בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • עקב
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

שמעון בן מזל

על הניסים ועל הנפלאות - "עַד הַיּוֹם הַזֶּה"

כיצד אנו מתייחסים לנסים? האם אנו מנסים לחפש להם הסבר הגיוני על פי חוקי הטבע?

undefined

הרב יוסף כרמל

יח אב תשס"ז
2 דק' קריאה
משה רבנו, במהלך נאומו, מדגיש כי ההתבוננות בחסדי ד' מחייבת את כל הדורות ולא רק את דור יוצאי מצרים שזכו לראות סדרת נסים מופלאה ובתוכה נס קריעת ים סוף. וז"ל הכתוב:
"וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם בְּרָדְפָם אַחֲרֵיכֶם וַיְאַבְּדֵם יְקֹוָק עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים י"א ד).

הביטוי החותם את הפסוק "עַד הַיּוֹם הַזֶּה" שמשמעותו בכל מקום היא עד היום בו נכתבו הדברים, קשה מאוד בפסוק זה. לא ברור מה נשאר עד היום הזה, ארבעים שנה לאחר המאורע הכביר. וז"ל הרמב"ן:
"לא הבינותי טעם "עד היום הזה", כי כל המתים בים אבדן עולם הם אובדים"?!

הראשונים והאחרונים הציעו פתרונות שונים.
אבן עזרא ניסה להסביר:
"כי לא קמו עוד בניהם תחתיהם להיות כמותם".
הרמב"ן הרחיב פרשנותו והקשה:
"ואמר רבי אברהם (אבן עזרא) שלא קמו עוד בניהם תחתם להיות כמוהם. רצונו לומר כי השם אבד הרודפים בים ואבד במצרים זרעם, ולא נשאר להם שם ושאר, כי הם הרשיעו יותר מכל מצרים לרדוף אחרי גאולי השם, אבל זה לא נזכר בתורה".

הרמב"ן מציע פירוש אחר:
"ויתכן שהוא חוזר לסוסיו ולרכבו, שאבד סוס ורכב ממצרים בכל הדור ההוא, כי כל סוס ורכב וכל פרש אשר במצרים הוציא עמו ואבדו כולם, והיתה ממלכה שפלה בלא רכב וסוס וחיל ועזוז".

לפירושו, כיון שעוצמתה של מצרים התבססה על חיל הרכב שלה והוא אבד בים סוף, מצרים עדיין לא חזרה למעמדה הפוליטי והצבאי גם אחרי ארבעים שנה-עד היום זה.
בעל ה"משך חכמה" מנסה לסלול בים דרך אחרת. לדבריו, משה טוען כי היו שטענו כי נס קריעת ים סוף היה בסה"כ ניצול תופעת הגאות והשפל. לכן משה שולח את בני ישראל לברר האם תופעה זו חזרה על עצמה באותו מקום בארבעים השנים האחרונות. כיון שלא!!! הרי ברור שמדובר בנס אלקי.

דיון זה מביא אותנו לדיון הרבה יותר כללי. כיצד אנו מתייחסים לנסים? האם אנו מנסים לחפש להם הסבר הגיוני על פי חוקי הטבע?
נציג שלוש גישות עקרוניות:
א. נס מעצם הגדרתו, משמעו יציאה ממערכת חוקי הטבע. אין לחפש לו הסבר הגיוני, מדובר בהתערבות אלקית - "מטאפיזית" ולכן איננה כפופה לחוק ולהגיון. תופעות מסוג זה הינן חד פעמיות.
ב. אין חריגה מחוקי הטבע וכל התופעות הנסיות כמו פתיחת פה האתון אצל בלעם או מטהו של משה, נבראו גם הן, בששת ימי בראשית. משמע שגם הן חלק מהבריאה היסודית ומאז חידוש העולם בידי הבורא יתברך, לא נתחדש דבר.
ג. לכל הנסים יש הסבר על פי חוקי הטבע, כגון התפרצות וולקנית אדירה שגרמה לענן פיח כבד לרדת על מצרים ולגרום לחושך שניתן היה למוש אותו. הנס לפי זה הוא בתזמון האלקי אשר משרת את הבורא על פי גזרותיו. לפי פירוש זה, לא אכפת לנו אם אכן קריעת ים סוף הייתה מבוססת על גאות ושפל. קשה יהיה להסביר לפי גישה זו את הנס "שמש בגבעון דום".

כמובן שכל גישה תסביר את פסוקינו לשיטתה.

הבה ונזכור כי אנו מאמינים בהשגחת הבורא ובכל הנסים שנעשו לעמנו - כל אחד לפי שיטתו.
נזכור גם, כי מי שלא מאמין בנסים במזרח התיכון, איננו ריאלי.



את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il