מריבות בין הילדים בבית
שאלה: יש לנו שני ילדים בני שלש וחמש. לעיתים קרובות הם רבים ביניהם על משחק או מי ראשון וכד'. אנו מנסים לעשות סדר, אך בדרך כלל זה רק מעמיק את המריבה. האם ישנה עצה?

תשובה: אחד הדברים החיוניים לילדים הוא, תשומת הלב של ההורים. תינוק בגיל הרך, תלוי למעשה לגמרי בהוריו. הם מאכילים אותו, הם מלבישים אותו וכו'. לאט לאט, גדל התינוק ונעשה עצמאי יותר. מחד, הוא שמח בכך מפני שהוא כבר לא תלוי לגמרי בהוריו. מאידך, מרגיש הילד הקטן חסרון, מפני שתשומת הלב של הוריו איננה נתונה לו במלואה. שני אחים, מבלי להבחין בהגיון, אלא בהרגשת הלב, לומדים יחדיו כיצד למשוך תשומת לב של ההורים, והם משתפים פעולה, שלא ביודעים, איש עם רעהו. לכן, למשל, כאשר יש משחק אחד, לומדים שניהם, שאם ישחקו בו בשלום ובשלוה, לא ימשכו כל תשומת לב של ההורים. לעומת זאת, אם יריבו על המשחק, מיד יתעוררו ההורים ויחקרו מי התחיל ומי המשיך, וזה יטעון בכה וזה בכה, כך הם מערבים את ההורים והופכים אותם לשותפים פעילים במשחק שלהם. גם אם אחד ההורים צועק על ילד אחד, אין לך השגת תשומת לב גדולה מזו. למען האמת, הילדים כאילו "חופרים בור" להורים, וההורים פשוט נופלים בבור זה.

הפתרון בא ע"י אימוץ של כמה הנחות יסוד:

חינוך ילדים (67)

הרב אליקים לבנון

add_alert

21 - השוואת דעות בין ההורים

22 - מריבות ילדים

23 - מרידה בגיל ההתבגרות

טען עוד

א. ילדינו הם ילדים טובים. הם אוהבים איש את רעהו ורוצים רק להיטיב אחד לשני.
ב. הם סובלים מהמריבות שביניהם, ומאד רוצים להפסיק לריב. אבל אנו ההורים, נותנים להם תשומת לב ובכך גורמים להמשך המריבה.
ג. יש לנו, ההורים, אמון מלא בילדינו, שבכוחם לפתור את הבעיות ביניהם בכוחות עצמם, והם אינם זקוקים לפתרונות שלנו.

על יסוד הנחות אלה, כאשר אנו ההורים רואים אותם מתקוטטים, אנו עושים מיד את החשבון, ואומרים לעצמנו: הם מתקוטטים כדי למשוך את תשומת לבנו. אם לא ניגרר אחריהם, ודאי יפסיקו לריב, מפני שלא תהיה להם כל סיבה לכך. הפתרון שהם ימצאו, טוב יותר מכל פתרון שאנו נמצא להם. לכן, נשקיף על המריבה בשלוות נפש, מתוך ידיעה שהם גם לא יזיקו האחד לשני, שהרי הם אוהבים מאד. התוצאה תהיה, שבימים הראשונים הם יגבירו את המריבות ויקצינו מאד, מתוך תקווה שאולי שוב יצליחו למשוך את תשומת לבנו. אבל לאחר מספר ימים, יתייאשו הילדים מתגובת ההורים, ויבינו, ששוב אין להם סיכוי למשוך תשומת לב באופן כזה. הם יפסיקו את המריבות, וינסו לחפש דרך אחרת, לפעמים חיובית ולפעמים שלילית כדי לקבל תשומת לב.

מריבות עם ילדי השכנים
שאלה: כאשר אני הולכת עם ילדי לגן המשחקים, לפעמים מתחילות מריבות עם ילדי השכנים, המכים ומציקים לילדי. מהי התגובה הנכונה?

תשובה: הורים מצווים לחנך את ילדיהם, אבל אינם מצווים, וגם אינם מורשים לחנך את ילדי השכנים. לכן, אם בננו מתנהג לא יפה, מותר לנו לנזוף בו ואף להכותו בעת הצורך - "חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שיחרו מוסר". אולם, אין לנו כל זכות על ילדים אחרים. יתירה מזו: חכמים לימדונו (מסכת ב"ק פ"ז): "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה. החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים". וכך פוסק גם השולחן ערוך (חו"מ תכד, ח). המשמעות המעשית היא, שאת כאמא לילדיך, אינך רשאית להכות ילד של השכנים, ואם תכי אותו, אפשר יהיה לתבוע אותך תשלומים על כך.

אם כן, מה הברירה שהשאירו לנו חכמים? דרך אחת היא להרחיק את ילדיך מסביבת הילדים המכים, כדי שלא יסבלו. דרך שניה היא, לקחת את הילדים המכים ולהביאם אל הוריהם, ולומר או לדרוש מההורים שיטפלו בילדם וידאגו שלא יכה. וישנה דרך שלישית , והיא לשוחח עם הורי הילד המכה, ולקבל מהם אישור והסכמה על תגובה כזו או אחרת. הורים רשאים לתת הסכמה לשכנה גם להכות את בנם, מפני שאז היא פועלת כשליחה של ההורים. עד כאן הצד ההלכתי.

לגוף השאלה, יש להתייחס גם מהזוית החינוכית, ולבדוק, מדוע פורצות מריבות בין ילדים בגן המשחקים. פעמים רבות, ילד הסובל מחברים המכים אותו, הוא בעצם "מושך אש", כלומר, יוזם פעולות ע"מ שחברים יכו אותו. אח"כ הוא יכול ללכת ולבכות לפני אמא, ולהוכיח כמה שהוא מסכן וזקוק לרחמים. כאשר אמא נזעקת להגן עליו, עבורו זו תשומת לב שהוא מצפה לה.

במקרה כזה, נכון הוא להתייחס למסכנות של ילדיך, ולתת לו טפיחה על השכם עם מילת עידוד כמו "אני בטוחה שתסתדר מצוין עם החברים", או "אינך חייב לשחק איתם, אם הם מכים אותך תשחק עם אחרים". תגובה כזו מעבירה את האחריות אל הילד, עם בטחון ואמונה שהוא יכול לפתור לבדו את הבעיה, ובעיקר, מבהירה לו, שלא יוכל להרויח תשומת לב ע"י תמונה של מסכנות. בדרך כלל, מהר מאד נפסקות המריבות.

----------