לפני עשרים וחמש שנים, בשנת תשמ"ב בפורים דפרזין, נתבקש לישיבה של מעלה, מורנו ורבנו הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בעיצומם של ימי המאבק כנגד הנסיגה מסיני ועקירת ישוביו.

רבבות תלמידיו שליווהו בדרכו האחרונה מתוך שמחת הפורים, כשעינם האחת בוכה והשניה שוחקת, חשו כי שחוקו מלווה אותם בדרכם לבית העלמין בהר הזיתים, וקול קורא בכל נימי נפשם: "עוז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון".

תקצר היריעה להרחיב דברים על הרצי"ה, דומה כי מאז אביו הגדול הראי"ה קוק, לא היה עוד אדם אשר השפיע כמוהו על עיצוב דמותו של הדור - הציוני דתי, בהציבו לפניו אתגר של חתירה לשלמות בכל: עם שלם בארץ שלמה, לאור תורת חיים שלמה.

במסגרת זו ברצוני להביא בפניכם רק ביטוי אחד, שנכתב בהשראתו של הרצי"ה לאחר מלחמת ששת הימים ע"י המשורר יוסי גמזו. מו"ר הרצי"ה אשר זכה בדרך מופלאה להגיע להר הבית ולכותל המערבי, בעצומה של סערת הקרב, טבע את הביטוי העז: "יש לבבות אבנים, ויש אבנים לבבות".
בהשראת ביטוי זה כתב יוסי גמזו את שירו 'הכותל' ובו הפזמון החוזר:



למעלה מזה: בשירו של יוסי גמזו מצוי בית, המוקדש כולו לדמותו של הרצי"ה,
וכך נאמר שם:



לפי דרכו של מו"ר הרצי"ה, הבאה לידי ביטוי בשיר זה בדבר קדושת המדינה ושלוחיה, למדנו כי הלוחמים במערכות ישראל, הרי הם ככהנים במעמדם ולווים בדוכנם. מדיהם, מדי כהונה הם - "המדים הקדושים של צה"ל" כפי שנהג לומר, ויקרה עבודתם לפניו יתברך, כעבודת הכהנים על המזבח. כך ידע "הכהן הגדול מאחיו" לרומם אל הקודש את מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו ואת "אישי ישראל" הלוחמים ומוסרים נפשם למענה, מאז תקומתה ועד ה