בית המדרש

  • מדורים
  • הלכה פסוקה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רויטל בת לאה

נזקי עשן מארובה

פסק הדין אותו אנו מביאים עוסק בנזקי שכנים.

undefined

בית דין קרית ארבע

תשס"ז
3 דק' קריאה
נערך על ידי הרב יואב שטרנברג
תיאור המקרה: התובע גר בדירה מעל דירתו של הנתבע. לפני מספר שנים פנה הנתבע אל התובע, וביקש ממנו להעביר במרפסתו של התובע ארובה של מערכת ההסקה המרכזית שהנתבע מעוניין להתקין. כיום הארובה מפיצה עשן שנכנס לתוך מרפסתו ודירתו של התובע והדבר מזיק לו.

על פי חוות דעת של מומחה שהוגשה לבית הדין, ניתן לתקן את הארובה כך שהיא לא תפלוט יותר עשן.

התביעה : התובע טוען, שכאשר הוא הסכים בזמנו להכנסת הארובה למרפסתו, הוא חשב שמדובר בצינור קטן. כאשר ראה את גודל הארובה בפועל, הוא לא היה מרוצה, אבל לא מנע את התקנת הארובה.

התובע טוען, שמאז זמן ההתקנה, הארובה אינה תקינה לגמרי, ועשן ופיח נכנסים מהארובה לחצרו במשך זמן רב, והוא אף פנה לנתבע על מנת שיתקן את הארובה, ונדחה בלך ושוב. גם ניסיונות תיקון מקומיים שנעשו, לא הועילו. עקב ההתפרצות האחרונה של העשן, שהייתה גדולה במיוחד, הוא החליט שאינו מוכן שהארובה תמשיך לעבור במרפסתו.

כמו כן, התובע טוען, כי היות שהארובה מפיצה חום, הוא אינו יכול להכניס חומרים דליקים כגון חומרי צבע וכד' למרפסת, וכך הארובה תופסת יותר מקום ממה שחשב.

לכן, התובע תובע מהנתבע לסלק את הארובה ממרפסתו, והוא אינו מעוניין בתיקונים נוספים, שלדעתו לא יועילו.

תשובת הנתבע: הנתבע טוען, שהוא אינו זוכר שהתובע פנה אליו בנוגע לעשן היוצא מהארובה. הוא טוען שאינו יכול לשנות את מקום הארובה ללא ביטול כל מערכת ההסקה, דבר שיעלה ממון רב. הוא מוכן לתקן את הארובה, על פי חוות דעת של מומחה.

פסק הדין: אין בית הדין פטר את הנתבע מלהוציא את הארובה ממרפסתו של התובע, אולם חייב את הנתבע לתקנהּ על פי חוות הדעת של המומחה. עלות הזמנת המומחה הוטלה כולה על הנתבע.

הנימוקים: המקרה בו אנו דנים הוא מקרה של חזקת תשמישים - אדם משתמש בקביעות בחצר חברו לעניין מסוים, וטוען שחברו הרשה לו לעשות כן. דעת המחבר (שולחן ערוך חושן משפט סימן קנג סעיף ב), שעל מנת לזכות בחזקת תשמישים, מספיק שהמחזיק ישתמש בחצר חברו, אף אם אינו טוען שקנה את הזכות הזו מבעל החצר. לעומת זאת, לדעת הרמ"א (שם) הוא צריך הסכמה מפורשת של בעל החצר. כמו כן, לדעת הרמ"א צריך המשתמש להחזיק בשימוש במשך שלוש שנים לכל הפחות.

בנידון דידן, הרי החזיק הנתבע בחצרו של התובע בהסכמתו, והחזיק למעלה משלוש שנים, ולכן לכולי עלמא יש לנתבע זכות להשתמש במרפסתו של התובע להעברת הארובה, וממילא אין התובע יכול לחזור בו מהסכמתו.

ואף שהתובע טוען שהסכמתו ניתנה מתוך מחשבה שמדובר בצינור קטן, וכשגילה שמדובר בצינור גדול - אף ששתק, דעתו לא היתה נוחה בזה, אין בטענה זו ממש משום שסוף סוף שתק; וכמו כן, סתם ארובה היא גדולה, ולכן הסכמתו הראשונית הייתה מן הסתם גם לארובה גדולה.

בית הדין קבע, שהנזק שגורמת הארובה בכך שהיא מפיצה חום, ומפריעה לתובע לאחסן חומרים דליקים במרפסתו, אינו מחייב את הנתבע להרחיק את הארובה או לתקנהּ, משום שבהסכמתו של התובע להעברת הארובה במרפסתו, כלולה גם ההסכמה לחום שתפיץ הארובה, משום שכל ארובה מפיצה חום.

לעומת זאת, לגבי העשן, ברור שהתובע לא נתן הסכמתו לארובה הפולטת עשן במרפסתו. ואף אם היה הנתבע מוכיח שהתובע שתק ולא מחה, למרות שהארובה פולטת עשן במשך מספר שנים - אין בכך כדי ליצור חזקה, משום שלנזק של עשן אין חזקה, כמבואר בשולחן ערוך (חושן משפט סימן קנה סעיף לו).

על פי חוות דעתו של המומחה, יש לתקן את הארובה על ידי הוספת מכסה פח בחלקה העליון של המרפסת. אף על פי שעל ידי התיקון יצטמצם חלל המרפסת של התובע, מדובר במקום שאינו בר שימוש, ובשטח קטן, ולכן התובע אינו יכול לטעון שאינו מוכן לוותר על תוספת זו, משום 'כופים על מידת סדום'.

לגבי חובת התשלום על חוות דעתו של המומחה, מקובל בדרך כלל ששני הצדדים נושאים בשווה בהוצאות על הזמנת מומחים. המקור לכך הוא בדברי השו"ע (חושן משפט סימן יד סעיף א):
"שנים שנתעצמו בדין, זה אומר: נידון כאן, וזה אומר: נעלה לב"ד הגדול, כופין אותו ודן בעירו... ואם הוצרך לשאול דבר מב"ד הגדול, כותבים ושולחים ושואלים, ודנין להם בעירם כפי מה שיבא בכתב ב"ד הגדול; ושני בעלי דינים יפרעו שכר השליח ".

אבל בנידון דידן, הזמנת המומחה נוגעת רק לאופן תיקון הנזק שגורמת ארובתו של הנתבע, ולתובע אין שום עניין בהזמנת המומחה, ולכן כל העלות מוטלת על הנתבע.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il