בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
קטגוריה משנית
  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נשא
לחץ להקדשת שיעור זה
undefined
3 דק' קריאה
'לכה דודי לקראת כלה', שני פנים להבנת שירו של רבי שלמה אלקבץ. כך הסקנו בדברינו לפרשיות אמור, בהר בחוקותי ובמדבר. סיכמנו כי השיר הוא שיר גאולה מחתרתי שמביע כיסופים לתקופה בה הדוד והרעיה יתקשרו מחדש, ירושלים תבנה ותכונן כבירת מדינת היהודים העצמאית, ושבסופה של התקופה תתחדש גם מלכות בית דוד. הצענו לשיר את כל בתי 'לכה דודי' (ולא רק את חלקם) וגם את הפזמון של 'לך דודי' בנגינת התקווה, וכן להוסיף בכל פעם לפזמון את הפסוק מתהילים "זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו" באותה מנגינה.
נעבור להפטרת יום העצמאות. בסוף דברינו נציע הפטרה חלופית לשני ימי התקומה: יום העצמאות ויום ירושלים.
מתקני התפילות ליום העצמאות בחרו לעצמם דרך קלה בכך שלקחו את ההפטרה, שחכמים קבעו עבור יושבי חו"ל ליום השמיני של פסח, והעבירו אותה ליום העצמאות. אבל זה לא כל כך פשוט.
בנס יציאת מצרים בכלל, ובנס קריעת ים סוף בפרט, יש ייחוד מסוים. הקב"ה בכבודו ובעצמו הכה בבכורי מצרים, אחרי תשע מכות שהגיעו מן השמים, ללא סיוע של השתדלות אנושית. לפני קריעת הים הגיע ציווי אלוקי מפורש: "ד' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" (שמות י"ד יד). משמעותו של ציווי זה היא, שעם ישראל לא ילחם במצרִים ולא יסיים את יציאת מצרים בעזרת חימוש וכלי נשק ("וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם", שמות י"ג יח). גאולת מצרים תהיה בדרך נס, מן השמים ילחמו בפרעה ובחיל המרכבות שלו.
זו הייתה גם ההדרכה של הקב"ה באמצעות נבואת ישעיהו, בימי אחז. בזמן שצבאות ארם בראשות רצין, וישראל בראשות פקח בן רמליהו צרו על ירושלים, ציווה הנביא על המלך אחז שפחד מאוד: "הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט" (ישעיהו ז' ד).
רש"י ובעקבותיו אבן ועזרא ורד"ק פירשו: "שב בשלום כיין על שמריו". כלומר, אל תשיב להם במלחמה, הקב"ה יציל אותך. כך פירש גם רב סעדיה גאון (הובאו דבריו ברד"ק שם): "השמר מעשות מלחמה והשקט לך אל תירא". ישעיהו חזר על נבואה זו גם לימי חזקיהו. הגאולה שהוא מבטיח איננה כוללת מלך מנצח מבית דוד, העומד בראש צבא ישראל, אלא מלך שעוסק ברוחניות: "כִּי יֶלֶד יֻלַּד לָנוּ בֵּן נִתַּן לָנוּ וַתְּהִי הַמִּשְׂרָה עַל שִׁכְמוֹ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִיעַד שַׂר שָׁלוֹם" (שם ט' ה), "וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה: וְנָחָה עָלָיו רוּחַ יְקֹוָק רוּחַ חָכְמָה וּבִינָה רוּחַ עֵצָה וּגְבוּרָה רוּחַ דַּעַת וְיִרְאַת יְקֹוָק: וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת יְקֹוָק..." (שם י"א א-ג, עיינו גם בראב"ד על פרק יא מהלכות מלכים ה"ג). ההצלה מצבא אשור, בראשות סנחריב, לא תושג באמצעות ניצחון צבאי אלא בדרך נס, בדרך הדומה לנס קריעת ים סוף: "וְעוֹרֵר עָלָיו יְקֹוָק צְבָאוֹת שׁוֹט ... וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם" (שם י' כו). כל המציאות תהיה ניסית: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם..." (שם י"א ו). גם האשורים יפלו בשערי ירושלים אך ורק בדרך נס: "וְנָפַל אַשּׁוּר בְּחֶרֶב לֹא אִישׁ וְחֶרֶב לֹא אָדָם תֹּאכֲלֶנּוּ" (שם ל"א ח). אם כך, אין זה פלא שחכמים בחרו את פסוקי הנביא ישעיהו, העוסקים ביציאת מצרים, בדרך של ניסים גלויים, כהפטרת היום השמיני של חג הפסח לבני חו"ל, החוגגים אותו. ההפטרה פותחת בפסוקים: "עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בית בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלִָם: הִנֵּה הָאָדוֹן יְקֹוָק צְבָאוֹת מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים וְהַגְּבֹהִים יִשְׁפָּלוּ: וְנִקַּף סִבְכֵי הַיַּעַר בַּבַּרְזֶל וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל" (שם י' לב-לד). לפי נבואה זו, סנחריב שעמד על פסגת הר הצופים (בְּנֹב), ונפנף בידו לעבר ירושלים מתוך זלזול (עיינו סנהדרין דף צה ע"א) יוכה מכה ניצחת על ידי "הָאָדוֹן ד' צְבָאוֹת". סנחריב ושריו מדומים בנבואה זו ליער של עצי לבנון שהקב"ה יגדע אותם: "מְסָעֵף פֻּארָה בְּמַעֲרָצָה וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים". "וְהַלְּבָנוֹן בְּאַדִּיר יִפּוֹל", מלאך ד' יכה במחנה אשור וישמיד את הצבא הגדול והחזק (עיינו רש"י ורד"ק שם). כך גם היה: "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא (פסח) וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְקֹוָק וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר מֵאָה שְׁמוֹנִים וַחֲמִשָּׁה אָלֶף וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים" (מלכים ב י"ט לה).

אומנם, אתחלתא דגאולה שזכינו לה בשבעים וחמש השנים האחרונות, התנהלה בדרך אחרת, אחרת לגמרי.
בסייעתא דשמיא אדירה, התקיימה בנו נבואתו של מיכה: "קוּמִי וָדוֹשִׁי בַת צִיּוֹן כִּי קַרְנֵךְ אָשִׂים בַּרְזֶל וּפַרְסֹתַיִךְ אָשִׂים נְחוּשָׁה" (ד' יג).
חיילי צה"ל היכו, תוך לחימה במסירות נפש, את האויבים שקמו עלינו לכלותינו.
הם עשו זאת במאבק נגד צבאות ערב במלחמת העצמאות, במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים ובאין סוף מבצעים.
בשבוע הבא נמשיך לדון בנושא חשוב זה. נמשיך ונזכיר לכולם (כן! לכולנו!)
כי נהיגת כבוד זה בזה, מקרבת את האיחוד המיוחל של כנסת ישראל וקודשא בריך הוא, ואת גאולתנו השלמה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il