סיפורה של מצוה
בין חסידי בעלז היה ידוע כי מי שרוצה לראות את הרבי בשיא כוחו והתלהבותו, צריך להגיע אליו בחג הסוכות. הרבי שהקפיד לשבת כל החג כולו בסוכה מבלי לצאת ממנה כמעט רגע, היה מתרומם לשיאים מיוחדים של התלהבות מרוב שמחה שהיתה לו במצוה. הסוכה עצמה היתה נאה במיוחד, לאחר שאת הסוכה היה מקשט בקישוטים רבים ומגוונים. אולם חיסרון אחד היה בסוכתו של הרבי - מיקומה, הסוכה היתה ממוקמת למרגלות הבניין, דבר שהקשה על הרבי הישיש, שכדי לעלות בכל פעם לביתו נאלץ לטפס מדרגות רבות בעמל רב. בנוסף, מיקומה של הסוכה לא אפשר לרבי פרטיות, היות וכל העוברים ושבים יכלו לראות את כל הנעשה בסוכה.
ישבו מספר חסידים וטיכסו עצה, עד שלבסוף החליטו לבנות לרבם האהוב מרפסת גדולה בה ניתן יהיה למקם את סוכתו של הרב. לאחר עמל רב בגיוס סכום הכסף הנדרש, עברו בין כל השכנים הרבים לקבל את הסכמתם, וכשזו ניתנה, השקיעו מאמץ רב בהשגת האישורים הרבים. כשכל ההכנות נשלמו, נכנסו החסידים לרבי עם הבשורה הטובה, שהנה הם רוצים לבנות לרב מרפסת לסוכה מהודרת. אך להפתעתם הרבי סירב לחלוטין לכל תוכניתם היפה משום שלדעתו היה בדבר הוצאה מיותרת - "היות וגם היום אני יכול לקיים את המצוה בהידור רב, אין סיבה להשקיע מאמץ גדול וכספים מרובים בבניה". החסידים המאוכזבים ניסו לשכנע את הרבי בטענות שונות אך ללא הועיל. ישבו שוב החסידים וניסו למצוא פיתרון, עד שאחד מהחסידים קפץ ממקומו ואמר כי יש לו רעיון. למחרת נכנס אל הרבי ואמר לו: "הרי הרבי מזה זמן רב רוצה לקיים את מצות מעקה, וזו הזדמנות מצויינת, נבנה מרפסת גדולה והרב יוכל לבנות בה מעקה, וגם ייהנה מסוכה מהודרת ליד הבית". הרבי ששמע טענה זו התלהב וביקש שיתחילו מיד בעבודה. מידי יום היה יוצא אל הפועלים ומתעניין במשך הזמן שעוד נותר עד להשלמת המרפסת. כשהגיע יום סיום הבנייה לבש הרבי בגדי שבת ונעמד ליד המסגר שהתקין את המעקה, בירך בהתלהבות - "לעשות מעקה", וכשהגיע המסגר לקראת סוף העבודה, נטל הרבי לידו את כלי העבודה, ובזהירות השלים את הרכבת המעקה. לאחר מכן אמר לחסידיו כי לצורך נוחות אין צורך להוציא הוצאות מרובות, אולם אם על ידי כך זוכים לקיים מצוה דאורייתא, שווה להוציא על כך גם סכומי כסף גדולים.

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

31 - מצות עשה להפריש חלה מעיסה

32 - מצות עשה לעשות מעקה לגגו

33 - מצווה להשיב את הגזלה

טען עוד

מצוה להורות
החובה לשים מעקה הינה בכל מקום גבוה שיש חשש נפילה ממנו, כגון בגגות מרפסות וכד' שעולים לשם אנשים. וגובה המעקה חייב להיות לכל הפחות עשרה טפחים, שזה בין 80 ס"מ למטר על פי הדעות השונות, ובמצוה זו שנוגעת לפיקוח נפש ודאי ראוי להחמיר שלא לפחות ממעקה בגובה מטר לפחות. כמובן שעל המעקה להיות מספיק חזק שאכן בכוחו למנוע נפילת אנשים. את בניית המעקה יש לעשות דווקא על ידי יהודי שייחשב כשלוחו של בעל הבית על פי הכלל ש"שלוחו של אדם כמותו".
על הקמת מעקה מברכים: "אשר קדשנו במצוותיו וצוונו לעשות מעקה". את הברכה יברך לפני התחלת בניית המעקה, אולם אם לא בירך יכול לברך עד לסיום העבודה. ישנה מחלוקת האם יברך ברכת 'שהחיינו' בעת הקמת המעקה - להלכה נפסק שלא לברך, אולם הרוצה להדר ולברך משום ששמחה גדולה היא לו בקיום המצוה, ילבש בגד חדש או פרי חדש, יברך עליהם 'שהחיינו' ויכוון לצאת ידי חובה גם על המעקה.
במצוה זו כלולה החובה על האדם שלא להשאיר ברשותו שום דבר שעלול לגרום לנזק. לכן אין להשאיר בורות פתוחים ללא כיסוי והגנה, אין להשאיר סולם רעוע שאדם אחר עלול לטפס עליו וליפול, מכשירי חשמל שאינם בטוחים, מוצרי ניקיון במקום נגיש לילדים וכן הלאה. אם השאיר את ביתו ללא מעקה או כל דבר מסוכן אחר, אזי ביטל מצוה זו וכן עבר על מצות לא תעשה של "לא תשים דמים בביתך" גם אם לא ארע שום נזק ואסון!