נתיב העבודה - המשך פרק ט"ז

ובפרק כל הבשר (חולין ק"ו, א') אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק נטילת ידים מפני סרך תרומה ועוד משום מצוה מאי מצוה, אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים, רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך דכתיב וכל אשר יגע בו הזב וידיו לא שטף במים הא שטף טהור הא טבילה בעי ה"ק ואשר לא שטף טמא ע"כ הגמרא. ושם הקשו בתוס' מצוה לשמוע דברי חכמים וא"ת הלא משום סרך תרומה תקנו וא"כ מאי ועוד, ותירצו התוס' דתקנו משום נקיות. וקשה על זה דהא בסמוך קאמר לא אמרו נטילת ידים לפירות אלא משום נקיות ולפי דבריהם כיון דאיכא נקיות ג"כ בפירות למה לא תקנו נטילה להם. ויש לישב בדוחק כי גבי לחם איכא סרך תרומה וגם נקיות ומשום שניהם תקנו, ואלו גבי פירות ליכא כולי האי סרך תרומה דאין תרומה בפירות מן התורה רק בזיתים וענבים ומשום זה לא גזרו. אבל דבר זה אין נראה כלל שיהיה חובה משום נקיות, אבל הטעם הוא כמו שאמר ר"א שדרש מן התורה שנאמר וידיו לא שטף במים כדלעיל, ומה שפי' רש"י ז"ל וכן פירשו בתוספות דאסמכוה ליה אקרא ועיקר הכתוב אתא למדרש וידיו לא שטף במים מה ידיו מאבראי לאפוקי בית הסתרים דלא לטמאו, וקשה כי לפי זה מה שאמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך שאמר מכאן סמכו לנטילת ידים מן הכתובים אסמכתא בעלמא, וא"כ מה שייך בזה מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך הלא גם לר"א בן ערך עיקר הטעם משום סרך תרומה. אבל בודאי נדרש עיקר זה המצוה מן הכתוב כי אף על גב דעיקר קרא אתי לדרוש מה ידיו מאבראי אף כל מאבראי מ"מ יש ללמוד מזה נטילת ידים. כי יש לדקדק וכי רגליו של אדם או גופו או ראשו אינו מאבראי ולמה כתיב וידיו לא שטף במים. אבל ביאור דבר זה כי מה שבית הסתרים אינו מטמא הוא דבר חכמה, כי אין הטומאה שולטת רק בחוץ לא בנסתר ובנסתר הכל טהרה אבל בחוץ שם הטומאה כאשר ידוע לנבונים. ועתה קשיא למה נקט ידים דוקא אלא מפני כי הידים הם עוד חיצוניות יותר מכל הגוף, לפי שהידים מתפשטין לחוץ ביותר מכל האברים ולכך הצריך הכתוב לידים ורגלים טהרה במקדש הידים מכח התפשטות שלהם לחוץ, ושולטת בהם הטומאה, וזה אמרם מפני שהידים עסקניות הם, כלו' מפני כי התפשטות הידים בכל מקום בחוץ ולפיכך יש עליהם משפט טומאה. והרגלים צריכים קדוש מפני פחיתות שלהם שייך טומאה בהם ג"כ כאלו הם ג"כ יוצאים מן האדם, ולכך אלו שניהם בפרט צריכים טהרה. וקאמר ר"א שאם לא היה דבר זה כי יש טומאה בידים מה שאין נמצא בשאר איברים, למה כתב וידיו לא שטף, אלא שהידים יותר ויותר יש בהם טומאה שאף במקום שאין שאר אברים צריכים טהרה כגון לנטילת ידים צריכים הידים טהרה וזהו טעם נטילת ידים, ועל זה אמרו מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך. וכל זה מפני שהידים נכנסים לטומאה, וכאשר בא האדם לאכול מפני שהאכילה היא קיום גופו וחיות של אדם תלוי בזה, אין ראוי שיהיה בטומאה רק שיהיה אכילתו ופרנסתו בטהרה ובקדושה כמו שאמרנו, ולפיכך אמרו שאין צריך נטילה לפירות כי אין זה פרנסתו של אדם כלל רק הצריך לאכילתו שהיא פרנסתו. ורבא דקאמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך בא לפרש דקאמר מצוה לשמוע דברי חכמים ולמה תקנו נטילת ידים, ומעתה הכתוב הזה אסמכתא גמורה ברורה מאוד יוצא מזה נטילת ידים, רק דקאמר מכאן אסמכוהו חכמים לנטילת ידים, מפני שאין כאן מצוה מן התורה ומ"מ רמזה התורה ענין הידים שהם עלולים לטומאה. ובשביל זה גזרו על נטילתם, ופי' זה ברור מורה על המצוה הזאת: