בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם אלקנא שפירא זצ"ל

נשבה ארון האלוקים

החובה ללוות ולהספיד תלמיד חכם שנפטר ● הלווית הרב שפירא זצ"ל בערב שבת, כהלווית רבי יהודה הנשיא בשעתו ● הסתלקותו של תלמיד חכם מורגשת בקרב בני הדור כולו.

undefined

הרב אליעזר מלמד

ב חשוון תשס"ח
5 דק' קריאה
המצווה להשתתף בהלוויה של תלמיד חכם
מצווה ואף חובה על כל אדם להשתתף בהלוויה של תלמיד חכם שמרביץ תורה לרבים. ואף מבטלים תורה כדי להשתתף בהלוויה של תלמיד חכם (שו"ע יו"ד שסא, א). ועל אחת כמה וכמה שהיתה מצווה להשתתף בהלווייתו של גדול הדור, מורנו ורבנו הרב אברהם שפירא זצ"ל, שבמשך למעלה מיובל שנים הרביץ תורה בישראל, ושימש כדיין בבית הדין העליון, ואח"כ ראש ישיבת 'מרכז הרב' והרב הראשי לישראל (תשמ"ג-תשנ"ג). ויש להדגיש כי מצווה זו אינה רשות אלא חובה (ש"ך יו"ד שסא, א). ואינה פחותה מחובת תלמוד תורה, מפני שכבוד תורה קודם למצוות תלמוד תורה.
עבודת הכנת השיעור הכללי בישיבה היתה חשובה אצלו ביותר, ובמתח רב היה מתכונן לקראת השיעור. ביום שלישי בו היה מעביר את השיעור ידעו התלמידים כי אסור להפריע לרב, כדי שעבודת הקודש של הכנת השיעור לא תיפגם
ואפילו אם יודעים שיהיו בהלוויה יותר משש מאות אלף איש, עדיין חובה על כל אדם שיכול להשתתף בהלוויה (שו"ע שם).
ועל זה אמרו חכמים: "חכם שמת - הכל קרוביו הכל קורעין והכל חולצין והכל סופדין והכל מברין עליו אפילו ברחובה של עיר" (תוספתא מועד קטן ב, יז, גמ' מו"ק כה, א). אמנם עתה, שההלוויה היתה בחול המועד, אין התלמידים קורעים את בגדם (עיין מ"ב תקמז, יב).

הספד בחול המועד
נכון היה להספיד את מו"ר הרב שפירא זצ"ל בחול המועד, ואף שהלכה היא שאין מספידים בחול המועד (שו"ע או"ח תקמז, א), ויש אומרים שגם אין מספידים תלמידי חכמים (מ"א, באו"ה). מכל מקום לדעת רוב הפוסקים, מספידים תלמיד חכם בפניו (תשובה מאהבה בשם הנודע ביהודה, פמ"ג, דעת תורה). וכן נוהגים (גשר החיים ח"א יג, א). ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגדול הדור, וכבר למדנו שמדובר בגדול הדור.

מסע ההלוויה בערב שבת
מסע ההלוויה הרגלי היה ארוך, מישיבת 'מרכז הרב' דרך שכונת גאולה, בה התגורר הרב שפירא שבעים שנה, המשיך אל רחוב הרב קוק, בו שכן ביתו של מרן הרב קוק ובו היתה ישיבת 'מרכז הרב' למעלה מארבעים שנה (עד שעברו לבניין החדש בשכונת קרית משה לפני כארבעים שנה), ומשם המשיך המסע מדרום לחומות העיר העתיקה אל הר הזיתים, סמוך לקברו של מרן הרב קוק זצ"ל ובנו הרצי"ה.
היו שדאגו שלא יספיקו להגיע לביתם ולהתכונן לשבת, ואע"פ כן רבים מאוד נשארו עד סוף ההלוויה, שהסתיימה לאחר השעה שתיים, והספיקו לחזור לביתם ולהתכונן כראוי לשבת.
נזכרתי בהלווייתו של רבי יהודה הנשיא, שאף היא התקיימה ביום שישי, ונתכנסו כל העיירות להספידו, ועצרו במשך מסע ההלוויה שמונה עשרה פעמים להספידו. ומסע ההלוויה היה ארוך מציפורי לבית שערים, שכן בשנותיו האחרונות היה רבי חי בציפורי, שאווירה היה טוב לבריאותו, אולם רוב שנותיו היו בבית שערים, ועל כן הוליכוהו לבית שערים. ואמרו חכמים: מעשה ניסים נעשה להם באותו היום, שעמד להם היום עד שהספיקו כולם להגיע לביתם ולחמם להם סיר של מים, לצלות דג ולהדליק את הנר. אלא שמיד אחר ששקעה החמה החל התרנגול לקרוא, ונבהלו כי התרנגול רגיל להתחיל לקרוא בחצות הלילה, וחששו שמא טעו ומה שהיה נראה להם כשקיעה היה בעצם אחר כניסת השבת ונמצא שחיללו את השבת.
"יצאה בת קול ואמרה להם: כל מי שלא נתעצל בהספדו של רבי יהא מבושר לחיי העולם הבא" (ירושלמי כלאיים פ"ט ה"ג).
היה שם כובס אחד שהיה רגיל לבא בכל יום אצל רבי. אותו היום שמת, לא בא ולא השתתף בהספד ובהלוויה. כיוון ששמע שכל מי שהשתתף בהספד מזומן לחיי העולם הבא, נצטער כל כך עד שעלה לגג ונפל ומת. יצאה בת קול ואמרה: "אף ההוא כובס מזומן הוא לחיי העולם הבא" (כתובות קג, ב. קה"ר ז, כז).
וכל זה בא ללמדנו גודל מעלת כבוד התורה.

השתתפות בהספדים
מי שלא זכה לקיים את המצווה להשתתף בהלוויה יכול עוד לקיים את המצווה להשתתף בהספד שיערך ביום ראשון שלאחר השבעה ובסוף השלושים.
אמרו חכמים: "כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לקוברו בחייו". ולמדו זאת מהתעצלותם של ישראל להשתתף בהספדו של יהושע בן נון, עד שרגש עליהם ההר להורגם (שבת קה, ב). ודייק שם רש"י בדבריו לומר "שלא הספידוהו כראוי", היינו שאף שהספידוהו מכל מקום לא הספידוהו כראוי לו.

ובמדרש קהלת רבה (ז, ד) הרחיבו חכמים בסיבת התרשלותם: "לפי שנתחלקה ארץ ישראל והיה חלוקה חביב עליהם יותר מדאי, זה עוסק בשדהו, וזה עוסק בכרמו, וזה עוסק בזיתו, וזה עוסק בפחמו, כולן עוסקין במלאכתן".
ואכן, מכך שלא נתעוררו להספיד את יהושע כראוי, שכחו את מגמת כניסתם לארץ, וגברו החטאים, ועברו על ישראל ייסורים רבים, כמסופר בספר שופטים, עד שנתעכב בניין בית המקדש יותר משלוש מאות שנה.

חסרונו של תלמיד חכם מן הדור
בהספדו של מו"ר הרב שפירא על עמיתו מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, הדגיש שכאשר תלמיד חכם גדול מסתלק מן הדור, כל הדור מרגיש בזה, ואפילו מי שלא למד ממנו דבר. כי מעצם קיומו של תלמיד חכם בדור, כל אחד זוכה להבין את התורה טוב יותר. והביא לכך ראיה מהמעשה בחוני המעגל (תענית כג, א) שישן ונתעלם מן העולם שבעים שנה, וכאשר התעורר ובא לבית המדרש, אף שבני בית המדרש לא הכירוהו ואף לא האמינו לו שהוא חוני המעגל, בכל זאת הרגישו הארה גדולה, עד שאמרו מעצמם שהשמועות מאירות פתאום באופן נפלא, כבימי חוני המעגל. הרי שעצם חיותו של תלמיד חכם בדור, מועילה לכל הדור.
וכך הוכיח עוד מדברי רבי עקיבא, שאמר אחר הסתלקותו של רבי אליעזר הגדול: "הרבה מעות יש לי ואין שולחני לפורטם". והקשה מו"ר הרב שפירא, והלא רבי אליעזר היה שמותי, שבסוף ימיו פרשו ממנו חכמים, מפני שלא קיבל את דעת הרוב בתנורו של עכנאי, ומה יכול היה רבי עקיבא ללמוד ממנו. אלא שמוכח שעצם קיומו של רבי אליעזר ביניהם, הועיל להבנת לימודם (מורשה ע' יט).
וכדרך אגב, מדרך דיוקו של מו"ר הרב שפירא אפשר ללמוד מעט על למדנותו ועמקותו, שבכל גמרא ומדרש שהיה לומד היה מוצא משמעויות נוספות שהלומדים הרגילים לא עמדו עליהן.

למדנות עצומה
מכל המעלות הגדולות שזכה להן בתורה בזכות גאונותו ושקדנותו, למדנותו המעמיקה עלתה על כולן. מבטו החריף והמקורי גילה בכל סוגיה צדדים שונים וסברות חדשות ומקוריות, וכך היה תמיד הולך ומחדש ומעמיק בכל סוגיה שנגע בה. כך גם במקרא ומפרשיו ובאגדה ומוסר, על הכל התבונן בחריפות מיוחדת שמתוכה היה מגלה הבנות והברקות חדשות.
ואף שגם היה בקי גדול בש"ס ובפוסקים, ואף ספרים שאינם מוכרים היו ידועים לו, שבסקרנותו העצומה לדברי תורה ובקליטתו המהירה היה עובר על ספרים רבים, מכל מקום בלמדנותו כמדומה שלא היה דומה לו בדור.
לפני שנים רבות נפגשתי עם תלמיד חכם מעיין גדול ומעמיק, ששמע שיעורים רבים מראשי ישיבות חשובים בישיבות שונות, ובתוכם גם מראשי ישיבת פוניבז', וגם ממו"ר הרב שפירא זצ"ל. שאלתיו על הערכתו כלפי גדלותו התורנית של הרב שפירא ביחס לרבנים שהיו מפורסמים אז בציבור הליטאי כגדולי הדור. והשיב לי, כי אף שבתחומים מסוימים יש להם מעלות גדולות שבהם הם אכן מיוחדים שבדור, מכל מקום בתחום הלמדנות הכולל, היינו הן ביכולת החידוש וההעמקה והן בהיקף הידיעות התורניות, הרב שפירא עולה על כולם. ואותו תלמיד חכם היה רגיל להיזהר מאוד בדבריו, ולולי שהיה בטוח בכך, לא היה מוציא מפיו הערכה כל כך חותכת.

השיעור הכללי
אף שידע היטב את הסוגיות הנלמדות בישיבה, וכבר שנים רבות העביר עליהן שיעורים, בכל פעם היה מכין מחדש את השיעור ומחדש חידושים נוספים בסוגיה. ועבודת הכנת השיעור הכללי בישיבה היתה חשובה אצלו ביותר, ובמתח רב היה מתכונן לקראת השיעור. ביום שלישי בו היה מעביר את השיעור ידעו התלמידים כי אסור להפריע לרב, כדי שעבודת הקודש של הכנת השיעור לא תיפגם.
כל מי שלמד אצלו וטרח על הבנת שיעוריו וסברותיו נעשה למדן אמיתי.




את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il