שאלה:
במשך ימות השבוע אני עובד קשה, כדי לפרנס את משפחתנו, וביום שישי אני משתדל ללמוד. יוצא מכך שאני מגיע לשבת מאד עייף, עד כדי כך שלפעמים אני כמעט נרדם תוך כדי סעודת שבת. גם בבוקר, לאחר הסעודה אני משתדל לישון כדי לאגור כח לימות השבוע. אשתי מתלוננת על כך שאני לא לומד עם הילדים ובבית אין אוירה רוחנית. אני מסביר לה שאני עייף אבל היא לא מקבלת.

תשובה:
אשריך שאתה מרגיש אחריות על פרנסת משפחתך. אך כשם שבית זקוק לפרנסה גשמית כך הוא זקוק לפרנסה רוחנית. בדיון שבינך לבין אשתך בא לידי ביטוי עיקרון חשוב בבית ובמשפחה, והוא: תיאום ציפיות. לדבריך, אתה עמל רבות במשך השבוע, אולם, אתה חייב להתחשב בציפיות של אשתך. במשך השבוע אינכם נפגשים הרבה, היות ואתה יוצא בבוקר וחוזר עייף בערב, והשבת זהו משך פרק הזמן השבועי הארוך בו אתה ואשתך מכונסים עם הילדים. ברור שאשתך מצפה שביום כזה תשרה אוירה רוחנית בבית, תשמיע דברי תורה, תשוחח עם הילדים, וגם עם אשתך, כמובן. מן הסתם יש לה הרבה דברים לומר לך, ועבורה שבת זו ההזדמנות. תאר לעצמך את האכזבה שיש לה כאשר היא רואה אותך מנמנם תוך כדי הסעודה.

בנוסף, יש להזכיר את מעמד הבעל כראש המשפחה. בעל המגלה חולשה, עייפות בעת שהוא צריך ליטול בידיו את שרביט ההובלה, מאבד את מקומו. מהי אם כן הדרך הנאותה?

לקיחת אחריות מצדך! זכור כי אתה צריך להוביל את סעודת השבת, וגם לאחר הסעודות, חובתך להמשיך ולהנהיג את האווירה המתאימה. שמא תאמר, הריני עייף ואין בי את הכח לכך. תשובתך, "הנותן ליעף כח, ולאין אונים עצמה ירבה". האחריות שתיטול על עצמך היא נותנת את הכוחות להתעודד, לצאת מהעייפות ולהוביל את המשפחה. בנוסף, הידיעה שאתה אחראי על השבת, תגרום לך להיערך נכונה גם בימים שלפני שבת, לדאוג שלא להגיע בעייפות כזו לשולחן השבת. בטוחני שאם תשוחח עם אשתך, היא תשחרר אותך מהצטרפות לעבודות הכנת השבת, כדי שתוכל לישון ביום שישי ולהיכנס לשבת ער ורענן. וגם אם לא הצלחת בכך, אל תיתן לעייפות לכוון את חייך. ברגע שתתנער ותתחיל לשיר שירי שבת או לדבר דברי תורה, יבואו גם הכוחות להמשיך. אינני מתכוון לומר שלא תנוח כלל שהרי 'שינה בשבת תענוג', אלא רצוני לומר שתקבע לעצמך ותחליט מתי אתה הולך לישון ומתי אתה מתעורר, כך שלא יהיה מצב שכל השבת חולפת בשינה. קח את שרביט ההנהגה, של עצמך ושל ביתך, ותראה ברכה בעמלך בימות החול