במשנה (פסחים קטז ע"א):
"ולפי דעתו של בן אביו מלמדו מתחיל בגנות ומסיים בשבח ודורש מ'ארמי אובד' אבי עד שיגמור כל הפרשה כולה ".

בדקתי לראות אם קוראים אנו כל הפרשה כולה, ותמהתי שאנו מחסירים בליל סדר פסח פסוקים ט-יא! לא סיימנו כל הפרשה כולה? הרי כך היא פרשה זו בתורה (דברים כו):
(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:
(ו) וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים וַיְעַנּוּנוּ וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ עֲבֹדָה קָשָׁה:
(ז) וַנִּצְעַק אֶל ה' אֱלֹוהֵי אֲבֹתֵינוּ וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קֹלֵנוּ וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ וְאֶת עֲמָלֵנוּ וְאֶת לַחֲצֵנוּ:
(ח) וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה וּבְמֹרָא גָּדֹל וּבְאֹתוֹת וּבְמֹפְתִים:
-
(ט) וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:
(י) וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלֹוהֶיךָ:
(יא) וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹוהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ:
[וכאן סוף הפרשה]

בהגדה של פסח שכל עם ישראל קורא בליל סדר פסח, הדרשות מגיעות אך ורק עד סוף פסוק ח'. ולא דרשו עד סוף הפרשה פסוקים ט-יא?

אמנם בהמשך הגמרא (פסחים קטז, ב) נאמר "אמר רבא צריך שיאמר "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ, לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹותֵינוּ" (דברים ו, כג). ומקרא זה אמנם כן כתוב בנוסח הגדה של פסח (בסוף דבור המתחיל "ובכל דוד ודור חייב אדם להראות") שהרמב"ם העתיק אותו אחרי פרק ח של הלכות חמץ ומצה.

נ"ל ליישב תמיהה הנ"ל. אמנם במשנה שם נצטוינו לגמור כל הפרשה, המשנה נאמרה בארץ ישראל, ושמא כך עשו אז לפני שגלינו מארצנו. אבל בבואנו לגולה, הא כיצד יכולנו לומר: "וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שזה "מיחזי כשיקרא" [=נראה כשקר]. לכן הושמט. בא רבא, בבבל, ותיקן הדבר והביא מקרא אחר "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵינוּ" שם אין מלת "המקום הזה, הארץ הזאת".

איך התייחס לכך הרמב"ם? את דין המשנה שחייב לגמור הדרשות על כל הפרשה עד סופה, הוא העתיק בנאמנות בהל' חמץ ומצה פ"ז סוף ה"ד. זהו עצם הדין. ומה שנהוג בזמננו זה שהארץ אינה בידינו הביא שם בהלכה ו' שאנו נגיד "וְאוֹתָנוּ הוֹצִיא מִשָּׁם לְמַעַן הָבִיא אֹתָנוּ לָתֶת לָנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹותֵינוּ".

צריכים לזכור כי "הגדה של פסח" שהרמב"ם העתיק עבורנו הוא העתיק מסידור הרב עמרם גאון [בבבל]. ושם כבר הושמטו הדרשות מפסוק ט-יא, וכבר הועתקו דברי רבא.

ונצדק קודש!