נתיב העבודה - המשך פרק י"ד , פרק ט"ו

ובפרק התכלת (מנחות מ"ג, ב') היה ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנא' ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה אותו רבי חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומא טבא ממלא באיספרקי ומגדני ע"כ. פשט הכתוב שהאדם מחויב להכיר את השם יתב' שהוא עלתו כדכתיב ועתה מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את השם ית', וידע האדם כי הש"י בשמים והאדם על הארץ, ולפיכך יש לאדם לברך השם יתב' מאה ברכות ובזה יכיר עלתו שהוא יתב' בשמים. ויש לדעת כי רשות האדם נחשב עד עשרה, שכך אמרו (סוכה ה', א') מעולם לא עלה משה ואליהו למעלה מן עשרה לקיים מה שנאמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, ומאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ובודאי השמים הם נבדלים מן הארץ לגמרי ולכך מספר המתיחס אל השמים הוא מאה, מאחר כי מספר עשרה שייך לארץ, ומספר עשרים אינו נבדל מן עשרה כי שניהם לשון עשר והוא לשון אחד ושלשים מן שלשה וכן כלם עד מאה שהוא מספר בפני עצמו והוא נבדל לגמרי מן עשרה, ולכך מספר מאה שייך אל השמים, ודבר זה מוכח בכמה מקומות. והכתוב אומר מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה את ה' כלו' שיכיר עלתו ויהיה ירא מפניו, ודבר זה שנותן לו מאה ברכות, אשר בברכות נראה שבחו וכחו ומה מכיר עלתו שהוא נבדל ממנו והוא בשמים והאדם על הארץ ובזה יש יראה, ולכך חייב לברך השם ית' מאה ברכות, כדכתיב ועתה ישראל מה ה' אלהיך וגו' שיתן שבח כראוי אל עלתו שהוא בשמים והאדם על הארץ ובזה יש יראה מפניו, והבן זה:
פרק טו
המצות שהם עם האדם ותמיד יסובבנהו הם שלש מצות יש לבאר עניניהם:
ובפרק התכלת (מנחות מ"ג, ב') ת"ר חביבין ישראל שסיבבן הקדוש ברוך הוא במצות תפילין בראשם ותפילין בזרועותיהם ציצית בבגדיהם מזוזות בפתחיהן ועליהם אמר דוד שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך ובשעה שנכנס דוד למרחץ וראה שעומד ערום ואמר אוי לי שאני עומד ערום בלא מצות כיון שנזכר במילה שבבשרו נתישבה דעתו לאחר שיצא אמר עליו שירה שנא' למנצח על השמינית מזמור לדוד על המילה שנתנה בשמינית, ר' אלעזר בן יעקב אומר כל שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו מובטח שלא יחטא שנא' והחוט המשולש לא במהרה ינתק ואומר חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם. יש לדעת ולהבין מעט עניין המצות האלו, ועם כי עיקר סוד המצות עמוק עמוק מי ימצאנה מכל מקום יש לך לדעת מעט. כי הש"י רוצה לזכות את האדם שיהיה מסובב בשלש מצות אלו שהם שייכים לאדם, כי התפילין הם מצות קשורים באדם, הציצית הם בבגדו שהוא רחוק מן האדם יותר מן תפילין, והמזוזה בביתו הוא עוד יותר רחוק, וכאשר הוא מסובב מג' מצות על זה נאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. אמנם זהו טעם אלו ג' מצות על דרך הפשט, וכך מוכח בפרק שואל (שבת קנ"ג, א') ואמרו שם בכל עת יהיו בגדיך לבנים זה מצות ציצית ושמן על ראשך אל יחסר זה מצות תפילין מה ענין אלו שתי מצות שזכר הכתוב יותר משאר המצות. אבל פי' זה הכתוב שאמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ר"ל שיהיה אל האדם זכוך הגוף עד שיהיה מסולק מן הפחיתות לגמרי וזהו בכל עת יהיו בגדיך לבנים, קרא הגוף בגד שהוא מלבוש הנשמה. וכן מוכח בפרק שואל (שם) תני התם ר' אליעזר אומר שוב יום אחד לפני מיתתך שאלו תלמידיו את ר"א וכי אדם יודע איזה יום ימות א"ל וכ"ש ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה ואף שלמה בחכמתו אמר בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר, אמר ר' יוחנן בן זכאי משל לאדם שזימן את עבדיו לסעודה ולא קבע להם זמן פקחים שבהם קשטו את עצמן וישבו על פתח בית המלך אמרו כלום חסר לבית המלך טפשין שבהם הלכו למלאכה אמרו כלום יש סעודה בלא טורח פתאום בקש המלך את עבדיו הפקחים נכנסו לפניו כשהן מקושטין וכו', שמח המלך לקראת פקחין וכעס לקראת טפשין אמר הללו שקשטו את עצמן לסעודה ישבו ויאכלו וישתו הללו שלא קשטו את עצמן לסעודה יעמדו ויראו. ונראה לומר כי מה שאמר שחלק בגדי מלכות לעבדיו זהו הגוף שהוא בגד הנשמה, ולכך מסיים ינתנו כלי לאוצר דהיינו אל הקבר שהוא כמו אוצר, והם ילכו לבתיהם לשלום היא הנשמה וכמו שאמר בסוף שהקב"ה יאמר על גופם של צדיקים ינוחו על משכבותם ועל נשמתם הוא אומר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך: