בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • והגדת לבנך
לחץ להקדשת שיעור זה

חינוך הילדים

"פתיחות לעומת הסתגרות" - מהווה אחת מהסוגיות ה"חמות" בציבור. האם לפתוח את הילדים להתמודדיות עם שונה, כפירה וכד'? - התחבטות בין חינוך נפרד ואליטיסטי, לעומת פתיחות ואהבת הכל.

undefined

הרב אריאל פרג'ון

ניסן תשס"ז
2 דק' קריאה
דילמה
"פתיחות לעומת הסתגרות" - מהווה אחת מהסוגיות ה"חמות" בציבור. האם לפתוח את הילדים להתמודדיות עם שונה, כפירה וכד'? - התחבטות בין חינוך נפרד ואליטסתי, לעומת פתיחות ואהבת הכל.

כבכל שאלה אמיתית, יש לנו לחפש מענה בתורה. אך ראשית עלינו לברר בצורה טובה יותר את צדדי הספק. ניצבת בפנינו דילמה אמיתית: מחד, ישנה מעלה לכאורה, בהכרת השונה והתמודדות איתו, דבר שיש בו משום חיסון האישיות של הילד. מאידך, שמא יש לנקוט בדרך של עטיפת הילד והגנה עליו בכדי שיוכל לצמוח בצורה בריאה. אין מדובר כאן באוהבי הכל לעומת "סנובים", אלא בהתחבטות אמיתית בטובת הילד.

הילדים שואלים

פסח הוא חג הילדים. מעשים רבים עושים אנו בליל הסדר על מנת ש"ישאלו התינוקות", וכפי עיקר מצוות הערב: "והיגדת לבנך". וכך כותב הרמב"ם (הלכות חמץ ומצה פ"ז ה"ג): "וצריך לעשות שינוי בלילה הזה כדי שיראו הבנים וישאלו ויאמרו מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות, עד שישיב להם ויאמר להם כך וכך אירע וכך וכך היה".

אם נשים לב, נראה שחינוך הילדים ודרך הסיפור בלילה זה, הוא בדרך של סיפור עובדות. אמנם יש עיגון בפסוקים, אך אין כאן כל חקירה פילוסופית המתמודדת עם אפשרות של חוסר אמונה. מוקד הערב הוא מסורת של אמונה מדור לדור. "אפילו כולנו חכמים - מצוה עלינו לספר ביציאת מצריים".
על זה הדרך, אין בליל הסדר כל משא ומתן ישיר עם הרשע: "אף אתה...אילו היה שם לא היה נגאל". אין אנו אומרים לו: "לא היית נגאל", בפניה ישירה, אלא "לא היה נגאל" - בלשון נסתר. אין דיבור ישיר עם הרשע! (אם כי הדברים מכוונים לאוזניו: "אמור לו").

הרשע המסומל ב"שאור שבעיסה" (עי' ברכות דף יז ע"א), הוא בבחינת חמץ, שהוא ב"בל יראה ובל ימצא" בפסח.

יסודות בריאים

בהנחת יסודות האמונה, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בפסח, אין מקום לכפירה ורוע. היסודות הטבעיים והבריאים שנשמתנו מאירה בנו, צריכים להיות ברורים ובהירים. בנין החיים צריך להבנות על גבי קרקע בריאה ומוצקה בלא פקפוקים, מתוך הכרת בעלי המסורת, התחכחות בחכמים, ובריאות הנשמה.

רק לאחר יסודות אלו, ישנו מקום לצאת ולהתמודד עם מציאויות נגועות. כשם שבשאר השנה ישנו מקום לאכילת חמץ, כך ישנו מקום להתמודדות עם אנשים המונעים מאינטרסים פרטיים, ולא מתוך עבודה לשם שמיים, כמו כן ישנו מקום לחקירות שכליות, ובירור הטוב שבסברות מתוך הרע - אך בזמן הנחת היסודות, אין לכל זה מקום.

כך גם חינוך הילדים צריך להיות מתוך תום של קדושה, ובריאות מאירה, ורק בגיל מאוחר יותר, אחרי שמתחזקים בצד המוסרי ובהרגלי החיים הבריאים יש לצאת אל חקירות שכליות.

נראה, שאין מתאים יותר מאשר לסיים בדבריו המאירים של מרן הראי"ה במוסר אביך (עמ' כד): "... אם יהיה האדם בעל רצון טוב מעיקרו או שהרגיל עצמו בעצת חכמים לפעול הטוב, אז יהיו פעולותיו טובות וגדולות בערכן מאד, ויוכל להצמיח ישועה ותהילה. אבל אם קדם הכח השכלי מבלעדי זה, אף על פי שהשקפתו טובה ורצויה מכל מקום הוא רחוק מדרך פעולה מיושבת, כי אם בעמל גדול...".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il