בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • פסח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן בנימין זאב

היום השני ושביעי של פסח

א. ביום השני הבדיל הרקיע בין מים למים, ובשביעי של פסח נבדלו מימי ים סוף זה מזה. ב. שביעי של פסח – בחינת ה'שבת' של חג המצות כולו.

undefined

הרב יעקב כהן

ניסן תשס"ז
11 דק' קריאה
שיעור זה מהווה חוליה בסדרת שיעורים, שבה הולכת ונחשפת הקבלה מעניינת בין כל אחד משבעת ימי הבריאה לבין מקרא הקודש המתאים לו לפי סדרם של שבעת מקראי הקודש. הקבלה זו עולה בבירור ממערכת מסועפת ומפורטת המכילה עשרות רבות של הקבלות בפשוטו של מקרא, הן בלשונות בהן משתמשת התורה והן בתכנים המיוחדים לכל יום ולכל מקרא קודש.
להקדמה לסדרת השיעורים לחץ כאן

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם : וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי:


וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' שִׁבְעַת יָמִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִקְרָא קדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבדָה לֹא תַעֲשׂוּ:


1. הבדלה בין מים למים וקריעת ים סוף
בדומה ליום הראשון, אף את ההשוואה בין היום השני לבריאה ליום השביעי של חג המצות נתחיל בהשוואה הלשונית-עניינית, ותוך כדי הדברים ניגע במשמעותה הרעיונית.

ביום השני נברא הרקיע, אשר מבדיל בין מים למים. והנה, פעולת הבדלה בין מים למים מופיעה בעוד שני עניינים בתורה: העניין הראשון הוא בתום המבול, כפי שנאמר "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמָיִם וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם" 1 , וכבר עמדו רבים על כך שתיאור התחדשות העולם לאחר המבול מקביל לתיאור בריאת העולם שלב אחר שלב (ראה על כך בתוספת א בסוף החוברת). העניין השני הוא קריעת ים סוף, שהיתה בשביעי של פסח: "וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם" 2 . וכך אומר רבי אלעזר הקפר במדרש 3 :
אמר לו משה: לא כך אמרת שאין הים נעשית יבשה שנאמר אשר שמתי חול גבול לים, וכתיב ויסך בדלתים ים? אמר לו הקב"ה: לא קראת מתחלת התורה, מה כתיב ויאמר אלהים יקוו המים אני הוא שהתניתי עמו, כך התניתי מתחלה שאני קורעו שנאמר וישב הים לפנות בוקר לאיתנו לתנאו שהתניתי עמו מתחלה:


וכאן אנו פוגשים בדבר מעניין. נקרא את הפסוקים הראשונים של היום השלישי:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן: וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:


בפסוקים אלו מתוארת הֵרָאוּת של יבשה שהיתה מכוסה לפני כן במים. גם פעולה זו מופיעה בעוד שני עניינים בתורה, והם אותם ענינים בהם הופיעה הבדלה בין מים למים: בתום המבול, שם נאמר "בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ נִרְאוּ רָאשֵׁי הֶהָרִים" ואחר כך "יָבְשָׁה הָאָרֶץ" 4 , ובקריעת ים סוף, שכתוצאה מהיבקעות המים נערמו מי ים סוף לצדדים ונראתה היבשה: "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה וְהַמַּיִם לָהֶם חֹמָה מִימִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם".

לכאורה, יש כאן חוסר התאמה בין ימי הבריאה לבין ימי מקראי הקודש, שהרי היראות היבשה מתוארת ביום השלישי, ולא ביום השני, המקביל ליום השביעי של פסח, שדווקא בו התרחשה היראות היבשה של קריעת ים סוף. אולם מפליא לגלות, כי על שני פסוקים אלו אמרו חז"ל שהם אכן שייכים למלאכת היום השני (לא מצאנו דבר דומה באף יום נוסף)! וכפי שמביא רש"י:
ומפני מה לא נאמר כי טוב ביום שני? לפי שלא נגמרה מלאכת המים עד יום שלישי , והרי התחיל בה בשני, ודבר שלא נגמר אינו במילואו ובטובו, ובשלישי שנגמרה מלאכת המים והתחיל מלאכה אחרת וגמרה, כפל בו כי טוב שני פעמים, אחד לגמר מלאכת השני ואחד לגמר מלאכת היום.


נמצא שכל פסוקי מלאכת היום השני מהווים יחידה אחת - בשלב הראשון מתוארת הבדלה בין המים אשר מתחת לרקיע לבין המים אשר מעל הרקיע, ובשלב השני מתוארות היקוות המים אשר מתחת לרקיע והיראות היבשה - וקיימת התאמה מושלמת בין שני השלבים הללו לבין תיאור קריעת ים סוף, שהיתה ביום השביעי של פסח 5 .
בנוסף לקשר ענייני כפול זה בין מלאכת היום השני לבין קריעת ים סוף, קיימים שני ביטויים ייחודיים לשניהם:

א. יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם : הביטוי "בתוך המים" אינו מופיע במקומות נוספים בתורה, אך ביטוי דומה מאוד - "בתוך הים" - מופיע שש פעמים, וכולם בהקשר לקריעת ים סוף, למשל "וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה" 6 .
ב. המילה יַּבָּשָׁה עצמה מופיעה בתורה שבע פעמים, אשר מלבד אחת מהן שמופיעה במכת דם 'וְשָׁפַכְתָּ הַיַּבָּשָׁה' 7 , כל השאר מופיעות בהקשר לקריעת ים סוף (4 פעמים) או בפסוקי 'מלאכת השני' (פעמיים) 8 .

2. המשך ההבדלה בין ישראל לעמים
קריעת ים סוף, שהיתה ביום השביעי של חג המצות, הריהי המשך של הבדלת ישראל מהעמים, שהתחילה ביום הראשון של חג המצות. במקביל לכך, הפעולה המאפיינת את שני הימים הראשונים של הבריאה היא ההבדלה: בין אור לחושך, ובין המים אשר מתחת לרקיע למים אשר מעל לרקיע.

לאור זאת ניתן לומר, שכשם שההבדלה בין אור לחושך היא השורש הרוחני של ההבדלה בין ישראל לעמים, כך היא גם ההבדלה בין המים שמעל לרקיע למים שמתחת לרקיע. כיצד? המציאות מתחת לרקיע היא המציאות החומרית ששייכים אליה אומות העולם, ועליה נאמר "מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ", והמציאות שמעל לרקיע היא המציאות הרוחנית הנצחית, אליה קשור עם ישראל. ואכן, בספרים מובא כי המים העליונים הם מים רוחניים, והמים התחתונים הם המים הגשמיים. ונעתיק למשל חלק מדברי האלשיך במקום:
... כי יש שני סוגי מים, האחד של רוחניות, שעליהם היה רוח אלהים מרחפת, וכל הקרב הקרב אל רוח אלהים היו יותר רוחניים, ועל דרך זה היו עד תום גבול חצי המים שכלפי מעלה. אך התחתונים הם מים הגשמיים וזהו אומרו מים במים...


וכאן נשאל: מה בין ההבדלה שהיתה ביום הראשון, לבין ההבדלה שהיתה ביום השני? הבדל בולט הוא שביום הראשון - ה' עצמו מבדיל, וביום השני - ה' מבדיל על ידי הרקיע. והנה, דבר דומה מצאנו בתיאור יציאת מצרים. ביחס למכת בכורות, שהיתה ביום הראשון של חג המצות, מודגש בתורה כמה וכמה פעמים כי ה' הוא שפסח והבדיל בין בכורות ישראל לבכורות מצרים: "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ מִצְרַיִם... וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם וְלֹא יִהְיֶה בָכֶם נֶגֶף לְמַשְׁחִית בְּהַכּתִי בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם... וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגּף", וכפי שאנו אומרים בהגדה של פסח "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה - אני ולא מלאך, אני ולא שרף". לעומת זאת, ההבדלה בין ישראל למצרים המתוארת בקריעת ים סוף היתה על ידי עמוד הענן: "וַיִּסַּע עַמּוּד הֶעָנָן... וַיָּבא בֵּין מַחֲנֵה מִצְרַיִם וּבֵין מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל וַיְהִי הֶעָנָן וְהַחשֶׁךְ וַיָּאֶר אֶת הַלָּיְלָה וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כָּל הַלָּיְלָה" 9 .

3. השלמת הגאולה
כאמור, בריאת היום השני הינה המשך והשלמה של בריאת היום הראשון. ביום זה נמשכת פעולת ההבדלה בין הנבראים, וכן נשלמת בו בריאת הרקיע, כפי שכתב רש"י בשם חז"ל: "יהי רקיע - יחזק הרקיע. שאע"פ שנבראו שמים ביום ראשון עדיין לחים היו, וקרשו בשני מגערת הקב"ה באומרו יהי רקיע".

אף קריעת ים סוף, שהיתה ביום השביעי של חג המצות, הינה השלמת ההבדלה בין ישראל לעמים והשלמת גאולתם של ישראל, פעולות שהתחילו ביום הראשון של חג המצות. כך מבאר הירושלמי 10 מדוע ישראל אמרו שירה רק לאחר קריעת ים סוף, ולא מיד בצאתם ממצרים, "שהיא תחילת גאולתן" - היציאה ממצרים היא רק תחילת הגאולה, והגאולה נשלמה לאחר קריעת ים סוף.

השלמת הגאולה באה לידי ביטוי לא רק באובדן מצרים, אלא גם מצידם של ישראל. כשם שהשמים כמעט התמוטטו עד כדי שהיה צורך לגעור בהם כדי שיעמדו, כך ישראל כמעט ואבדו עם מצרים, כפי שאומר המדרש: "ויסע מלאך האלהים - ...שאל רבי נתן את רבי שמעון בן יוחאי בכל מקום הוא אומר וימצאה מלאך ה' ויאמר לה מלאך ה' וירא מלאך ה' וכאן הוא אומר מלאך האלהים, אמר לו אין אלהים בכל מקום אלא דין, מגיד הכתוב שהיו ישראל נתונים בדין באותה שעה אם להינצל אם ליאבד עם מצרים" 11 . נס קריעת ים סוף עצמו הינו התערבות בסדרי הטבע, שניתן לראות בה הקבלה לאותה 'גערה' שגער הקב"ה בשמים כדי שלא יתמוטטו.

השלמות המתגלה ביום השביעי של פסח באה לידי ביטוי גם בכך ששביעי של פסח הוא בחינת ה'שבת' של חג המצות כולו. נעמוד על כך בסעיף 5.

4. אור של גיהנום וטביעת המצרים בים
ביום השני לא נאמר "כי טוב", ולפי אחת הדעות של חז"ל הסיבה לכך היא שביום זה נברא "אוּר של גהנום" 12 . במקביל, בשביעי של פסח אין אומרים הלל, ולפי אחת הדעות הסיבה לכך היא פורענותם של מצרים בים שארעה ביום זה: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?" 13
למרות שהיום השביעי של פסח הוא שלמות גאולתם של ישראל, ועל כן הוא בבחינת 'שבת', אין הוא התכלית הסופית של הבריאה. המטרה שלשמה נבראה העולם אינה אובדן הרשעים אלא תיקון העולם כולו, ורק בדרך ההגעה אל השלמות הזו יש צורך לעצור ב'תחנות בינים', בהן הרשעים נכרתים מן העולם, וזאת כדי לאפשר את התיקון השלם.

5. השבת והיום השביעי של חג המצות
כשנעסוק ביום השבת נעמוד בהרחבה על כך, שחג שמיני עצרת הוא בחינת ה'שבת' של כלל המועדים. בשבת לא היתה כל עשיה חיובית מלבד עצירה ושביתה, ואף לשמיני עצרת אין שם נוסף מלבד 'עצרת' (שם שתוכנו דומה לשמו של יום השבת), ואף לא מוזכר בו כל תוכן חיובי מלבד 'עצרת' ו'שבתון'.

והנה, גם על שביעי של פסח נאמר "שֵׁשֶׁת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה" 14 , ונמצא שגם הוא בחינת 'שבת'. מהי משמעות הדבר?

כדי להשיב על שאלה זו, נקדים כי שני הבדלים קיימים בין שמיני עצרת לבין שביעי של פסח, ביחס לשמם 'עצרת':

א. בשמיני עצרת נאמר "עֲצֶרֶת הִיא ", כלומר זוהי מהות היום, ואכן לא נכתב ביחס אליו שום תוכן נוסף. לעומת זאת שביעי של פסח הוא חלק מחג המצות, והעצרת אינה שמו של היום אלא עניין המתלווה אליו: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ".
ב. שמיני עצרת נקרא 'עצרת' בפרשיות אמור ופנחס, העוסקות בכלל המועדים. כלומר, עניין ה'עצרת' שבשמיני עצרת קשור ליחס בינו לבין כלל מקראי הקודש. לעומת זאת, שביעי של פסח אינו קרוי כך בפרשיות אלו, אלא רק בפרשת ראה, העוסקת בשלשת הרגלים. עוד נשים לב לכך שבשונה מפרשת משפטים, שבה התורה כוללת את כל הרגלים בפסוק "שלש רגלים תחג לי בשנה", הרי שבפרשת ראה עוסקת התורה בכל רגל בפני עצמו, ואין פסוק שכולל אותם יחד, שכן נושא הפרשה שם אינו שלשת הרגלים אלא המקום אשר יבחר ה' (ועיין בפרק 'ימי הבריאה ומקראי הקודש', נספח 2, עמוד 18).

המסקנה העולה משני ההבדלים הללו היא, שעניין ה'עצרת' שבשביעי של פסח קשור אל המעגל הפנימי של חג המצות, ולא למערכת מקראי הקודש כולה. כלומר, כשם ששמיני עצרת הוא בחינת 'שבת' ביחס לכלל המועדים, כך היום השביעי של חג המצות הוא בחינת ה'שבת' של חג המצות כולו. מהלך הגאולה מיציאת מצרים ועד קריעת ים סוף מהווה מעגל פנימי כנגד שבעת ימי הבריאה, ומשום כך היום השביעי הוא 'מקרא קודש'.
ניתן לראות רעיון זה גם בהקבלה הלשונית בין שני פסוקים:

שבת : שמות כ, ט עצרת : דברים טז, ח
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ שֵׁשֶׁת יָמִים תּאכַל מַצּוֹת
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַה' אֱלֹהֶיךָ
לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה 15

המילים "ששת ימים תאכל מצות" הינן יחודיות מאוד משתי סיבות: ראשית, זהו המקום היחיד בתורה בו מופיע הצירוף 'ששת ימים' שלא ביחס לששת הימים שלפני השבת! שנית, בכל שאר המקומות בתורה העוסקים באכילת המצה נאמר 'שבעת ימים תאכל מצות', ורק כאן נאמר 'ששת ימים'. זאת משום שכל המקומות האחרים מתייחסים לעניינו של חג הפסח בכלל, ואילו בפסוק זה נאמר "ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת", שכן הוא עוסק ביחס בין ששת הימים הראשונים של חג הפסח לבין יומו השביעי.

ואכן, משמעות זו של שביעי של פסח מצאנו במדרש 16 :
ולא יראה לך שאור שבעת ימים, כנגד שבעת ימים שבין הגאולה לקריעת ים סוף. כשם שבתחילה הם שבעת ימי בראשית וכשם שהשבת מתקיימת אחד לשבעת ימים, כך יהיו אלה שבעת ימים מתקיימים בכל שנה ושנה...

האחרונים הביאו את דברי המדרש הללו, והסבירו בכמה אופנים את הקשר שבין השבת לבין היום השביעי של פסח. ונביא מעט מדבריהם.

האלשיך כתב שכשם שהשבת משרישה את האמונה בחידוש העולם, כך גם קריעת ים סוף:
ויהיה עניינם כי רצה הקב"ה על ידי נסים שעשה לישראל במצרים להשרישם בעיקר אמונת חידוש העולם... ויום השביעי של קריעת ים סוף שבו הושפע קדושת האמנה שלמה בכל העולם, כמו שאמרו ז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים מלמד שכל מימות שבעולם כו', שהיה להקנות האמונה בעולם שיקנו נפש וזכות, כאשר קנה יתרו ורחב, הוא מעין יום שביעי של בריאה שבו הושפע שפע נפשי אל העולם. וזה יאמר ששת ימים מצות תאכלו, לומר, כי הששת ימים נגררים הם אחר יום הראשון של יציאת מצרים, שהיום ההוא היה ענין המצוה בזמן ההוא ועתה יהיו כלם נגררים אחריו. אך וביום השביעי גם שמצות יאכלו בו אינו זה בלבד עניינו כי עוד לו כי עצרת לה' אלהיך, כלומר, רמז אל יום שהיה עצרת לה' שהוא ביום שביעי של בריאה שבו נעצר מלברא דבר גשמי...

השפת אמת הזכיר אף הוא את דברי המדרש בכמה מקומות, והאריך לבאר את משמעותו. נעתיק מקצת מדבריו 17 :
כי כל הימים היו עסוקים במלחמת ורדיפת המצריים, ועתה באבוד רשעים רנה, ובאו למנוחה בקריעת ים סוף. וכן עשה הקב"ה זכר לנפלאותיו לכל השנים, ששת ימים תאכל מצות הוא מלשון מצה ומריבה וכמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת פנחס, ובשביעי של פסח יום המנוחה עצרת לה'. וגם דכתיב במקהלות ברכו ה' לכן ביום השירה יכולים להתאסף בכנופיה לה'. והנה בהבטחת הקב"ה להאבות היה רק להוציאנו ממצרים, וקריעת ים סוף היתה תוספות. וכבר אמרו רז"ל כי תוספתו של הקב"ה מרובה על העיקר, והיא בחינת יום השבת, נשמה יתירה שהוא למעלה מהכנת התחתונים. לכן בקריעת ים סוף ה' ילחם לכם ואתם תחרישון כמו שנאמר בזוהר הקדוש שם ("בההוא זמנא לא בעי הקב"ה דיתערון ישראל אתערותא דלתתא כלל"), והיתה הגאולה בשורש העליון, כמו שכתוב והנה מצרים נוסע שרן של מצרים, ומול זה ה' ילחם לכם כי היתה המלחמה בשמים...

ועוד כתב השפת אמת 18 , כי תחילה יצאו ישראל מכלל עבדי פרעה להיות עבדי ה', ובשביעי של פסח הם זכו למדרגת 'בנים'. וזאת בדומה ליחס בין ימות החול ליום השבת. והאדמו"ר מסלונים כתב בשם ר' יצחק מרדויל "הפירוש בתפילה מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, שבעת בוקע ים לפני משה אז ראו ישראל והכירו כי הם בניך, שהם בבחינת בנים לקב"ה. וכן מצינו בכל עניין קריעת ים סוף שנזכר בו בכל פעם התואר בניך, כמו שכתוב המעביר בניו בין גזרי ים סוף, מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה, וראו בניו גבורתו, מה שלא מצינו כן בשאר מקומות לשון חיבה כזה" 19 .


וכתב עוד השפת אמת 20 , כי יציאת מצרים היתה הצלה מעבודת הגוף בחומר ובלבנים, וקריעת ים סוף היתה תיקון הנשמה, ולכן בה שרו ישראל את השירה, שעניינה התרוממות הנפש מעל הגוף.

ונוסיף דבר מעניין על דרך הרמז: המצה שעל שמה נקרא חג המצות מורכבת מקמח הבא מן הארץ, וממים הבאים מן השמים , ואף רומזים אליהם בשמם. ואולי זהו רמז לכך ששבעת ימי חג המצות מקבילים לשבעת ימי בריאת שמים וארץ, כדברי המדרש שפתחנו בו.

סיכום עיקרי ההקבלות
א.
ב'מלאכת המים' של היום השני היו שתי פעולות: בריאת הרקיע שמבדיל בין מים למים, ובהמשך ריכוז המים אל מקום אחד ועל ידי כך היראות היבשה. שתי פעולות אלו מופיעות בקריעת ים סוף, שהיתה בשביעי של פסח: "ויבקעו המים, ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם".
ב. הלשון "בתוך הים" (הדומה ללשון "בתוך המים" שבבריאת היום השני), וכן הלשון "יבשה", מופיעות בתורה כמעט תמיד (ואולי תמיד) בהקשר לקריעת ים סוף.
ג. ביום השני נשלמה בריאת הרקיע, שהתחילה ביום הראשון. בשביעי של פסח נשלמה הגאולה, שהתחילה ביום הראשון של פסח.

ביום השני לא נאמר "כי טוב", ואמרו חז"ל שבו נברא "אוּר של גהנום". במקביל, בשביעי של פסח אין אומרים הלל, ואמרו חז"ל שהטעם לכך היא הפורענות שארעה ביום זה: "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?"

מתוך החוברת "חגים מבראשית". ניתן להזמינה בטלפון 02-9971127 או לשלוח מייל




^ 1 בראשית ח, ב.
^ 2 שמות יד, כא.
^ 3 שמות רבה פרשה כ"א.
^ 4 בראשית ח, פסוקים ה' וי"ד.
^ 5 כמובן שיש להבין את עצם דברי חז"ל, מדוע מלאכת היום השני לא נשלמה ביום זה אלא רק ביום השלישי? ויש לעיין בדבר. יתכן שהדבר קשור לכך שבדומה ליום השלישי שמהווה השלמה ליום השני, גם חג השבועות מהווה השלמה של חג הפסח, וזאת משתי בחינות: מבחינה חקלאית, בפסח מקריבים את קרבן השעורים ובשבועות את קרבן החיטים, שהוא נעלה יותר; ומבחינה רעיונית - פסח ללא שבועות הינו חסר, החרות הגשמית ללא החרות הרוחנית - קבלת התורה - עדיין אינה "כי טוב".
^ 6 שמות יד, כב.
^ 7 שמות ד, ט.
^ 8 נשים לב שהן הביטוי 'בתוך הים/המים' והן המילה 'יבשה' מופיעים בתורה 7 פעמים כל אחד, ומסתבר שלא מקרה הוא. אם אכן כך, צריך לומר שגם שפיכת מימי היאור ליבשה קשורה לבריאת היום השני ולקריעת ים סוף. כיצד? ניתן לומר שאות זה, שהיה האות האחרון שנעשה לבני ישראל, הוא רמז מקדים למכה האחרונה שיוכו בה המצרים בקריעת ים סוף, מכה שאף היא קשורה ליבשה ולהתהפכות טבעם של המים.
^ 9 שמות יד, יט-כ.
^ 10 פסחים פרק י, הלכה ו.
^ 11 שמעוני, בשלח, רמז רל"ג.
^ 12 פסחים נ"ד ע"ב. וראה דעות נוספות בבראשית רבה פרשה ד' ד"ה ויעש אלוקים.
^ 13 נעיר כי יש מדרשים שמהם עולה כי מצרים הם אלו שבגללם אין לומר שירה (למשל בגמרא מגילה י ע"ב), ואילו במדרשים אחרים מובא כי הסיבה לכך היא שישראל עצמם היו נתונים בסכנה ומידת הדין היתה מתוחה עליהם (למשל בשמות רבה, פרשה כג, אות ז, ומקורות נוספים ב'אסופת מאמרים' לרב בנדיקט, הוצאת מוסד הרב קוק, עמוד כז).
^ 14 דברים טז, ח.
^ 15 כאן לא נאמר 'כל מלאכה' שהרי שביעי של פסח מותר במלאכת אוכל נפש.
^ 16 שמות רבה יט, ז. ועיין על כך בשפת אמת שנת תרל"ג ד"ה 'במדרש', שנת תר"מ ד"ה 'כתוב במדרש', שנת תרמ"ה ד"ה 'בפסוק', שנת תרמ"ו ד"ה 'בעניין', שנת תרמ"ז ד"ה 'אז ישיר משה', שנת תרנ"ד ד"ה 'כתיב', שנת תרנ"ט ד"ה 'בענין', ושנת תרס"ד ד"ה 'בפסוק'.
^ 17 שנת תרמ"ה.
^ 18 שנת תרמ"ו.
^ 19 נתיבות שלום חלק ב', עמוד רפ"ה.
^ 20 שנת תרנ"ט.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il