יעקב אבינו נקרא "איש תם יֹשב אֹהלים" (בראשית כה, כז), וכן איש האמת: "תתן אמת ליעקב" (מיכה ז, כ), ודוקא הוא, יותר מאבותיו, מעורב בדברים שלכאורה נראים לא מתאימים לאיש תם וישר, לאיש אמת.
בתחילה הוא מאלץ את עשו למכור לו את בכורתו. עשו בא מן השדה עייף ורעב, והוא מבקש מיעקב: תן לי מנזיד העדשים שלך, ויעקב מתנה זאת במכירת הבכורה. האם זה הוגן לנצל את חולשתו באותה שעה ולסחוט ממנו את הבכורה?
אחר-כך בא יעקב ולוקח בעורמה את הברכות המיועדות לעשו.
גם ביחס ללבן נוהג יעקב בעורמה בענין שכרו. הוא אומר: שכרי יהיה הצאן העקודים והטלואים ושלך יהיו הצאן הלבנות, ואחר-כך הוא גורם, שכל הצאן ימליטו טלואים ועקודים, על-ידי שהוא לוקח מקלות ומפצל אותם ומעמיד אותם לפני הצאן.
אחרי כל זה הוא בורח מלבן מבלי להגיד לו, ואם הוא בורח, הרי לכאורה זה סימן לא טוב, שכן לא עזב בגלוי.
ואולם, אדרבא ואדרבא, יעקב הוא באמת איש תם, איש אמת. איש תם זה לא אדם ש'מסדרים' אותו והוא נופל בפח. איש אמת הוא לא איש טיפש, שמנסים את ישרותו ומרמים אותו. איש אמת באמת, כשהוא נמצא בין רמאים, הוא יודע להלך איתם בדרכם ולא לתת להם לרמות אותו.
מאז ומתמיד זילזל עשו בבכורה. היא לא עניינה אותו. כשאמר (בראשית כה, לב) "הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכֹרה?" הוא ביטא את מחשבתו מאז ומתמיד. יעקב לא אילץ אותו לוותר על הבכורה; להיפך, עשו שמח להיפטר ממנה. הוא לא ויתר על דבר בעל ערך, לדעתו, וקיבל תמורה נאותה כפי דעתו: נזיד עדשים חם, מהביל וטעים.
גם הברכות שיעקב לקח בעורמה, בעצם היו שייכות ליעקב; עשו לא היה ראוי להן בכלל. עשו היה איש ציד, צד את אביו בפיו, נראה לפני אביו כצדיק, ויצחק, בגלל העמדת הפנים של עשו, בגלל רמאותו, רצה לתת את הברכות לעשו, אבל באמת עשו לא היה ראוי להן. רבקה ידעה ברוח-הקודש, שהברכות צריכות להינתן ליעקב, וזה עונשו של רמאי, שיילקחו ממנו הברכות בעורמה.
וכן היה עם לבן. לבן נהג כלפי יעקב ברמאות. בתחילה החליף את רחל בלאה, אחר-כך החליף את משכורתו של יעקב עשרת מונים. בכל פעם שינה אותה: ראה שנולדים הרבה טלואים, אמר לו, לא טלואים יהיה שכרך אלא ברודים. ראה שהחלו להיוולד ברודים, אמר: לא, הסכמתי רק נקודים, וכך החליף את משכורתו מאה פעמים, ולרמאי כזה מגיע, שינצחו אותו דוקא ברמאות. מאליו מובן, שהרמאי ימשיך בצביעותו ויאשים את יעקב.
עשו המסכן, כביכול, מתלונן על יעקב "ויעקבני זה פעמיים". לבן ובניו מאשימים את יעקב שהוא עושק אותם, אחרי שהם נוכחו שכל העושר בבית לבן בא להם בזכות יעקב. אחרי שיעקב עבד במסירות ובאמונה עשרים שנה והגיעה השעה שיקבל את שכרו, הם מאשימים אותו שהוא לוקח את הכל לעצמו.
זה מצבו של עם ישראל בכל הדורות. בכל מקום שהוא נמצא, הוא מביא ברכה, עושר ופריחה, אבל במקום להכיר טובה לישראל, מאשימים אותם בניצול, כאילו הם חיים על חשבון המארחים שלהם. לא צריך להתפעל מההאשמות הזדוניות הללו של ממשיכי לבן הארמי, לא צריך ולא נכון, ואסור להיות תם אל מול הרמאות, אלא מידת האמת דורשת להערים כנגד הרמאות ולהשתמש באותם האמצעים של הרמאי, כדי להשיג את מה שמגיע בצדק וביושר. זה לא פוגם בתמימות ובאמת, אלא מעמיק אותה, ודמותו של יעקב אבינו מאירה בכל הדורות כאיש תם יושב אוהלים, איש האמת באמת.