מעשה בצדיק אחד, שחיפש בעירו יהודי אמיתי. הוא עבר והתבונן בעבודת ה' של אנשי עירו, ולא חש שמצא את שביקשה נפשו. עד שלילה אחד, הוא גילה אצל יהודי פשוט אחד, עבודה ה' אמיתית.
אותו יהודי היה שואב מים, והצדיק חלף ליד ביתו בשעת לילה מאוחרת, ונדהם ממראה עיניו. הבית היה ממש חורבה, אך בתוך הבית רקדו עשרה מעניי העיירה, ושתו 'לחיים' בכוסות של מים. נכנס הצדיק ושאל אותם: על מה אתם רוקדים ושמחים?
סיפר לו שואב המים: דע לך, אני עני מרוד, ועל עבודתי הקשה כשואב מים, אני מרוויח פרוטות מעטות, וכך אני עובד כל היום מצאת החמה עד צאת הנשמה, ונשאר עני מרוד. קשה לי עם מצבי העגום, ותמיד התפללתי לפני ה', שישלח לי פעם סכום כסף נכבד, ואוכל לפתוח עסק, ולהתפרנס בהרווחה.
והנה, היום התמלאה בקשתי. הלכתי ברחוב, ומצאת ארנק ובו סכום כסף נכבד. הודיתי לה' על מתנתו הטובה, הטמנתי את הארנק בביתי, והלכתי להתפלל מנחה בבית הכנסת. והנה, בסוף התפילה, התפרצה למקום אישה אלמנה אחת וזעקה, שהיום היא אבדה את הכסף שחסכה שנים רבות לחתונת ביתה היחידה, ומרוב צער היא התעלפה.
רצתי הביתה, נשכבתי במיטתי, וכעסתי על ה'. אמרתי לו בליבי: זהו, אני לא מתפלל אליך יותר. בשביל לעזור לי, לקחת מאישה אלמנה כסף, אני לא רוצה להיות קשור אליך יותר. ונרדמתי.
באמצע הלילה, התעוררתי, ושמעתי את נשמתי מייללת בקרבי ואומרת לי: שכחת אותו? את בעל הרחמים? אתה מוותר על הקשר עם ה'? אינך מתגעגע אליו? זהו, יותר לא תתפלל?
מיד קפצתי ממיטתי, ורצתי לאותה אלמנה, והשבתי את כספה. וכעת, אני וחברי רוקדים כאן ושמחים על שיש לי שוב את הזכות להיות קשור לה', ולהתפלל אליו...
זה יהודי אמיתי!
במבט ראשון, מחשבותיו של שואב המים, הכועס על ה', נראות טפשיות. אך במבט מעמיק יותר, אנו מגלים שדווקא בזכות מחשבותיו אלה, הוא מתפלל באמת מעומק ליבו אל ה'. דווקא בגלל שהוא אמיתי עם עצמו, ובתחילה מטיח את רגשותיו בה', הוא זוכה אחר כך לגלות שהקשר עם ה' חשוב לו יותר מכל הון שבעולם, והעיקר לזכות ולהתפלל אל ה'.
עניין זה פוגש אותנו באופן עמוק יותר, בדו שיח בין משה לה', בסוף פרשת שמות, משה בא בטענות על ה' – "למה הרעות לעם הזה? למה זה שלחתני?" ועוד ועוד.
ובתחילת פרשת וארא, עונה לו ה' – אם תבטח בי, ותתבונן בעיניים אלוקיות ולא בעיני בשר ודם, תבין שהמהלכים האלוקיים ארוכים ומדויקים הם, והכל יוביל בסוף אל הגאולה והטוב. ועוד מוסיף ה' ואומר – האבות הבינו זאת, ועל אף שלא זכו לראות בהתממשות ההבטחות שהובטחו להם, לא באו אלי בטרוניה.
אכן, יש כאן ביקורת של ה' על משה. אך דווקא הנקודה בה פתחנו יכולה ללמד זכות על משה. משה היה אמיתי, וזעק מנהמת ליבו את תחושותיו, ודווקא מתוך אמת זו זכה להיות העבד הנאמן, "בכל ביתי נאמן הוא".
לעיתים, כשאדם מתבונן מהזווית האלוקית, אין בכוחו להתפלל, כי הרי הכל יוביל אל הטוב וממילא כבר עכשיו הכל טוב. אך דווקא מהזווית האנושית, שלא רואה את הכל כבר שלם, הוא זועק אל ה' באמת ובדבקות.
וכך מספרים על אחד מגדולי הצדיקים, שלפני פטירתו אמר לסובבים אותו – דעו לכם, כשאגיע לשמיים, לא אסכים להיכנס לגן עדן, עד שתבוא הגאולה השלימה. ציפו כולם לבוא הגאולה, אך זו בוששה מלבוא.
הסביר צדיק אחר, שכשהגיע הנפטר לשמיים, הוא הסתכל מהזווית שמסתכלים בשמיים, ומבחינתם כיוון שכל היסורים יובילו בסוף אל הטוב, הרי כבר עכשיו הכל טוב, וכאילו כבר נגאלנו.
אך אנו נמצאים בארץ, ועלינו להתפלל מצידנו לישועת ה'. שנזכה להתפלל תפילות אמיתיות מעומק הלב!