בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ענינו של יום
לחץ להקדשת שיעור זה

לפני ה' תטהרו

undefined

הרב דוד דב לבנון

תשרי תשפ"ג
7 דק' קריאה
כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תִּטְהָֽרוּ (ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק טז פסוק ל).
מפסוק זה דרש רבי עקיבא 1 (משנה יומא דף פה עמוד ב): "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרין, מי מטהר אתכם - אביכם שבשמים, שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקוה ישראל (ה') מה מקוה מטהר את הטמאים - אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
מה חידש לנו רבי עקיבא במצוות יוה"כ שקרא את הקריאה אשריכם ישראל יותר משאר חגים ומצוות, שעל הכל אנו מודים אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו?
אלא ר"ע מגלה לנו את סוד הכפרה של יום הכפורים, שהיא בזכות עמידתנו לפני ה' ביום הקדוש הזה, לפני מי אנו מטהרים, וקרבת אלוקים זו מביאה רוח טהרה בקרבנו ומכפרת על חטאותינו.
"מקוה ישראל ה'" הקב"ה הוא תקוותינו, ור"ע פירש הקב"ה הוא מקוה טהרה לישראל, כמו שאדם נכנס למקוה ללא חציצה הוא נטהר כך אדם שמוקף ע"י הקב"ה ואין דבר החוצץ ביניהם נטהר.
וכך מפרש המהר"ל בדרשת שבת שובה "ואתם הדבקים בה' א-להיכם חיים כולכם היום", הדבקות שאנו משיגים ביום הקדוש בה' נותנת לנו חיים של טהרה, ומנקה אותנו מן החטא.
בזמן שבית המקדש היה קיים, מוקד תשומת הלב היה נתון לעבודת הכהן הגדול שנכנס לפני ונפנים אחת בשנה לכפר על ישראל. וגם היום בסדר התפילה אנו אומרים את סדר העבודה של הכה"ג, ומכוונים לבנו בסדר העבודה להיכנס לפני ולפנים, ונשלמה פרים שפתינו,
מה מטרת הכניסה של הכה"ג לקודש הקודשים, האם כדי להשיג עבור כלל ישראל כפרה, או שזו גופה המטרה להיות לפני ה', ובזאת יבוא אהרן אל הקודש כל מה שעושה מקודם זה כדי לאפשר את הכניסה לשם, כדי להיכנס בשלום ולצאת בשלום.
הגר"א מוכיח מהפרשה 2 שאהרן הכהן היה יכול להיכנס אל הקודש בכל עת שרצה לאחר ההכנות הנ"ל, ורק לדורות הכניסה מותרת רק ביום הכפורים. נראה להוכיח מכאן שעיקר המטרה של הכה"ג היתה להיכנס פנימה. ובעצם כניסתו לפני ולפנים נפעלת הכפרה.
והנה אי אפשר שכולם יכנסו לקודש הקודשים, אבל הכה"ג שליח של עם ישראל ועל ידו כולנו נכנסים לפני ולפנים ועומדים נוכח ה' ביום הכפורים, וכך נפעלת טהרתנו וכפרתנו.
"וכל הכהנים והעם העומדים בעזרה כשהם שומעים את השם המפורש יוצא מפי כהן גדול בקדושה ובטהרה, היו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים בשכמל"ו", מתי היה הכה"ג מזכיר את השם? כאשר היה אומר בודוי את הפסוק: כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק תִּטְהָֽרוּ, היה עוצר באומרו "לפני ה'" ומכוון כל כוונותיו נוכח ה', והיה אומר את השם המפורש בן ע"ב תיבות, שם זה נמצא באורים ותומים וכנגדן ע"ב תיבות של שבטי ישראל, ומאירים אלו את אלו, ומלמד על חיבור הין ישראל לקב"ה. ובצירוף שם זה יש גם שתי השמות "אני" "והו" ואנו אומרים בסוכות "אני והו הושיעא נא" 3 ורומזים על החיבור בין הקב"ה וכנסת ישראל, כביכול אני והוא חד הם. ולאחר כל הכוונות הללו היה הכה"ג מתכוין לגמור את השם כנגד המברכין ואומר להן תטהרו. היינו, שהיה מסיים את הפסוק "לפני ה' תטהרו". נראה מכאן שהעמידה לפני ה' היא המטהרת.
וגם אנו היום בתפילת מוסף בסדר העבודה חווים חוויה זו של עמידה לפני ה', משתחווים ונופלים על פנינו בהרגשת ביטול לשכינה שלפנינו.
הכה"ג אומר "אנא השם כפר וכו' וחוזר ואומר "אנא בשם", הזכרת השם הראשונה באה כבקשה לפני השם הנוכח עמנו, אולם מהו "אנא בשם" מפרש תוספות יום טוב שמבקש כפרה בזכות השם המפורש שהוא שם של רחמים.
"ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים" – הקב"ה מתגלה אלינו ביום הכפורים כאבא, בראש השנה הקב"ה התגלה אלינו כמלך, היום הקב"ה מתגלה אלינו כאב אוהב ואנו בניו. וכך צריך להרגיש היום. ובן מרשה לעצמו להתקרב אל אביו ולפייסו ולעורר אהבתו, ולכן ביום זה אנו מתוודים ווידוי של התפייסות, ומעיזים לבקש אפילו אם איננו ראוים לכך, "כבן שמתחטא אצל אביו ועושה רצונו 4 , ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך".
יש לכאורה מחלוקת בין התנאים כיצד הקב"ה מתייחס אלינו כאשר אנו חוטאים. (קידושין דף לו עמוד א): "בנים אתם לה' אלהיכם, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים - אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים - אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה; רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: בנים סכלים המה".
אולם בספרי דברים פרשת האזינו פיסקא שח ר' יהודה מוסיף דברים על ר"מ: "שחת לו לא בניו מומם, אף על פי שהם מליאים מומים קרויים בנים דברי רבי מאיר שנאמר בניו מומם רבי יהודה אומר אין בהם מומים שנאמר לא בניו מומם".
נראה שר' יהודה חולק רק איך הם קרואים כאשר הם חוטאים, אבל בפועל גם הוא מודה שכולם הם בנים 5 .
וכך הכריע ר"ע (בבא בתרא דף י עמוד א): "שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע: אם אלהיכם אוהב עניים הוא, מפני מה אינו מפרנסם? א"ל: כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם. א"ל: [אדרבה,] זו שמחייבתן לגיהנם! אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא כועס עליו? ואתם קרוין עבדים, שנאמר: כי לי בני ישראל עבדים! אמר לו ר"ע: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו וחבשו בבית האסורין, וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו, והלך אדם אחד והאכילו והשקהו, כששמע המלך לא דורון משגר לו? ואנן קרוין בנים, דכתיב: בנים אתם לה' א-להיכם.
נמצא אפילו הבן חטא ואביו הענישו, האב שמח אם יבואו ויעזרו לבן שלא יסבול, כרחם אב על בנים, ההכרה בכך שאנו בנום למקום היא יסוד היום הקדוש, והיא מעוררת את הכוונה לקרבת ה' והיא סגולת הטהרה ביום זה..
זוהי בעצם מהות מצוות התשובה לשוב אל ה', כפי שהגדירה הרמב"ם "מצות עשה אחת, והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה' ויתודה".
וכך אנו מבקשים "החזירנו בתשובה שלימה מלפניך", היינו שהתשובה תחזיר אותנו לפניך לפני ה'. (יומא דף פו עמוד א):
"אמר רבי לוי: גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה' א-להיך". בספרים: תשובה – תשוב ה'.
ולפי זה ניתן להסביר מדוע קובע הרמב"ם שתשובה מתקבלת יותר בעשרת ימי תשובה וביום הכפורים, (הלכות תשובה פרק ב הלכה ו): "אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו ... הלכה ז: "יום הכפורים הוא זמן תשובה לכל ליחיד ולרבים והוא קץ מחילה וסליחה לישראל, לפיכך חייבים הכל לעשות תשובה ולהתודות ביום הכפורים".
מפני שאז ה' נמצא קרוב, ובפרט ביום הכפורים שבו אנו עומדים לפני ה'.
דוד המלך נחשב לגדול החוזרים בתשובה (מועד קטן דף טז עמוד ב): "נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על - נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה". ומה הוא מבקש מאת ה' בפרק נ"א בתהילים שהוא פרק התשובה על חטא בת שבע, הוא אינו מבקש שהקב"ה לא יעניש אותו, רק שהקב"ה ינקה אותו מהחטא חָנֵּ֣נִי אֱלֹהִ֣ים כְּחַסְדֶּ֑ךָ כְּרֹ֥ב רַ֝חֲמֶ֗יךָ מְחֵ֣ה פְשָׁעָֽי: הֶ֭רֶב כַּבְּסֵ֣נִי מֵעֲוֹנִ֑י וּֽמֵחַטָּאתִ֥י טַהֲרֵֽנִי: תְּחַטְּאֵ֣נִי בְאֵז֣וֹב וְאֶטְהָ֑ר תְּ֝כַבְּסֵ֗נִי וּמִשֶּׁ֥לֶג אַלְבִּֽין: ושיטהר את לבו יחזיר לו את רוח הקודש לֵ֣ב טָ֭הוֹר בְּרָא־לִ֣י אֱלֹהִ֑ים וְר֥וּחַ נָ֝כ֗וֹן חַדֵּ֥שׁ בְּקִרְבִּֽי: שה' לא ישליכו מלפניו ויקח ממנו רוח קודשו: אַל־תַּשְׁלִיכֵ֥נִי מִלְּפָנֶ֑יךָ וְר֥וּחַ קָ֝דְשְׁךָ֗ אַל־תִּקַּ֥ח מִמֶּֽנִּי: ואז הוא מבטיח: אֲלַמְּדָ֣ה פֹשְׁעִ֣ים דְּרָכֶ֑יךָ וְ֝חַטָּאִ֗ים אֵלֶ֥יךָ יָשֽׁוּבוּ: ויוכל לבנות את המקדש ולעבוד את ה': הֵיטִ֣יבָה בִ֭רְצוֹנְךָ אֶת־צִיּ֑וֹן תִּ֝בְנֶ֗ה חוֹמ֥וֹת יְרוּשָׁלִָֽם: אָ֤ז תַּחְפֹּ֣ץ זִבְחֵי־צֶ֭דֶק עוֹלָ֣ה וְכָלִ֑יל אָ֤ז יַעֲל֖וּ עַל־מִזְבַּחֲךָ֣ פָרִֽים:
אולם בספר התניא מדגיש כי למרות תחנוניו של דוד המלך מעומק לבו לתשובה, הוא מבקש שהתשובה תבוא מתוך שמחה, "תַּ֭שְׁמִיעֵנִי שָׂשׂ֣וֹן וְשִׂמְחָ֑ה תָּ֝גֵ֗לְנָה עֲצָמ֥וֹת דִּכִּֽיתָ: הָשִׁ֣יבָה לִּ֭י שְׂשׂ֣וֹן יִשְׁעֶ֑ךָ וְר֖וּחַ נְדִיבָ֣ה תִסְמְכֵֽנִי:
וכך כותב הרמב"ם הלכות תשובה פרק ז הלכה ו – ז: "גדולה תשובה שמקרבת את האדם לשכינה שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך, ונאמר ולא שבתם עדי נאם ה', ונאמר אם תשוב ישראל נאם ה' אלי תשוב, כלומר אם תחזור בתשובה בי תדבק, התשובה מקרבת את הרחוקים, אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד ..."
"כמה מעולה מעלת התשובה, אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ... והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה שנאמר כי כבר רצה האלהים את מעשיך, ולא עוד אלא שמתאוים להם שנאמר וערבה לה' מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמוניות".
הרב סולוביצ'יק זצ"ל אומר שמדובר כאן בתשובה מאהבה, ונראה לי שנכון לומר זאת על תשובת יום הכפורים. מי יתן ונצא מיום הכפורים הזה קרובים למקום אהובים למעלה ומקובלים למטה, עם כוחות גדולים יותר לעשות את תפקידנו בעולם מתוך ששון ושמחה ורוח נדיבה, מתוך בריאות מתוך נחת בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצוות, ונמשיך לראות את אור הגאולה הזורח עלינו, אור חדש על ציון תאיר ונזכה כולנו במהרה לאורו, ותשפ"ג תהא שנת פדות וגאולה, פלאות גדולות, בישועת ה' על עמו ונחלתו, בביאת משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.




^ 1.במשנה שם רבי אליעזר דרש "לפני ה'" היינו מצוות שבין אדם למקום ולא מצוות שבין אדם לחברו, שאינו מכפר עד שירצה את חברו. ונראה שזה היה מקור לדרשתו של רבי עקיבא, שאנו מטהרין לפני ה'.
^ 2.הפרשה מחולקת לשנים בראשיתה מדברת על כניסת הכה"ג לקודש הקדשים מבלי להזכיר את יוה"כ. ובחלקה השני מצוות היום, ומכאן מדייק הגר"א את חידושו.
^ 3.סוכה דף מה ע"א: "אני והו הושיעא נא" תוספות מפרש אני והוא חיבור בין כניסת ישראל והקב"ה. ורש"י מפרש שאני והו אלו שני שמות של שם ע"ב היוצא משלושת הפסוקים שבקריעת ים סוף כפי שמובא ברש"י: ועוד: משבעים ושתים שמות הן, הנקובים בשלש מקראות הסמוכין בפרשת ויהי בשלח: ויסע וגו' ויבא בין מחנה ויט משה את ידו, ושלשתן בני שבעים ושתים אותיות, ומהן שם המפורש: אות ראשונה של פסוק ראשון, ואחרונה של אמצעי, וראשונה של אחרון, וכן בזה הסדר כולן, השם הראשון והו: וי"ו של ויסע, ה"א דכל הלילה, וי"ו דויט, ושם השלשים ושבע הוא אני: אל"ף דמאחריהם, ונו"ן ראשון דהענן בחשבון של מפרע, ויו"ד דרוח קדים.
^ 4.תענית דף כג עמוד א: שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה - גוזרני עליך נידוי. שאילו שנים כשני אליהו שמפתחות גשמים בידו של אליהו לא נמצא שם שמים מתחלל על ידך? אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שמתחטא על אביו ועושה לו רצונו. ואומר לו: אבא, הוליכני לרחצני בחמין, שטפני בצונן, תן לי אגוזים, שקדים, אפרסקים, ורמונים - ונותן לו. ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתיך.
^ 5.ר' יהודה בכל מקום מסתכל על הבפועל ור"מ על הבכח על הסגולה ודוק.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il