נתיב העבודה - המשך פרק ח' , פרק ט'

ומפני כי מצד יצר הרע שבגופו מביא אותו לצאת מרשות הקדוש ברוך הוא, ולכך במצות ציצית נזכר בפרט הרהור מינות הרהור עבירה והרהור עבודה זרה, כי אלו שלשה יוציאו האדם מרשות הקדוש ברוך הוא. ולכך על ידי אלו חמשה דברים מורה שהוא עבד אליו עד שבגופו הוא תחת השם יתברך ואינו יוצא מרשותו כלל, והבן אלו ג' פרשיות קריאת שמע והיה אם שמוע פרשת ציצית, ותדע כי על ידם מקבל האדם מלכות שמים בשלימות:
פרק ט
אמר ר' חמא בר חנינא (ברכות ט"ו ע"ב) כל הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנום שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תקרי בפרש אלא בפירוש אל תקרי בצלמון אלא בצלמות עד כאן. ודברים אלו צריכים עיון. ופירוש זה הוא דבר מופלג, אין ספק כי התורה מצננת הגיהנם, כי כבר בארנו כי אין הגיהנם רק ציה וצלמות ששם החסרון בכל ואין על הגיהנם שם מציאות כלל. ולכך נקרא ציה שהוא מלשון שממה, ונקרא צלמות ששם המיתה ור"ל ההעדר שכל מיתה הוא העדר, והוא לחוטאים שהם בעלי חסרון ולכך משפטם בגיהנם. ומפני זה הגיהנם אינו מצד התורה כי במדרגת התורה אין חסרון, רק הגיהנם הוא במדרגת עולם הגשמי שבמדרגת החומר הוא החסרון, ולפיכך התורה מבטל כח הגיהנם ומצננת אותו. ומה שאמר הקורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה, היינו הדקדוק שתהיה התורה שלימה כאשר מדקדק באותיות התורה והיא שלימה ולפיכך מצד הזה ביטול כח הגיהנם. ומה שאמרו הקורא קריאת שמע ולא הלומד תורה ומדקדק באותיותיה, דבר זה כי עיקר לימוד התורה הוא הכוונה, ולפיכך אף על גב שמדקדק באותיות התורה אין זה עיקר כי העיקר הוא ההשגה והידיעה, ואי אפשר שתהיה לאדם השגה שלימה, אבל קריאת שמע הוא גם כן התורה וקריאתו הוא העיקר, ואף על גב דצריך גם כן כונה מכל מקום העיקר הוא הקריאה שלכך נקרא קריאת שמע, וכאשר מדקדק באותיותיה עד שהיא קריאה שלימה לגמרי והיא תורה שלימה דבר זה בודאי מצנן לאדם גיהנם, כי מצד שלימות התורה דהיינו קריאה שלימה אין הגיהנם שהוא החסרון והעדר וזה שאמר מצננין לו גיהנם. ועוד כי דוקא ראוי זה לקריאת שמע כאשר מקבל עליו מלכותו ואחדותו יתברך, וידוע כי הגיהנם נברא ביום שני והשני הוא הפך האחד, וכאשר קורא קריאת שמע ומדקדק באותיותיה שהוא קריאה שלימה דבר זה מבטל כח הגיהנם שנברא ביום ב', ופירוש זה הגון ונכון מאוד למבינים:
ואמר ר"א (שם ט"ז ע"ב) מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי אברכך זו קריאת שמע אשא כפי זה התפלה ואם עשה כך כמו חלב ודשן תשבע נפשי ולא עוד אלא שנוחל שתי עולמות שנאמר ושפתי רננות יהלל פי שתי רננות אחת בעולם הזה ואחת בעולם הבא עד כאן. בארו בזה כי קריאת שמע ותפלה הוא חבור העלול עם העלה במה שהוא יתברך עלה אל האדם שזהו ענין קריאת שמע ותפלה, וכאשר יקבל עליו העלול את העלה שהוא עלתו הנה דבר זה משביע את החסרון שלו במה שהוא יתברך עלתו וישלם העלול מן החסרון. וזה שאמר כמו חלב ודשן תשבע נפשי, שהאדם הוא חסר וחלב ודשן משביע החסרון של נפשו הרעבה לגמרי, כי קריאת שמע ותפלה משביעים את האדם לגמרי מה שחסר העלול. ותשבע נפשי הוא נפש האדם כמשמעות לשון המקרא, ואם נאמר זה על השם יתברך ר"ל כאלו הקריב קרבן אליו כי קריאת שמע ותפלה עומדים במקום הקרבת הקרבן. ולא עוד אלא שנוחל עולם הזה ועולם הבא, כי מצד דביקותו שהוא על ידי קריאת שמע ותפלה עם העלה שהוא העלה לעולם הזה ולעולם הבא זוכה אל עולם הזה ואל העולם הבא מצד התדבקות עם העלה, ודבר זה מבואר מאוד: