מכתב פיטורין

לאחר חתונתו החל שמחה רז לעבוד כפקיד במשרדי הסוכנות היהודית. באותה עת נערכה בר מצווה לבנו של ראש המחלקה בסוכנות, זאב גולד. מנהלו של שמחה, חיים, ישב בשולחן הכבוד של המוזמנים, ואילו ליד דלת היציאה בפינת האולם ישב ר' אריה לוין.
שמחה הצביע לעבר ר' אריה, ואמר בלחש למנהלו: "אתה מכיר אותו?".
המנהל הסב את ראשו והחטיף מבט מהיר. "לא".
"האם שמעת על הצדיק הירושלמי, ר' אריה לוין? זה הוא! אתה רוצה להכיר אותו?"
המנהל הפטיר: "נו, טוב...".
שמחה טרח והלך לקצה האולם, ואמר לר' אריה: "המנהל שלי בסוכנות, חיים, רוצה להכיר אותך".
ר' אריה המבוגר קם מיד ממקומו והלך עם שמחה לעבר שולחן הכבוד. בעת הליכתם אחז בידו של שמחה ושאל בלחש: "האם יש משהו שאני יכול לבקש עבורך?"
"לא, לא... הוא רק רוצה להכירך".
ר' אריה הגיע בהכנעה למנהל, הושיט את ידו ואמר: "לכבוד גדול יחשב לי שאיש חשוב כמותו רוצה להכיר איש פשוט כמוני. קוראים לי אריה...".
לאחר דבריו חזר ר' אריה למקומו.

***
תקופת-מה לאחר מכן קמה, בעקבות משבר כלכלי הקשה, ועדת לבון, והחליטה שצריך לפטר 10 אחוזים מכל עובדי השירות הציבורי, העיריות, משרדי הממשלה, ההסתדרות ובתוכם גם הסוכנות היהודית. בעקבות זאת צעקו רבים ברחובות 'לחם - עבודה!' ואווירת נכאים שררה בארץ.
כאשר הגיע שמחה לעבודתו, הוא שם לב לדבר מוזר: מזכירת המחלקה הסתכלה עליו מדי פעם, ונראתה כמי שרוצה לומר לו דבר מה, אך מהססת מסיבה כלשהי. לאחר כמה פעמים התגברה על עצמה ופנתה אליו בקול נמוך: "אנחנו בידידות, ולכן אני מוכרחה לומר לך דבר מה. שמעת בוודאי על ועדת לבון. אתה יודע שהם חייבו לפטר 10 אחוז מהעובדים?"
שמחה הנהן בראשו, והמזכירה המשיכה: "ובכן, ראיתי שאתה והנער שליח נמצאים ברשימת המפוטרים. המנהל חיים הגיש לי את השמות של שניכם על דף..."
שמחה נדהם. המנהל לא אמר לו מילה בנדון, ואפילו לא רמז על כך. המזכירה המשיכה בדבריה: "נחכה לאחר שכולם ילכו, ואז אראה לך משהו במשרד".
לאחר שיצאו העובדים, הגיע שמחה למשרד. המזכירה פתחה את המגרה, ושלפה דף ובו כתוב בכתב יד: 'אל טובה צור, מנהלת אדמיניסטרטיבית... על-פי דרישת ועדת לבון לפיטורים, אני מפטר את הפקיד שמחה רז ואת הנער שליח, שמעון שפר..."
שמחה חש שעולמו חרב. לא מזמן נשא אישה, וכבר הוא מוצא את עצמו מחוסר עבודה, ועוד בתקופה של משבר כה עמוק במשק. הוא החל לחשוב בפני מי יפרוק את צערו וממי יקבל עצה. ואז עלה בדעתו לפנות לר' אריה לוין. הוא הגיע לר' אריה נסער כולו, והחל לתת לו הרצאה שלמה על ועדת לבון, שהחליטה על פיטורי עובדים בשיטת 'האחרון שנכנס הוא הראשון שיוצא'. שמחה ציין כי הוא עובד חדש, ולפיכך הוחלט לפטר גם אותו. הוא סיפר על המכתב הסודי שהראתה לו המזכירה, שבו הדברים נכתבו במפורש, שחור על גבי לבן. ומה יעשה כעת?
ר' אריה שמע את דבריו בסבלנות ואמר: "איני מודאג".
שמחה שאל בפליאה: "אני לא ישן בלילות, ואיך ייתכן שאינך מודאג כלל?!"
ר' אריה חייך מעט ואמר: "אף-על-פי-כן..."
הוא אחז בידו של שמחה ואמר: "אומר לך מדוע איני מודאג. אם היית אומר לי שגילית מכתב סודי, שבו נאמר שעומדים לפטר את הקדוש ברוך הוא, הייתי מודאג מאוד, אבל לא ראית מכתב המורה לפטר את היושב במרומים, אלא מכתב פיטורין עם השם שלך..."
ר' אריה המשיך להחזיק בידו: "הקדוש ברוך הוא נשאר בתפקיד, ולכן איני מודאג כלל..."
שמחה חזר לביתו עם דבריו של ר' אריה, שהפיגו מעט את החשש שבלבו. חלפו כמה ימים של אי וודאות, אבל בסופו של דבר, כפי שקמה ועדת לבון בסערה, כך חלפה מן העולם, עם כל מסקנותיה, ושמחה המשיך לעבוד כרגיל...