בית המדרש

  • מדורים
  • הרב חרל"פ
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

הרב חרל"פ ורבו הגדול

עוד על סילופיהם של מחברי ספרים שמונעים טוב מישראל. להקביל פני רבו צריך יציאה מיוחדת. חזון הראי"ה על 'החוזה מלובלין'. הרב חרל"פ מסביר את גדלותו המיוחדת של הרב קוק.

undefined

הרב אליעזר מלמד

תשס"ז
6 דק' קריאה
הרב חרל"פ עם הרבי מגור
ר' אהרן סורסקי, בספרו הרחב 'פאר ישראל' על האדמו"ר מגור בעל 'בית ישראל', כתב (ח"א ע' שיז) "שבראשית ימי הנהגתו נהג הרבי להסתגר שעות שלמות בכל יום ששי ללמוד סתרי תורה ביחידות עם הגרי"מ חרל"פ זצ"ל. שיעורם המשותף התקיים בסוד, במעונו הפרטי של הגרי"מ בשכונת שערי חסד".

ובעמוד ער-רעא הוא מספר שבשנת תש"ח, כאשר ה'בית ישראל' התלבט אחר פטירת אביו האם לקבל על עצמו את האדמו"רות, שלח לו הרב חרל"פ פתקה כדי לרמוז לו שעליו לקבל את האדמו"רות.

היינו מצפים שיתאר את הרב החרל"פ כתלמידו המובהק של מרן הרב קוק זצ"ל, אולם בשני המקומות סורסקי מזכיר את רבי צבי מיכל כרבו של הרב חרל"פ, בלי להזכיר כלל את רבו העיקרי, מרן הרב קוק זצ"ל, שאותו ראה כגדול הדורות האחרונים.

ללא ספק הרבי מגור ידע זאת היטב בעת שלמד עם הרב חרל"פ. הלא באותו זמן שבו היה הרבי מגור קשור עם הרב חרל"פ, כיהן הרב חרל"פ כראש ישיבת 'מרכז הרב'. מן הסתם רבים מהדברים שאמר בעת לימודם היו מדברי מורו ורבו, מרן הרב קוק, ומן הסתם גם זו היתה סיבה לרצונו של הרבי ללמוד עם הרב חרל"פ. אבל את כל זאת העלים סורסקי.

ומדוע חשוב להזכיר ביקורת זו? מפני שרבים קוראים ספרים אלו והדומים להם, ולא שמים לב להעלמה מכוונת של דמותו של מרן הרב קוק זצ"ל. ואילו האמת היא שמרן הרב קוק ותלמידיו הם ממשיכי התורה, והמכחישים זאת סותמים חזון ומונעים טוב מישראל, וגדול עוונם.

מנהגו בסוכות
הרב חרל"פ היה מדקדק לשבת בסוכה ברציפות כל שבעת ימי החג, ואף לבית הכנסת לא היה יוצא. מניין היה לו בסוכה יום יום. ורק שתי פעמים היה יוצא מן הסוכה, פעם אחת לתפילה על יד הכותל המערבי, לקיים מצוות עלייה לרגל, ופעם שנייה להקביל פני רבו הרב קוק בסוכתו.

שאלוהו: מדוע אין הוא מצרף את שני הדברים? והרי על ידי זה ימעט את הליכתו בחוץ ושהייתו מחוץ לסוכה?

והשיב: כל עיקר מצוות קבלת פני הרב ברגל הוא עניין של הבעת הכבוד של התלמיד לרבו, ואם תיעשה מצווה זו כטפלה למצווה אחרת, יהיה בזה משום מיעוט יחס הכבוד לרב. ולכן כל צעד להקבלת פני הרב חייב להיות מיוחד כולו לקיום המצווה הנעלה הזו (בשדה הראי"ה ע' 339).

מופת שסיפר הרב חרל"פ על מרן הרב
סיפר הרב נריה: בשעת רצון זכיתי לשמוע מפי מורי ורבי הגרי"מ חרל"פ תיאור מלא של גילוי חזון שהיה עד לו (כשהיה הרב חרל"פ בשנות הארבעים לחייו, והרב קוק כבר היה רב ראשי בירושלים).

וכך סיפר: כשהגיע מפולניה הספר 'נפלאות הרבי' על 'החוזה מלובלין' ועל פלאי כח ראייתו, שמשום כך כינוהו בשם 'החוזה', שגבו המעשים מבינתי ורציתי להבין את שורש הדברים. אמרתי: אעלה אל הרב, ואשאל ממנו הסבר על המדרגה המופלאה הזאת של אותו צדיק.

כשבאתי לבית הרב מצאתיו מוטרד ומוקף אנשים בחדרו הקטן, ולא יכולתי לגשת אליו. עברתי על פניו בברכת שלום, נכנסתי לאולם הישיבה וישבתי וחיכיתי עד שיוכל לקבלני. כשנתרוקן חדרו, קם הרב וניגש אלי. קמתי כמובן לקראתו. ובטרם היה סיפק בידי לפתוח פי ולומר לו מה שאלתי ומה בקשתי, שילב הרב ידו על כתפי, והתחיל מתהלך אתי על פני האולם. הרב פתח בדיבור על מעלות הצדיקים שהתרכזו בקידוש כוחות מיוחדים שבגופם, להעלותם לדרגות גבוהות. היה מי שקידש את המוח, והיה מי שקידש את הלב, והיו גם שריכזו עיקר עבודתם בחושים יותר מוגדרים, כמו קידוש האוזניים - חוש השמיעה, וכן קידוש העיניים - חוש הראייה. וכאן הרחיב הרב את הדיבור ביותר, וסיים: וזאת היתה מדרגת 'החוזה מלובלין'.

המשיך הרב נריה וסיפר, שכאשר הרב חרל"פ סיפר את הדבר, כעבור שנים, ניכר היה שעודנו נרעש מן הגילוי שהיה לפניו. הוא בא אל הרב שיסביר לו את דרגתו של 'החוזה', והנה הרב חוזה-רואה את מחשבותיו, וטרם נשאל - ענה. (שיחות הראי"ה ע' שמז).

אני נשרף מאהבת ה'
ביום פטירתו של מרן הרב סיפר הרב חרל"פ על המראה אשר ראה באישון לילה, בנסיעתו עם מרן הרב בגליל בחורף תרע"ד. וכך סיפר: התעוררתי באמצע הלילה, וראיתי את הרב נישא בסערת רוח, הלוך ושוב לאורך החדר. נחרדתי והתרוממתי. והנה ניגש אלי ואחז בי, ידיו היו קרות כקרח, ופניו בערו-זהרו כלפידים, ומפיו פרצו דברי להבה: "רבי יעקב משה, איך ווער פארברענט פון אהבת השם!" (אני נשרף, מאהבת השם...). (שיחות הראי"ה ע' שנא).

על הכלליות של מרן הרב
מעת לעת היו תלמידי-חסידי הרב קוק מיצרים על כך שאין הרב קוק נעשה כאדמו"ר לחסידיו, שכך תיווצר סביבו קהילה מגובשת, שעל ידה יוכל לבסס את עמדתו והשפעתו.

אולם סיפר הרב חרל"פ, שפעם בתגובה לכך אמר לו הרב קוק, שאינו רוצה שיהיה לו חוג משלו: "החוגים מצמצמים, ואילו אני רוצה להיות קשור בכלל ישראל כולו, ובשום אופן איני רוצה להינתק מן הכלליות" (שיחות הראי"ה ע' שמ"ט).

גדולתו של הרב
שאלו את הרב חרל"פ זצ"ל: "מה ראית שכה נדבקת ברב, והרי הכרת בירושלים גדולים וצדיקים?" השיב הרב חרל"פ ואמר: "הכרתי גדולים שהיו להם שעות גדולות, הרבה שעות ביום, אולם היו להם גם שעות של קטנות מוחין, שעות שבהן היו כאחד האדם. לא כן הרב, אצלו לא היו שעות של קטנות, הוא היה גדול 24 שעות".

פלא גדולתו וגאונותו של מרן הרב קוק
מכיריו של מרן הרב זצ"ל, אף שהכירו את גדולי הדור, היו מלאי פליאה ותדהמה מגדולתו, ברוחב ועומק, בכל תחומי התורה, הלכה ואגדה, פלפול וקבלה, מוסר ודרוש, שלא היה גדול כמותו בדור. וכל זאת יחד עם מידות מצוינות, חסידות וקדושה.

כפי הנראה, הסברו של תלמידו הגדול הרב חרל"פ היה שהשגתו הכללית, היא היתה היסוד לגדולתו העצומה. וכך כתב כמה פעמים על הרב קוק, כמו למשל: "נשמה אדירה גבוהה מאוד, נשמה כוללת אשר לא יחסר כל בה... שהכל יאירו בה ועל ידה, בכל חלקי התורה, וסדרי היראה, ובכל הקניינים הלאומיים... ציון וירושלים יחדיו..." (הד הרים ע' ע"ז-ע"ח).

נראה שכוונתו לומר, שמתוך המבט הכללי נמצא שהכל מתאחד ביסודו, וכשהוא עוסק בהלכה ממילא הוא נזכר ומעמיק באגדה וקבלה, וגם לימודו בהם מתברך. וכשהוא עוסק בסודות התורה, הוא נזכר בתלמוד ובפוסקים, וגם לימודו בהם מתברך. וכשהוא עוסק בתורה הוא מבין מתוך כך יותר את כלל ישראל ואת החיים בעולם. וכשהוא מתבונן בדברים שבעולם, יחד עם זאת הוא ממשיך להעמיק בתורה, בכל חלקיה. וכך העיסוק בתחומים השונים שבתורה אינו גורם להפחית את גדולתו בשאר מקצועות התורה, אלא להיפך - תורתו מתברכת, ועמה חסידותו וקדושתו.

וכך סיפר הרב חרל"פ, שבתקופה הראשונה לעלייתו של מרן הרב קוק זצ"ל לארץ, רוב עיונו היה בסתרי תורה, ובעבודה שבלב - באהבת כלל ישראל וכל אחד מישראל, והעלאת ניצוצות. ומתוך כך כאשר פנה לעסוק בהלכה, התעלותו בה היתה לאין שיעור, ואז כתב את 'באר אליהו' לחושן משפט (שיחות הראי"ה ע' של"ז).

סיפור מופלא
פעם אחת היה אחד מקרובי מרן הרב קוק זקוק לישועה. רב גדול מחו"ל, שהיה מקורב למשפחה, הצטער מאוד על כך, וערך מכתב לכבוד קדושת מרן הרב זצ"ל, שהוא מאמין באמונה שלימה, שאם כבודו (הרב) היה מרגיש ומעתיר בעד אותו קרוב, בוודאי היה נענה מן השמים והישועה היתה כבר באה, אלא שמתוך עבודתו למען הכלל, הוא מסיח דעתו ממנו, ואינו פונה להעתיר בעדו.

כשקיבל הרב קוק את המכתב, שלח לקרוא לרב חרל"פ ואמר אליו בזה הלשון: "אני מתפלא איך קלע הרב ההוא אל המטרה. אבל מה אעשה אם אין לי זיקה אל הפרט, וכל מעייני נתונים לכלל. ואך למלא בקשתו של הרב ההוא, הנני מוסר את עניין התפילה לכבודו, ובעל הרחמים לא ימנע מלהיות נעתר לתפילה שיתפלל כבודו בלב ונפש". כך סיפר הרב חרל"פ והוסיף: "בבחינתו זו, שהיה כולו כללי ולא פרטי, עלה על כל בני דורו, והיה משכמו ומעלה גבוה מכל העם... אשרי הדור שהיה שרוי בתוכו" (שיחות הראי"ה ע' שמ"ט).

עדות הרב צבי יהודה
פעם סיפר הרב צבי יהודה הכהן זצ"ל כיוצא בזה, מגלה טפח ומכסה טפחיים, שהיה יחד עם אביו והרב חרל"פ ועוד רבנים ליד קברי צדיקים בגליל. והרב קוק והוא לא נכנסו כי היו כוהנים. והיה צריך ישועה בעניין פרטי וקרוב מאוד. ופנו אל הרב שיתפלל, ואמר כי אינו יכול להתפלל על איש פרטי, וביקש מרבי יעקב משה שיתפלל. ודבריו נאמרו בכאב עצום. ורצה ללמד בזה על מדרגת הרב קוק ועל מדרגת הרב חרל"פ.

ורגיל היה הרב צבי יהודה לומר תמיד בהזכירו את הרב חרל"פ: "איש ברית קודשנו הגאון ר' יעקב משה".

וכל כך חביב היה הרב חרל"פ על מרן הרב קוק, עד שלפי עדותו של הרב צבי יהודה, מילותיו האחרונות של מרן הרב קוק בזה העולם היו: "ר' יעקב משה...".

---------------
מתוך 'רביבים' שבעיתון בשבע.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il