יש שואלים: מה דעת ההלכה על בתי המשפט במדינת ישראל?

שאלה זו היא שאלה כאובה וקשה, היא נוגעת ליסוד הנהגת המדינה והאומה. יש אנשי משפט דתיים שטוענים שאף על פי שבתי המשפט בישראל לא דנים ע"פ דין תורה, אין זה מנוגד להלכה כי בדיני ממונות מתירה התורה לאדם, לחברת אנשים, לקבל על עצמם דיין, אף ע"פ שאינו כשר ע"פ התורה וגם הם יכולים לקבל על עצמם שידון לפי הבנתו והפסיקה שלו מחייבת את הצדדים הסכימו לכך מראש. אף יכול קהל לקבוע תקנות והסכמים, וכל מה שקשור בממון, אפשר להסכים עליו אפילו אם אין זה בדין תורה, כי "המתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון, תנאו קיים".

לדוגמא: כאשר זוג מתחתן, ע"פ התורה נוצרים חיובים ממוניים בין בני הזוג, הבעל מחוייב לאשה והאישה חייבת לבעלה. אולם, אם בני הזוג מסכימים מראש על חיובי ממון מסוימים, הויתור תקף ע"פ התורה. ולפי זה, אומרים אותם המשפטנים הדתיים, כיון שבתי המשפט בישראל נקבעים על פי הציבור וכיון שהציבור בחר בנציגיו לכנסת ומינה אותם לחוקק חוקים, א"כ הכל נעשה בהסכמת הציבור. ולדעת התורה, מותר לציבור להסכים בדיני ממונות כפי שהוא רוצה גם אם זה לא ע"פ דיני ממונות שבתורה.

אולם, דעה זו אינה מקובלת על גדולי הרבנים בארץ ישראל, שכן אילו המשפט בישראל היה בעקרון משפט התורה היתה יכולה הכנסת לקבוע תקנות וחוקים במקרים מסוימים, לפי המצבים המיוחדים בדיני ממונות ותקנות אלו היו מחייבות מפני ההסכמה הציבורית, אבל כאשר חסר העקרון הבסיסי, שהמשפט בישראל הוא משפט התורה והתקנות וכל החוקים מתבססים על משפט נוכרי, במצב זה כבר פסק הרשב"א שהיה אחד מגדולי הראשונים: אסור לדון בדינים אלו וזהו שהזהירה תורה "לפניהם" ולא לפני נכרים, אפילו שני הצדדים רוצים. ממשיך הרשב"א ואומר: ועושה אלה מפיל חומות התורה.

יש לנו מסורת עשירה, מלאה נסיון וחוכמת חיים. יש לנו תורה שעל פיה חי עם ישראל כל הדורות והיה מתאים שכעת בשוב עם ישראל לארצו ובתקומתו העצמאית מחדש, ישוב לדרכו הרוחנית העצמאית, ישוב למשפט התורה.

אין זאת אלא שעדיין לא השתחררנו מהשפעת הגלות ומהשפעת עמים אחרים שהיינו בתוכם. אנו מצפים שתחזור העטרה ליושנה ו"השיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה". "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".