה זאת באחד מהמדרשים, כי היו הרבה כתבי יד אצלו, וחלק מהם טרם נדפסו עד ימינו.

ובזה מיושבת לשון המקרא "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" וזה כולל אברהם כי גם הוא נקרא "ישראל" (כמו שכתב "תורה שלימה" המוזכר לעיל על פי בראשית רבה, סג). ואין סתירה לכך מדברי ספר שמות "וּמוֹשַׁב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָשְׁבוּ בְּמִצְרָיִם שְׁלשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" כי כל ארצות הגוים, המצירים לישראל, כולן נקראו "מצרים". וכדברי חז"ל "כל המלכויות נקראו על שם 'מצרים' על שם שהיו מצירין לישראל" (מדרש ויקרא רבה יג, ד). כיון שאברהם היה נרדף על נפשו, היה נאלץ לקחת מקל-נידודים בידו ולעזוב את אור כשדים, רק משם התחיל חשבון ת"ל שנה. 1 ועל הכפילות שבפסוק הזה, ראו דברי המלבי"ם.

פרק שני
נשוב לדברי מדרש "סדר עולם" ונציע מה יכולה להיות סיבה אפשרית משום מה חזר אברהם לחרן [אחרי שכבר הגיע לארץ ישראל] ושהה שם בחרן חמש שנים!

ידוע שעל פי הגמרא בע"ז (יג, א וכך נפסק ברמב"ם הל' מלכים פ"ה ה"ט) מותר לצאת לחו"ל כדי ללמוד תורה. ואמרו הפוסקים כי הוא הדין מותר לצאת לשם כדי ללמד לאחרים תורה. מצאנו מדרש מפליא. כידוע משה רבינו הפציר בחותנו יתרו שישאר עמנו במדבר ונגיע יחד לארץ הקודש, ולא ישוב לארצו. בכל זאת יתרו סירב. מפני מה רצה יתרו לחזור למדין? מפרש "מדרש הגדול" (על במדבר י, ל) "למה חזר לארצו? אפשר שכמות יתרו מסרב על דברי משה? אלא כך היה יתרו מחשב ואומר... הריני הולך לארצי ומגייר את כל בני מדינתי, ומכניסן תחת כנפי השכינה".

מקורו במדרש מכילתא דרשב"י (יתרו יח, כז, עמ' 134) "הריני הולך ומגייר את בני מדינתי שאביאם תחת כנפי שמים". 2 אם כן אפשר שגם אחרי הגיע אברהם לארץ ישראל בגיל שבעים [כי אביו תרח נסע אתו מאור כשדים, אבל נתקע תרח בבואו לחרן ולא רצה להמשיך, ואברהם המשיך לארץ ישראל על דעת עצמו, אף שלא מצאנו שהקב"ה דיבר איתו לצוותו לבוא לארץ ישראל!] כי הפעם הראשונה שמצאנו דיבור ה' אל אברהם היה בהיותו בן ע"ה שנה, תחילת פרשת "לך לך". ומשום מטרה קדושה זו להציל בני מדינתו, שראה אברהם מהנסיון שהם נוחים להשפעה יותר מהכנענים שבארץ ישראל, לכן היה מותר לו לצאת.

אחר כך, כאשר קיבל ציווי מפורש "וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: (בראשית יב, א)
(ד) וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן"




^ 1.המקובלים כבר ביארו לנו מה ענין מספר סגולי זה של "ת"ל". כי כשם שיש במדות מעלה יד ימין של חמשה חסדים, שם יהו"ה, כך יש יד שמאל, חמש גבורות, חמש פעם שם אלהים, הם ת"ל. וג' מתנות טובות נתן ה' לישראל ואין נקנין אלא ביסורין , תורה, ארץ ישראל ועולם הבא (ברכות ה,א). לכן היה הכרח להקדים חשבון ת"ל שנים אלו של יסורין.
^ 2.בספרו של חיד"א (שם הגדולים", ערך: שמעון לביא) כותב עליו: "הרב הנ"ל היה דעתו ליסע לא"י [ממקומו במרוקו] וכשבא לטריפולי ראה שלא היו יודעין דת ודין, אפילו תפילות וברכות כתיקונן. ואמר בלבו לקרבם לתורה וללמדם תורה וליראה את ה', וזה יותר מהליכת ארץ ישראל! וכן עשה, והצליח כמעט לגיירם והרביץ תורה שם. וזה היה בשנת ש"ט. והוא חיבר פירוש ארוך על הזוהר [=והוא כבר נדפס בימינו בשם "כתם פז"] הוא שייסד פיוט 'בר יוחאי'.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il