בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • לך לך
לחץ להקדשת שיעור זה

ישמעאל מצחק על ארץ ישראל

undefined

הרב דוד דב לבנון

חשון תשפ"ג
11 דק' קריאה
פרשה זו עוסקת בהבטחת הקב"ה לאברהם לתת לו ולזרעו את הארץ הזאת, וכרת עמו ברית על כך (פרק טו פסוק יח): "בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְקֹוָ֛ק אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֙תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת".
וכנגד הבטחה זו קמו מקטרגים שרוצים לרשת את אברהם הלא הם לוט וישמעאל, ובהקשר זה אפשר לראות את מלחמת ארבעת המלכים כנגד החמישה, כמלחמה שמכוונת כנגד אברהם 1 ועל רקע זה נשבה לוט, וכשאברהם ניצח, נאמר שכל העמים שלחמו נאספו להמליך את אברהם: (פרק יד) "אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ", רש"י "עמק המלך - ... ומדרש אגדה, עמק שהושוו שם כל האומות והמליכו את אברהם עליהם לנשיא א-להים ולקצין". וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֖ל עֶלְיֽוֹן, הוא שם בן נח מלך שלם – היא ירושלים בא לאשר את מלכותו של אברהם ולברכו על כך.
נעסוק בישמעאל שטוען שהוא היורש את הארץ, שהוויכוח עמו שנמשך עד היום, וראוי לברר הדברים ממקורם.
הטענות על זכות הירושה התחילו עם הגר אם ישמעאל. לכתחילה הגר נכנסה להיות שפחת שרה לשם שמים, לפי רש"י "שפחה מצרית - בת פרעה היתה, כשראה נסים שנעשה לשרה אמר מוטב שתהא בתי שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר".
אולם השינוי חל בעקבות בקשת שרה אמנו "הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי יְקֹוָק֙ מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה". ואברהם נעתר לבקשתה ושומע בקול שרה פרש"י: "לקול שרי - לרוח הקודש שבה" 2 .
אולם לאחר שהרתה לאברהם נאמר: וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֙רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ: פרש"י: "ותקל גברתה בעיניה - אמרה שרי זו אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאלו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה להריון כל השנים הללו, ואני נתעברתי מביאה ראשונה".
והנה בקשת שרה בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה, גרמה להגר לחשוב שבנה יחשב כבן אברהם וכך תבנה שרה ממנה, אולם לא זאת הייתה כוונתה של שרה לפי רש"י "אבנה ממנה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי", היינו שצרה בבית שיולדת מעוררת בלב את התקווה ללידה עצמאית, כפי שאכן קיים באימוץ ילד שהמאמצת בסוף יולדת, אבל הבן של הגר דינו יהיה כבן האמה.
יפה להשוות את הגר לאליעזר עבד אברהם, שגם לו עלתה מחשבה להתחתן עם אברהם (בתו ליצחק) והוא עמד בניסיון ונשאר נאמן לאברהם. חז"ל דרשו עליו את הכתוב (משלי יז) "עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה", (בראשית רבה פרשה ס סימן ב): "עבד משכיל - זה אליעזר, ומה השכלתו? אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו (ארור כנען) שמא יבוא כושי אחד או ברבר אחד וישתעבד בי מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר. ימשול בבן מביש - זה יצחק, שבייש את כל עובדי כוכבים בשעה שנעקד על גבי המזבח, ובתוך אחים יחלק נחלה בתוך ישראל, מה אלו מזכירין זכות אבות אף זה מזכיר זכות אבות", ובזכות שעמד בניסיון של השליחות למצוא אשה ליצחק למרות הנגיעה שהייתה לו, ובגלל זה זכה שארור שבו נהפך לברוך, והשווה אותו הכתוב ליצחק "ואם אחים יחלוק נחלה". אולם הגר לא עמדה בניסיון זה והראתה עצמה לגבירה בפני שרה.
שרה מתלוננת על הגר לפני אברהם שהיא מתנהגת כגבירה בעוד שהיא רק שפחה, ועלולות להיות לה ציפיות שהבן שתלד ירש את אברהם ויקבל את הארץ המובטחת. כי אם הבן שיוולד הוא בן השפחה אזי אינו מתיחס לאברהם אלא נשאר עבד של שרה.
לכן אברהם קבל את בקשתה של שרה, וענה לה, "הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ".
"וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ" רש"י: "היתה משעבדת בה בקושי". לפי פירוש אחר במדרש העינוי היה רק בכך שמנעה את עונתה.
האם שרה התנהגה עם הגר כהוגן כשעינתה אותה? רמב"ן טוען שחטאה בזה: "ותענה שרי ותברח מפניה - חטאה אמנו בענוי הזה, וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ה' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני הענוי". וכך במדרש בראשית רבה פרשה מה סימן ו: "כתיב (דברים כא) לא תתעמר בה תחת אשר עניתה וזו מאחר שציערנו אותה אנו משתעבדין בה". לעומת זאת אברבנאל סובר ששרה צדקה בכך שעינתה את הגר על כפיות הטובה שלה.
לכאורה קשה הרי המלאך אומר להגר "שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ" משמע שכך ראוי לה? ולבסוף לאחר שהגר חזרה שוב גורשה עם בנה בדבר ה' שאמר לאברהם "שמע בקולה" של שרה, ראינו שצדקה שרה!
אולם מאידך נאמר שה' ראה את עוניה, מבטיח לה זרע ויקרא שמו ישמעאל במשמעות כל כך חיובית, מראה שהגר סבלה לכאורה שלא בצדק 3 .
נראה ליישב, ששרה צדקה בכך שעינתה את הגר כדי להעמיד אותה על מקומה שהיא שפחת שרה, ונכון היה לעשות לה כן, לא רק בגלל כפיות הטובה שלה, אלא בגלל המשמעות שיש לכך על הבן שתלד הגר, כפי שהסברנו לעיל. למרות כל זאת, עינוי הגר ביסודו הוא עבירה, וגם אם הותרה לצורך, הרי זו "עבירה לשמה", ונדרש לעשות זאת לשמה וללא כל נגיעה, ואם ח"ו יש נגיעה אישית בדבר שוב אין זו עבירה לשמה ולכן שרה לגודל צדיקותה דקדק עמה הקב"ה והעניש את זרעה.
אור החיים הק' מאריך להסביר את המעמד ההלכתי שהיה להגר, שהיתה שפחת שרה והיה לה דין של נכסי מלוג שהקרן של האשה והפירות של הבעל, ולפי דעה אחת ולד העבד דינו כקרן ולא כפירות, כיון שהעבד עתיד למות ויכלה הקרן אם התולדות שלו לא יהיו כמותו קרן. ושרה רצתה להבהיר לאברהם, שהגר מבחינתה נשארה שפחתה, ואע"פ שלפי ההלכה בן חורין שנשא שפחה יצאה לחירות, כי מסתמא שחררה, אבל כיון שהגר היא ברשות שרה ואין לאברהם זכות לשחררה, לכן נשארה שפחת שרה, ובנה הוא בן האמה שאינו מתייחס לאברהם.
ואכן הגר חוזרת לבית אברהם ויולדת בן, ואברהם קורא לו ישמעאל. מופלא הדבר עד כמה אהב אברהם את בניו, כולל בנו ישמעאל, וכאשר ה' מבטיח לו זרע משרה, הוא עדין מבקש: ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ: רש"י "לו ישמעאל יחיה - הלואי שיחיה ישמעאל, איני כדאי לקבל מתן שכר כזה".
והקב"ה מבטיח לו: וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־ עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל: וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָאַחֶֽרֶת:
והנה אחרי לידת יצחק התורה מספרת בפר' וירא פרק כא: וַתֵּ֨רֶא שָׂרָ֜ה אֶֽת־בֶּן־הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית אֲשֶׁר־יָלְדָ֥ה לְאַבְרָהָ֖ם מְצַחֵֽק:
רש"י מפרש "מצחק" כביטוי לקלות דעת שמביאה לשלושת העבירות החמורות ע"ז ג"ע שפ"ד. ודבר הלמד מעינינו שהשחוק הוא על ירושת אברהם: "עם בני וגו' - מתשובת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני אתה למד שהיה מריב עם יצחק על הירושה ואומר אני בכור ונוטל פי שנים, ויוצאים בשדה ונוטל קשתו ויורה בו חצים, כדאת אמר (משלי כו יח - יט) כמתלהלה היורה זקים וגו' ואמר הלא משחק אני: עם בני עם יצחק - מכיון שהוא בני אפילו אם אינו הגון כיצחק, או הגון כיצחק אפילו אם אינו בני, אין זה כדאי לירש עמו, קל וחומר עם בני עם יצחק ששתיהן בו".
ספורנו : מצחק. מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם, באמרו שנתעברה מאבימלך. והטעם שלא קרה זה בעת לידת יצחק, כי ישמעאל שמע כזאת אחר כך מליצני הדור. ואם באולי בעת הלידה היה מצחק לא הרגישה בו שרה שהיתה אז טרודה: גרש את האמה הזאת ואת בנה. כי בעצתה עשה הבן שהוציא דבה למען יירש בנה את הכל, לפיכך גרש מפני שאינו דין שיירש אפילו בקצת: כי לא יירש בן האמה. שאינו מיוחס אחריך, שהולד הולך אחר הפגום (קידושין סו ב): (יב) שמע בקולה - למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות:
למרות כל זאת, נאמר: וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ: אברהם קורא לו בנו ומצטער על גירושו, רש"י: "על אודות בנו - ששמע שיצא לתרבות רעה. ופשוטו על שאמרה לו לשלחו:
והקב"ה קורא לו בן האמה: וַיֹּ֨אמֶר אֱ-לֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע: וְגַ֥ם אֶת־בֶּן־הָאָמָ֖ה לְג֣וֹי אֲשִׂימֶ֑נּוּ כִּ֥י זַרְעֲךָ֖ הֽוּא: 4
ועדין אנו מוצאים אהבת אברהם לישמעאל, כאשר הקב"ה מצווה את אברהם לעקוד את בנו נאמר: "וַיֹּ֡אמֶר קַח־נָ֠א אֶת־בִּנְךָ֙ אֶת־יְחִֽידְךָ֤ אֲשֶׁר־אָהַ֙בְתָּ֙ אֶת־יִצְחָ֔ק", רש"י "את בנך - אמר לו שני בנים יש לי, אמר לו את יחידך, אמר לו זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו, אמר לו אשר אהבת, אמר לו שניהם אני אוהב, אמר לו את יצחק. ולמה לא גילה לו מתחלה, שלא לערבבו פתאום,א ותזוח דעתו עליו ותטרף, וכדי לחבב עליו את המצוה וליתן לו שכר על כל דבור ודבור", כאן אנו רואים את אברהם עמוד החסד אוהב את שני בניו בשווה למרות ההבדלים ביניהם הידועים לו, ועד כמה היה זה ניסיון קשה עבורו לגרש אותו מביתו. אולם חסד ללא גבולות הופך לדבר טמא "כי חסד הוא", ואברהם עמד בניסיון זה ונמנה בין העשרה ניסיונות שלו.
למרות כל החסרונות שמצאנו בישמעאל שבגינן גורש מבית אברהם, היו בו נקודות זכות שהופכות את המאבק עם ישמעאל על ירושת הארץ קשה יותר. אנו מוצאים שהיה בישמעאל כח תפילה גדול, וכאשר הם מגורשים מבית אברהם וכלו המים, הגר משליכה את הנער ישמעאל וַתֵּלֶךְ֩ וַתֵּ֨שֶׁב לָ֜הּ מִנֶּ֗גֶד הַרְחֵק֙ כִּמְטַחֲוֵ֣י קֶ֔שֶׁת כִּ֣י אָֽמְרָ֔ה אַל־אֶרְאֶ֖ה בְּמ֣וֹת הַיָּ֑לֶד וַתֵּ֣שֶׁב מִנֶּ֔גֶד וַתִּשָּׂ֥א אֶת־קֹלָ֖הּ וַתֵּֽבְךְּ: וַיִּשְׁמַ֣ע אֱ-לֹהִים֘ אֶת־ק֣וֹל הַנַּעַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱ-לֹהִ֤ים׀ אֶל־הָגָר֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה־לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל־תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי־שָׁמַ֧ע אֱ-לֹהִ֛ים אֶל־ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּאֲשֶׁ֥ר הוּא־שָֽׁם: ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת־הַנַּ֔עַר וְהַחֲזִ֥יקִי אֶת־יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי־לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
נראה שהגר בכתה והתפללה 5 , אולם ה' שמע את קול הנער, פרש"י: "את קול הנער - מכאן שיפה תפלת החולה מתפלת אחרים עליו, והיא קודמת להתקבל".
רש"י מביא בשם חז"ל שהמלאכים שאלו מדוע ה' מקבל את תפילתו של ישמעאל הרי הוא עתיד להמית את בני ישראל בצמא באכזריות נוראה? והקב"ה עונה: "באשר הוא שם - לפי מעשים שהוא עושה עכשיו הוא נדון. ולא לפי מה שהוא עתיד לעשות."
נשאלת השאלה וכי ישמעאל הוא עתה צדיק, הרי היה "מצחק" עובר על ג' עבירות חמורות, ומבקש להרוג את יצחק? במיוחד קשה הדבר בהשוואה לפרשת בן סורר ומורה שנידון על שם סופו? נראה שהתשובה לכך, שישמעאל היה מצד אחד "פרא אדם" ו"משחק" באופן שמסכן את יצחק, אבל מצד שני היה לו כוח תפילה שמעיד על אמונה, וגם יכולת שמיעה (כשמו) לחזור בתשובה, ואכן לפי שחז"ל ישמעאל חזר בתשובה, "וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֙חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא", רש"י "יצחק וישמעאל - מכאן שעשה ישמעאל תשובה והוליך את יצחק לפניו, והיא שיבה טובה שנאמר באברהם", ועומק תשובתו היא בענין שבו חטא, כי בקבורת אברהם במערת המכפלה הוא מודה שיצחק הוא הבן היורש, ולכן שם את יצחק לפניו למרות שהוא הבכור, ובזה הכיר שארץ ישראל שייכת ליצחק בירושה.
וכן מוכח בפרקי דר"א פרק לא, אברהם הלך לבקר את ישמעאל בגלותו והוכיח אותו על שאשתו אינה מכניסה אורחים, והוא קבל תוכחה זאת וחזר בתשובה, וגירש אשתו זאת ונשא אחרת שקיימה הכנסת אורחים. ומצאנו שישמעאל חזר לבית אברהם, ואברהם לוקח אותו עמו בדרך לעקדת יצחק. גם הגר נקראת אח"כ קטורה ואברהם חוזר ונושא אותה. ופרש"י: "קטורה - זו הגר, ונקראת קטורה על שם שנאים מעשיה כקטרת ושקשרה פתחה שלא נזדווגה לאדם מיום שפרשה מאברהם".
אנו מוצאים שעשו רוצה לחזק את מעמדו בירושת ארץ ישראל ולשם כך הוא נושא את בת ישמעאל בראשית (פרשת תולדות) פרק כח פסוק ט: וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
וכך מפרש רשב"ם : וירא עשו כי ברך יצחק את יעקב - בברכות אחרונות הללו נתן לו את ארץ כנען שניתנה לאברהם וגם אמר לו לקחת אשה ממשפחתו וגם ציוהו שלא לקחת מבנות כנען. חשב עשו בלבו מה שנשאתי מבנות כנען גזל ממני ברכת אברהם, ולקח את בת ישמעאל ממשפחת אברהם, חשב בלבו שמא מעתה אזכה לנחלת אברהם:
העובדה שישמעאל נימול כשהוא בן שלוש עשרה שנה בוגר שמסכים להיות נימול, נותנת לישמעאל מעמד מיוחד בין האומות, ואנו מוצאים שהוא מתגאה על יצחק שנימול בן שמונת ימים בלא יכולת להתנגד לכך, ולפי פירוש אחד ניסיון העקדה היה אחר הדברים האלה של ישמעאל.
מדוע בני קטורה בני אברהם לפי הרמב"ם חייבים במילה. ולא בני ישמעאל 6 נראה להסביר זאת ע"פ הרמב"ם שגויים שמקיימים מצוות כמי שאינם מצווים ועושים יש להם שכר על כך, ובלבד שלא יחדשו דת ולא יאמרו שהם כישראל, ולפי זה ישמעאל שחושב עצמו כישראל לא נצטווה במילה משא"כ בני קטורה שהכירו בכך שהם בני האמה, ולא היו להם דרישות מיצחק וזרעו.
וכך נאמר שאברהם בסוף ימיו "וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק: וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:" ובכך הבהיר אברהם לבני קטורה שאין להם שייכות לארץ ישראל,
ליצחק נתן בירושה את הכוח לברך: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק - אמר ר' נחמיה ברכה דיאתיקי, שאמר לו הקדוש ברוך הוא לאברהם (לעיל יב ב) והיה ברכה, הברכות מסורות בידך לברך את מי שתרצה, ואברהם מסרם ליצחק". ולבני הפלגשים נתן מתנות: "נתן אברהם מתנות - פירשו רבותינו שם טומאה מסרת להם. דבר אחר מה שניתן לו על אודות שרה ושאר מתנות שנתנו לו, הכל נתן להם שלא רצה ליהנות מהם".
כל אשר לאברהם הם הכוח לברך! כי יצחק נבחר כדי לברך, והברכות שלו הם מאת ה', ולבני הפלגשים נתן "שם טומאה", מה השייכות של אברהם לשם טומאה, ולא נראה שהכשילם בעבירה? נראה לומר, שבני הפלגשים שאינם קשורים ישירות לקב"ה אלא נשלטים ע"י שר בשמים, וכיון שזה דרך אמצעי וחשוב להם כשם טומאה.
מכל מה שראינו אפשר ללמוד כי כאשר ישמעאל חושב לרשת את הארץ הוא מגורש מבית אברהם, וכאשר הוא חוזר בתשובה ומכיר ביצחק כיורש אברהם הוא זוכה לשכון בבית אברהם ונהנה ממתנות שאברהם נותן לבני הפלגשים. ומעשה אבות סימן לבנים, וכך מובא בבראשית רבה פרשה סב: "על פני כל אחיו נפל הכא את אמר נפל ולהלן הוא אומר ישכון (בראשית טז יב), אלא כל ימים שהיה אבינו אברהם קיים ישכון וכיון שמת אבינו אברהם נפל, עד שלא פשט ידו בבית המקדש ישכון כיון שפשט ידו בבית המקדש נפל, בעולם הזה ישכון לעתיד לבוא נפל".
והנה אנו יודעים שיש ארבע גלויות : בבל פרס יון אדום, והגלות האחרונה תהיה אדום, אולם יש מקורות לכך שלאחר אדום תהיה לנו התמודדות עם ישמעאל, וכך מצאתי בבעל הטורים על הפסוק: עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל: "על פני כל אחיו נפל. וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק. לומר לך כשיפול ישמעאל באחרית הימים (ב"ר סב ה) אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק".
וכן מובא בפרקי דרבי אליעזר פרק ל: "אָמַר בִּלְעָם, מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ,(עט) לֹא שָׂם שְׁמוֹ לְאַחַד מֵהֶם אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, הוֹאִיל וְהִשְׁוָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁמוֹ שֶׁל יִשְׁמָעֵאל לִשְׁמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל,(פ) אוֹי מִי יִחְיֶה בְּיָמָיו, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כג] אוֹי מִי יִחְיֶה מִשֻׂמוֹ אֵל".
פרקי דרבי אליעזר פרק לב: "וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל נַאֲקַת הָעָם, מִמַּה שֶּׁעֲתִידִין בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, לְפִיכָךְ נִקְרָא שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, שֶׁנֶּאֱמַר [תהלים נה, כ] יִשְׁמַע אֵל וְיַעֲנֵם".
מכאן משמע שבאחרית הימים ההתמודדות תהיה עם בני ישמעאל כמו שאנו חווים כיום, לאחר שהשואה שמיוחסת לגלות אדום, כיום בארץ ישראל יש לנו מאבק עם בני ישמעאל, ומעשה אבות סימן לבנים, אם יכירו בישראל כנוחלי אברהם יוכלו לחיות עמנו בשלום, ואם לאו יוכרחו לעזוב את הארץ, ובמדרש הנ"ל "ישמעאל" רומז שישמע א-ל תפילות ישראל ויענם. ונראה שהדבר תלוי בנו בתפילתנו ובאמונתנו שאנו בני אברהם נוחלים בדין את הארץ ולא בני האמה, ויתקיים בנו "גרש שעיר וחותנו ויעלו לציון מושיעים" במהרה בימינו אמן.




^ 1.בראשית רבה פרשה מב סימן א: "חרב פתחו רשעים וגו', זה אמרפל וחביריו, להפיל עני ואביון זה לוט, לטבוח ישרי דרך זה אברהם , חרבם תבא בלבם, ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם".
^ 2.קשה לדעת מה היה קורה אם שרה לא הייתה עושה מעשה זה, ומצפה לחסדי ה' ולקיום הבטחתו. ולפי אור החיים הק' ע"י שהוליד מהגר את ישמעאל הוציא את הפסולת שהייתה זו, וזה היה מחויב המציאות. בכל אופן למדנו מכאן שקשה היה הדבר על אברהם לקחת שפחה לאשה ועשה כן בגלל שהאמין לרוח הקודש של שרה שכן ראוי לעשות.
^ 3.המלאך מדבר עם הגר באופן חיובי בגלל שהגר אומרת "מפני גבירתי אני בורחת" ובזה היא מודה שהיא שפחת שרה, וממילא היא יכולה לחזור אל בית אברהם ושרה.
^ 4.נשים לב, שבניגוד לישמעאל בן האמה, הכתוב קורא לבני שפחות יעקב בני יעקב, כדוגמא (בראשית פרק ל) "וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַעֲקֹ֖ב בֵּֽן".
^ 5.בראשית רבה פרשת וירא פרשה נג: "שמעה תפלתי י"י ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש (שם /תהלים/ לט יג), אל דמעתה שלהגר לא החרשתה, אל דמעתי אתה מחריש, ואם תאמר על שהיתה גיורת היתה חביבה אף אנכי כי גר אנכי עמך תושב ככל אבותי".
^ 6.הלכות מלכים פרק י הלכה ח: "אמרו חכמים שבני קטורה שהם זרעו של אברהם שבא אחר ישמעאל ויצחק חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בני ישמעאל בבני קטורה יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il