בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • ארבעה בנים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יהודה בן הדסה הינדה מלכה

ארבעה בנים, ארבע תשובות

סיפור יציאת מצרים לארבעת הבנים שבהגדה - דוגמה להתאמת המסר החינוכי לכישרונותיו ותכונותיו של הילד. התשובה לבן החכם מציגה את החזון השלם של עם ישראל. העובדה שהבן הרשע בא לטעון מוכיחה שעוד יש לו תקווה.

undefined

הרב אליעזר מלמד

5 דק' קריאה
החינוך האישי
לפני כמה שבועות עסקנו בנושא החינוך, תוך הדגשה שיש לחנך כל אדם לפי אופיו, ולא לפי איזה תו תקן כללי, שאמור להתאים לכל ההורים. לא יתכן שאדם בעל אופי מתון יחנך באותה דרך כמו חברו בעל האופי הסוער. הפעם נוסיף, כי החינוך צריך להיות גם מותאם לילד: יש ילדים חכמים יותר ויש חכמים פחות, יש סוערים ויש מתונים, וההורים צריכים להשתדל להתייחס לכל ילד בדרך המתאימה לו. וזו אחת הסיבות לכך שאי אפשר להטיל את החינוך על המורים בלבד - הם אינם יכולים לתת לכל ילד את היחס האישי לו הוא זקוק. ודבר זה, שצריך להתייחס לכל ילד לפי כישרונותיו ותכונותיו, למדנו בתורה ובהגדה של פסח.

כנגד ארבעה בנים דברה תורה
דבר מופלא אנו מוצאים בתורה, שבארבעה מקומות מתייחסת התורה למה שצריכים ההורים לומר לבניהם אודות מסורת יציאת מצרים, ובכל פעם הלשון אחרת והדגשים משתנים. לכאורה, כיוון שמדובר בסיפור יציאת מצרים ובמשמעויות שצריך ללמוד ממנו, היה צריך לומר לכל הבנים את אותם הדברים בדיוק. ומדוע שינתה התורה בלשונה ארבע פעמים? אין זאת אלא שהתורה מלמדת אותנו להתייחס לארבעה סוגים של בנים, ולספר לכל אחד את עניין יציאת מצרים לפי כשרונו ותכונותיו. וזהו שאנו אומרים בהגדה: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול".


שאלת הבן החכם
על הבן החכם נאמר (דברים ו', כ'): "כי ישאלך בנך מחר לאמור מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוקינו אתכם". כמה יפה שאלתו! הוא רוצה להבין הכול. הוא כולל עצמו באמונה ואומר ה' אלוקינו, ומצד שני הוא מדבר בענווה ואומר "אשר צווה אתכם".

התשובה לבן החכם
התשובה לבן החכם היא מפורטת, מתחילה ביציאת מצרים וממשיכה אל החזון השלם של עם ישראל, לעבוד את ה' בארץ ישראל ולזכות בטובה האלוקית. שנאמר (דברים ו, כא-כה): "ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה, וייתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו. ואותנו הוציא משם למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו. ויצוונו ה' לעשות את כל החוקים האלה, ליראה את ה' אלוקינו, לטוב לנו כל הימים, לחיותנו כהיום הזה. וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצווה הזאת לפני ה' אלוקינו כאשר ציוונו".

הרי לנו שמגמת ליל הסדר היא שמתוך הסיפור ביציאת מצרים ניטע בלבבות הבנים והבנות חשק להשתייך לעם ישראל ולבנות את הארץ המובטחת, לדבוק בה' ולקיים את כל המצוות.

אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן
למעשה, בהגדה מבואר שמשיבים לבן החכם "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן", כלומר מלמדים אותו את כל הלכות ליל הסדר עד ההלכה האחרונה, שאין אוכלים מאכלים אחרים אחר האפיקומן. בנוסף לכך, בהלכה זו רומזים לחכם על חביבות המצווה, שכל כך חביבה עלינו אכילת המצווה, עד שאיננו אוכלים אחריה דבר, כדי שטעם המצה יישאר בפינו.

שאלת הבן הרשע
והנה במקום אחר בתורה נאמר (שמות י"ב, כ"ו): "והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם". בנים אלה אינם שותפים לאמונה. לכן הם גם אינם שואלים, הם אומרים. ומזה שהם קוראים לסדר הפסח "עבודה" משמע שהסדר כבד עליהם והם אינם אוהבים אותו. זה מתחיל מכך שהם חסרי אמונה, ולכן הם גם לא מזכירים שם שמים. הם עומדים מנגד וטוענים - מדוע אתם צריכים לעשות את העבודה הזו?!

התשובה לבן הרשע בתורה
היה אפשר לחשוב שמכיוון שהבן הרשע אינו מתייחס בכבוד הראוי למצוות הפסח, אין להשיב לו. אבל התורה מדריכה להתייחס גם אליו. הלא גם הוא יהודי, ועצם זה שבא לטעון מוכיח שהוא מבקש שנתייחס אליו, ואולי הדברים יכנסו לאוזניו. "ואמרתם זבח פסח הוא לה', אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל". כלומר עונים לו באופן ענייני: זאת לא "עבודה" אלא קרבן פסח, שנצטווינו עליו לאחר שה' נגף את בכורי מצרים ואותנו, היינו את הנאמנים לו, הציל. וזה אכן היסוד החשוב ביותר באמונה, מפני שעל ידו מתברר עניינו המיוחד של עם ישראל, שדרכו מתגלה ה' לעולם.

התשובה לבן הרשע בהגדה
ואומנם חכמים לא הסתפקו בזה והוסיפו שצריך להקהות את שיניו של הרשע, שכן ביציאת מצרים מתו הרשעים שלא האמינו בה' בשלושת ימי מכת החושך. ולכן תוך כדי הדיבור על קרבן פסח צריך להזכיר לרשע שמי שמוציא את עצמו מהכלל אינו זוכה לגאולה שהבטיח ה' לישראל.

שאלת התם
בבן התם אין רוע, הוא רק בעל שכל פשוט, שאינו מסוגל לנתח ולחדור לעומק הדברים. אולם כיוון שמגיע ליל הסדר, הוא מבחין שמתרחש כאן איזה עניין גדול, והוא מתעורר לשאול "מה זאת", כמו שנאמר (שמות יג, יד-טו): "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמור מה זאת". וכיוון שהוא תם ואינו מסוגל להבין את פרטי החוקים ומשמעותם ואת גודל החזון, לכן מדריכה התורה לספר לו על המאורעות המרשימים, שפעם היינו עבדים מסכנים במצרים, והמצרים שיעבדו אותנו בעבודה קשה מאוד. אבל ה' אלוקי אבותינו אוהב אותנו, ודרש מפרעה להוציאנו לחירות. וכאשר סירב פרעה לשמוע בקול ה', הכה ה' אותו ואת כל מצרים במכות קשות ונוראות, ואותנו, בניו החביבים, הוציא לחירות עולם. וזהו שנאמר: "ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים מבית עבדים. ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה".

שאינו יודע לשאול
ויש עוד סוג של בן שעסוק בעניינים שלו ואינו מתעניין במה שהוריו עושים. גם אליו צריך לפנות, גם לו צריך לספר ביציאת מצרים ולהעביר את המורשת, אך כיוון שהוא אדיש יש לעוררו באמצעים חזותיים. לשם כך מניחים בליל הסדר על השולחן מצה ומרור, וכן שני תבשילים - זכר לקרבן פסח ולקרבן חגיגה. ואם עדיין לא התעורר לשאול מה קורה כאן, מנופפים במצות נגד עיניו ושואלים אותו: "למה יש לנו מצות הלילה?" ואז אפילו הוא ירים את עיניו וישאל, "נו באמת למה?" וזהו שנאמר (שמות יג, ז-ח): "מצות ייאכל... והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". ודרשו חכמים: "בעבור זה - בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך". על ידי המצות והמרור שמונחים לפנינו, מתעוררים כולם להתבונן בעניינם, ומתוך כך להתבונן במשמעות מצוות הסדר.

כל הבנים יחד
כל ארבעת הבנים צריכים להיות יחד, מפני שבכל אחת מהתשובות יש ייחוד מסוים שמחכים ומעשיר את כולם. למשל, טוב לחכם לשמוע את התשובה שמשיבים לרשע, שעל ידי כך הוא מבין את חומרת הדברים, שיכול אדם לבחור ברע ולאבד את חלקו. ואפילו מהסיפור הדרמטי שמספרים לתם החכם מוסיף חכמה, כי על ידי כך הוא נפתח לצדדים המרגשים שבסיפור. ומהדרך שמעוררים את הבן שאינו יודע לשאול גם החכם מתעורר להתבונן יותר במצוות המעשיות שנועדו להמחיש את הרעיונות הגדולים.

וגם טוב לרשע לשמוע מהצד את מה שמסבירים לחכם, שאולי החזון הגדול יחדור לליבו, ואולי הסיפור שמספרים לתם יעורר בלב הרשע נימים שעדיין לא התקלקלו.

וגם טוב לתם לשמוע שיש בתורה תשובות עמוקות לחכם, וגם שאין נבהלים מהחוצפה של הרשע אלא משיבים לו מנה אחת אפיים ומקהים את שיניו.

ואפילו זה "שאינו יודע לשאול", קולט משהו מהתשובות שמשיבים לשאר הבנים.

ואע"פ כן יש חכם ויש רשע
ואף שכולם צריכים להיות יחד, צריכים לדעת שיש חכם ויש רשע. אמנם אכפת לנו מאוד מהרשע. למרות שהוא מתכחש לסגולת ישראל, הוא אח שלנו, והשליחות האלוקית שהוטלה על כל אחד ואחד מישראל מוטלת עליו כמו עלינו. אבל כל זה לא הופך אותו לחכם וצדיק. כל זמן שהוא מועל בייעוד האלוקי שהוטל עליו - לפעול למען תיקון העולם במלכות שד-י - הוא רשע.

אבל כשאינם יחד
כל זמן שכל הבנים יחד, יש סיכוי שכולם יתעלו למדרגה העליונה, אבל כשהם נפרדים זה מזה, כל אחד מהם סובל. כמובן שהרשע סובל מכולם, מפני שהוא מתנתק מהקדושה ומאבד את עולמו. ואף התם ושאינו יודע לשאול עלולים להיגרר אחר הבן הרשע במידה זו או אחרת. ואפילו מעלת החכם נפגמת כשאינם יושבים ביחד, מפני שכל זמן שיש בן רשע בעולם, סימן הוא שהעולם עדיין חסר, וצריכים להתמודד עם השאלות שהוא מעורר. ורק מתוך ההתמודדות עמן ניתן לתקן את העולם.

להביא את כל הבנים לליל הסדר
בדורנו, לאחר כל ייסורי הגלות הנוראים, הרציחות והשמדות, המשברים הרוחניים והניסיונות העצומים, רבים מבני ישראל אינם מגיעים כלל לליל הסדר. חלקם אינם יודעים אפילו שהם יהודים. האבות מסרו נפשם על קידוש ה', והבנים, מרוב ייסורים, שכחו את צור מחצבתם.

יהי רצון שנזכה לפעול לקרבם לאבינו שבשמים, ומתוך ההתעוררות שלנו מלמטה יקרבנו ה' אליו ויגאלנו במהרה, כמו שנאמר (ישעיהו נד, ד-ח): "אל תיראי כי לא תבושי, ואל תיכלמי כי לא תחפירי, כי בושת עלומייך תשכחי וחרפת אלמנותייך לא תזכרי עוד. כי בועלייך עושייך ה' צב-אות שמו וגואלך קדוש ישראל אלוקי כל הארץ ייקרא... ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם ריחמתיך אמר גואלך ה' ".
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il