סיפורה של מצוה
"אם אתה הולך לבית הדין, הייתי מציע שתחשוב על זה פעם שניה, אולי כדאי שתחזור מאוחר יותר" עצר יעקב את שמעון שכנו במרוצתו ברחובות צפת. "הייתי שם עכשיו, ויושב שם לא אחר מאשר ברל" - "ברל? מה הרשע הזה איבד שם? מסכנים הדיינים בטח בא להתנכל להם..."
תמיהתם של השניים הייתה מובנת, היות וברל היה ידוע בין יהודי צפת כרשע גדול שאינו בוחל בשום מעשה רע כדי להשיג את מטרותיו. הוא התפרסם "בזכות" גנבותיו הרבות ורציחות שהיה ברור לכולם שביצע, למרות שהמשטרה לא הצליחה להוכיח זאת, שלא לדבר על עבירות שבין אדם למקום. הדיינים שראו את ברל נכנס לתוך האולם נבהלו, שכן היה ברור להם שטובה לא תצמח מבואו בשערי בית הדין. אולם להפתעתם בפיו של ברל נשמעו קולות שונים מהרגיל אצלו. לדבריו החליט שהגיע הזמן לחזור בתשובה והוא מבקש מבית הדין לסדר לו דרך תשובה. הדיינים הופתעו, ולאחר דין ודברים בינם לבין עצמם החליטו לדחותו, הן מפני שחשדו בו כי כוונותיו אינם כשרות, והן משום שלא ראו כיצד חוטא שכזה יכול לשוב בתשובה על חטאיו המרובים כל כך.
ברל ששמע את החלטת בית הדין פרץ בבכי, ויצא מהאולם בראש מורכן, משם פנה הישר למעונו של האר"י הקדוש. מיד כשראה את האר"י פרץ בבכי, וביקש מהאר"י שיסדר לו סדר לתשובה. האר"י הביט בו בעין בוחנת, ואמר לו כי לחטאים מרובים וחמורים כל כך לא מספיקה חזרה בתשובה. ברל נראה היה כאילו חרב עליו עולמו. הוא פרץ בבכי תמרורים נפל על הרצפה והתחנן בפני האר"י שיעזור לו בכל זאת לחזור בתשובה וכי הוא מוכן לעשות כל דבר שיידרש לצורך כך. האר"י אמר לו כי הדבר היחיד שיכול לכפר על חטאיו יהיה גזר דין מוות. ברל ששמע זאת אמר כי הוא מוכן לכל דבר, ואף לעונש מוות הוא מוכן אם זה יכפר עליו.

מצוה גדולה (111)

הרב שמואל הולשטיין

add_alert

34 - ראשון הכהן

35 - תשובה ווידוי מהחטא

36 - יום תרועה

טען עוד

האר"י הזמין אותו לבוא למחרת לבית מדרשו, שם יסדר לו את דרכו לחזרה בתשובה. למחרת הגיע ברל לבית מדרשו של האר"י הקדוש. תיכף עם כניסתו ניתן היה לראות שזה אינו ברל המוכר לכולם, ברור היה כי שינוי משמעותי מאוד עבר על האיש. האר"י ביקש מברל לפרט באוזני בית הדין את חטאיו עליהם הוא רוצה לחזור בתשובה. הדיינים נדהמו לשמוע את החטאים הנוראיים אותם עשה האיש, ונדמה היה כאילו אין עברה אותה לא ביצע. כשסיים, פסקו בית הדין כי הדרך היחידה בה יוכל לכפר על חטאיו הינה מיתה, וברל הסכים לכך. ידיו ורגליו נקשרו היטב, והוסבר לו כי לאחר שיתוודה, יכסו את עיניו וישפכו לתוך גרונו עופרת רותחת עד למותו. הווידוי שנשא היה קורע לב, וניכר היה כי נאמר מתוך לב שבור. לאחר שסיים כיסו את עיניו, והוא פתח את פיו ממתין לעופרת הרותחת שתשפך פנימה. הוא הרגיש את האר"י מתקרב אליו, שמע את הכלי שבידיו ואז הרגיש את הנוזל נשפך לתוך פיו. אולם לתדהמתו במקום עופרת רותחת הרגיש כי הוכנס לפיו דבש מתוק.
האר"י הקדוש הוריד את הכיסוי מעיניו, חיבקו, ואמר לו כי כעת הינו בעל תשובה אמיתי. "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה" - "ריבונו של עולם רוצה בתשובת הרשע, וכעת אנו בטוחים כי אכן חזרת בתשובה שלמה".

מצוה להורות
זה לשון הרמב"ם (הלכות תשובה א' א'): "כל מצוות שבתורה בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא... כיצד מתוודין אומר אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך והרי נחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה, וזהו עיקרו של וידוי, וכל המרבה להתוודות ומאריך בעניין זה הרי זה משובח".
עיקר הוידוי הוא בכוונת הלב שאכן חוזר בתשובה ומתחרט על עוונותיו, אחרת הרי זה דומה לטובל ושרץ בידו. וכפי שהמשילו זאת בעלי המוסר, לאדם שנתפס על עברת זיוף כספים, והרי הוא צפוי לעונש כבד ביותר. אולם עקב תחנוניו המרובים, והבטחותיו כי לעולם לא יחזור שוב על מעשה נפשע זה, נאות השופט לשחררו תמורת קנס כספי בלבד. לאחר ששוחרר הלך ושילם את הקנס בכסף מזויף...