נחלקו חכמים למה מתו נדב ואביהו, בפסוק נאמר: "בקרבתם לפני ד'", וישנה דעה בחז"ל שמתו על שהורו הלכה בפני רבם. וצריך ביאור איך איסור זה מרומז בפסוק? ובפשט הדברים נראה לי שלא היתה כוונתם מתוך לעג למשה ואהרון, אלא שנדחפו לתחום שלא היה מסור בידם, מתוך רצון להתקרב אל ד'. ישנה תופעה כזו של החפצים להתקרב, ועוברים על ההדרכות הנורמאליות בהתנהגותם.

מורה הלכה בפני רבו אינו רק בענין הלכתי, הרמב"ן בפרשת בהעלותך מבאר, כי גם בענין נבואה, אי אפשר לנביא להורות ולנבא במקום שיש גדול הימנו. ומביא הרמב"ן את דברי הגמרא במסכת מגילה ששואלת - במקום שהיה ירמיהו איך חולדה הנביאה התנבאה? והטעם לכך מבאר הרמב"ן, שזה כדין מורה הלכה בפני רבו.

ויותר מכך מחדש בשו"ת זקן אהרון (הקדמון) כי אפילו בענייני נסתר וקבלה, אי אפשר להורות ולהדריך במקום רבו. והביא ראיה לכך מהגמרא במסכת סוכה, שמספרת על דוד המלך שרצה לזרוק קלף עם שם השם לתוך מי התהום שהחלו לעלות. ושאל דוד מי יכול לפסוק בכך אם מותר או לא. וברש"י שם מבאר, שדוד המלך בעצמו לא רצה להורות בזה, כיוון שרבו מפיבושת היה קיים, וזה כהוראה במקום רבו, מכאן שאף בעניינים אלו, ישנה חובת הזהירות מלהורות במקום רבו. הטעם לכך הוא כפי שהגמרא אומרת שאין לאדם סייעתא דשמיא כשמורה בפני רבו. בכדי לכוון אל האמת בהלכה ובכל הדרכה שהיא צריך להיות מתוקן היטב היטב במידות, ובמיוחד ביחס אל רבותיו, סוגיא שנפרצה לצערנו - במישורים שונים מאז ועד הנה, ואין כאן המקום לפרטם.

בפרקי אבות (פ"ב משנה י"ג) נאמר: "איזהו דרך טובה שידבק בה האדם. רבי אלעזר אומר, עין טובה. ר' יהודה אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שכן טוב. ר' שמעון אומר הרואה את הנולד. ר' אליעזר אומר לב טוב. אמר להם, רואה אני דברי ר' אלעזר מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם". וצריך ביאור - ברור למה לב טוב הוא שורש לעין טובה, לחבר טוב ולשכן טוב. אבל היאך בכלל לב טוב גם המידה של הרואה את הנולד, לכאורה לראות את הנולד היא חכמה בלבד. אלא שגם חכמה, ראיית הנולד, תלויה במידות של האדם. ומי שיש בו לב טוב יזכה לכוון לראות את הנולד ואת האמת, כי חכמה ומוסר הולכים יחדיו.

וכן ניתן לדייק בלשון הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פ"ה ה"א) "...כל החולק על רבו... וכל העושה מריבה עם רבו... וכל המתרעם על רבו... וכל המהרהר אחר רבו..." הדגיש הרמב"ם כמה וכמה לשונות, להדגיש שעניין זה קשור לא רק לפסיקת הלכה, אלא גם לענייני הדרכה לציבור וכדומה. ד' יזכנו להידבק בתורתו, ולהיות מן המנעימים זה לזה בהלכה.