האם האחדות חשובה בכל מחיר?

הרב מיכאל הרשקוביץ - מתוך תיקון הפרט יבוא תיקון הכלל
בבואנו לענות על שאלה זו, עלינו להקדים ולהבין את הטעם לחשיבות האחדות:


נמצאנו למדים, שרק כאשר נעשו ישראל לאגודה אחת, נתעלו לאותה דרגה רוחנית שבה ראויים היו לקבלת תורה, וזאת מפני שרק מתוך ענוות אמת והתעלות רוחנית, אפשר לראות את עם ישראל והאנושות כולה כחטיבה אחת. לכן נאמר: "גדול השלום שניתן לאוהבי תורה, שנאמר: 'שלום רב לאוהבי תורתך'. גדול השלום שניתן לענווים שנאמר: 'וענווים ירשו ארץ והתענגו על רוב שלום'" (ספרי נשא מ"ב), שכן מי שזכה לענוות אמת, לא רק את עצמו הוא רואה אלא את הכלל כולו, ואת מעלת עצמו הוא מוצא בהיותו חלק מן הכלל, ועל כן דבק הוא בשלום.

לאור הקדמתנו, נוכל לענות על השאלה: "אמר רב: כל הנותן שלום לחברו קודם שיתפלל, כאילו עשאו במה" (ברכות דף י"ד). פירש הרב קוק זצ"ל בספרו 'עולת ראיה' - יש מי שטובת עצמו היא עיקר עניינו, וכדי להגשימה הוא משלים עם זולתו כדי שהלה יסייענו בכך ולא יפגע בו. שלום כזה אינו שלום אמת אלא אמצעי להשגת טובתו שלו, ולכן אין סופו להתקיים. לעומת זאת, שלום אמת נובע מההבנה שכולנו אחים, בנים לאבינו שבשמים. שלום זה אינו אמצעי גרידא אלא ערך מוסרי נעלה ועל כן סופו להתקיים. אוי לו למי שימיר שלום אמת זה בשלום מדומה, שאינו אלא אמצעי למטרה אנוכית ותו לא. על כן רק לאחר שיתפלל האדם, ורוחו תתעלה להכרה בכבוד שמים וברוממות ההשגחה הא-לקית - ראוי הוא לשאת שם שלום על שפתותיו, שכן רק כך יהא מובטח שבקשת שלום אמת פועמת בלבבו.

מכאן למדנו, שעל מנת להשיג מעלה זו של דבקות אמת בכלל ובטובתו, עלינו לטפח ולפתח תחילה את רוחנו, מה גם שתיקונו ושכלולו של הכלל מחייב את השלמתם ותיקונם של הפרטים הכלולים בו.

על כן יש זמנים שההשלמה האישית מחייבת התבודדות והינתקות מן העסוק המעשי בענייני הכלל כולו. אם תוכן העילוי שמוסיף האדם בהתבודדות זו הוא אצילי ונעלה, דווקא בכך ישיג דבקות של אמת בכלל. כלומר, לעיתים דווקא בהתבודדות טמונה האחדות. ואולם מאידך, אם חשבון הנפש שיעשה האדם על דרכו, יהא שטחי, והוא יימנע מטיפוח עצמו, מתוך חשש שיש בכך התנכרות לכלל, סופו שיחסר את אותה אספקלריה רוחנית הדרושה לדבקות אמת בכלל, ימנע מן הכלל את שלמות עצמו, ויפגום ביכולתו להועיל לכלל, ואין לך פגיעה בכלל גדולה מזו.

כך אנו מוצאים את הדרך להגשמת ייעודו של עמנו - ממלכת כוהנים וגוי קדוש, שדווקא בהיותו "עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב" טמונה יכולתו להיות אור לגויים. דווקא בהתייחדותו ודבקותו בשגב רוחו נעוצה דבקותו באוניברסליות ובשלום.

הרב מרדכי נגארי - כוחה של האחדות בגיוון
האחדות היא תרופת הפלא של עם ישראל כנגד האויבים. על הפסוק : "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם", אומרים רבותינו בילקוט שמעוני (ריש פרשת ניצבים): "'אתם ניצבים', אימתי? כשתהיו אגודה אחת! בנוהג שבעולם, אדם נוטל אגודה אחת של קנים, בבת אחת, שמא יכול לשוברם? ואילו אחת אחת - אפילו תינוק יכול לשברם". גדול כוח האחדות גם מן הבחינה האוניברסאלית - ראינו זאת בדור הפלגה, אשר להם "שפה אחת ודברים אחדים", ואין הקב"ה יכול להם ואינו מענישם. כשם שהאחדות חיונית כנגד אויבינו הקמים עלינו מבחוץ, כך היא כוח חיובי והכרחי גם כנגד אויבינו מבית - אויבי התורה והדת, אויבי ארץ ישראל ואויבי לומדי התורה. הווי אומר, שבמערכות הציבוריות והלאומיות, חשובה היא האחדות עד למאוד. כמה חבל, שלפחות היהדות הדתית כולה, אינה מאוחדת ומחוברת מבחינה פוליטית, דבר שהיה משפר בעזרת ה' את מצבנו.

מאידך, מן הבחינה הרוחנית הפנימית של עם ישראל לשבטיו - אין הכרח וחובה לקיים אחדות שהינה אחידות. בפרשת במדבר, מביא המדרש (אות ז') על הפסוק "איש על מחנהו ואיש על דגלו באותות", שלכל נשיא ולכל שבט היו מפה וצבע משלהם. לכל שבט היה יעוד ותפקיד משלו, עיסוק שונה, ודרך שונה בעבודת ה'. אף בתפילה מצינו בשם האר"י הקדוש, שישנם י"ב שערי תפילה, ולכל שבט היה נוסח תפילה משלו. לפיכך, רצוי שכל עדה ועדה בעם ישראל, וכל יחיד - ימצו את הפוטנציאל הטמון בהם בעבודת ה', ודרך העבודה תהיה כזו, שמדברת אל ליבו של האדם, וקושרת את נשמתו לבורא בדרך המתאימה לה. אמנם כולם סביב לאוהל מועד יחנו, לכולנו תורה אחת, שמע ישראל אחד ואלוקים אחד! אך אין להיבהל מנוסחי תפילה שונים, מלחנים שונים ומדרכים שונות לעבודת ה'. כל זאת, בשכל, ברגש, בנשמתיות, בשמחה, בדבקות, ברצינות ובפשטות.

גם בשדה החינוך, קשה לחנך באחידות ויש לגלות פתיחות ואהדה לאלה הרוצים ודבקים בחינוך תורני מובהק, מקפיד ומחמיר, טהור וזך. כמובן שהנושא צריך להיות נידון בזהירות מופלגת, בכל קהילה וקהילה ובכל עיר ועיר, תוך תלות וקשר לגודלה וחוסנה של הקהילה. בימי הספירה הללו, עלינו לזכור ולהיזהר, שאף שבני האדם שונים ודעותיהן שונות, עלינו להמשיך ולדבוק באהבת כל ישראל ובכבוד הזולת (‏אחיו מישראל ) ולהרבות באותות אהבה ורעות.

span class='Head1'> הרב זאב מנדלסון - בין אחדות לאחידות
אחדות אמיתית הינה מיסודות האמונה, יום יום אנו מכריזים ואומרים "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". כל הקיים בעולם נובע מאחדות הקב"ה, לפיכך כל פירוד לבבות בעם ישראל - בנו בכורו של הקב"ה, מהווה כפירה בו יתברך. סוד קיומנו כאומה הוא באחדותה, מפני שבכל יהודי ישנו חלק אלוקה ממעל, ולא תתכן הפרדה.

אולם אחדות אינה אחידות, שכן בעם ישראל ישנם גוונים שונים, ואין טעם לטשטשם. לעיתים צריכים אנו להיאבק ואף להלחם, אולם לא חלילה כמלחמה עם אויבים, אלא כויכוח נוקב בין אחים אהובים הנאבקים על האמת, אך גם מוצאים מכנה משותף בין החולקים. אחדות אמיתית משמעותה תחושה עמוקה של קשר ושייכות לכל יהודי גם אם דעותיו ומעשיו נראים שגויים ומזיקים בעליל. צריך להשתדל להכיל ולהבין את מעשיו ומניעיו של האחר, ובה בעת ללחום על האמת שאותה ביררנו.

על אחדות זו - הנשארת באמיתה אך מכילה את השונה, כתב הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו לפירושו לספר בראשית, בהקשר לדור חורבן בית שני: "שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם... חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס. ובאו על ידי זה לשפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית", וזאת, לעומת שלושת האבות שנקראו "ישרים", על שם תכונת האהבה, וההתנהגות הישרה כלפי השונים מהם, שהייתה בהם.

הרב קוק זצ"ל בסידורו "עולת ראיה" כותב:


תלמידי רבי עקיבא מתו, משום שלא נהגו כבוד זה בזה למרות הקביעה של רבם כי: "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה". יתכן שהם נהגו כך, מפני שפירשו בטעות את אמרת רבם, שעליך לאהוב כל כך את החבר, עד שאינך מסוגל לראות אותו חושב ואולי אף מתנהג אחרת מהאמת שלך. אך כפי שלמדנו, אהבת ישראל האמיתית הינה בריבוי השיטות והדעות מתוך כבוד הדדי, אולם עם עמידה איתנה על האמת שאני מאמין בה. ולוואי שנזכה לחלוק מתוך אהבה ואחדות אמיתית.
___