בשעה שיעקב אבינו יוצא מבאר שבע לברוח מפני עשיו אחיו, הוא לא הולך מיד לחרן, אלא הוא נוטל לעצמו פסק זמן ונטמן ארבע עשרה שנה בבית מדרשם של שם ועבר, עד שהוא מרגיש מחוסן דיו לצאת למקום שומם מבחינה רוחנית.
אולם יעקב אבינו לא מסתפק בלימוד בבית המדרש ובהכנה אישית פרטית שלו בלבד. בתחילת הפרשה כתוב על יעקב - "ויפגע במקום", ודרשו על כך חז"ל (ברכות כ"ו), שיעקב תיקן תפילת ערבית. מדוע תיקן יעקב תפילה זו דווקא בשעת בריחתו לחרן?
דומה, שיעקב אבינו שהוא שורש כנסת ישראל, ומעשיו ופועליו הטביעו את רישומם על מהלך הדורות כולם, מלמדנו בתפילה זו לימוד מיוחד. בצאתו לחשכת הגלות שנמשלה ללילה, עורך יעקב תיקון לעצמו, לבניו ולכל הדורות העתידים. הוא מתפלל בחשכת הלילה ואומר בתפילתו את אותה התפילה שאנו נוהגים לומר בלילה: "אמת ואמונה", כדי להחדיר עמוק לנשמות כל ישראל בכל הדורות, שגם אם יהודי נמצא במצב שהחושך יכסה ארץ אל לו לאבד את התקווה שעוד יזרח האור ויבקע השחר.
יעקב מחדיר בתוך הנשמה את האמונה, שגם אם כרגע ישנו חושך אנו מאמינים שיזרח האור בתוך הגלות הקשה והמרה. מאז אותה תפילה נשגבה - עמנו לא איבד את אמונתו בגאולה העתידה, ואמונה זו נותנת לו את יכולת העמידה וההישרדות בימים קשים וחשוכים.
אנו, ציבור שחי ויונק את השקפת עולמו מנצחיותה של תורה, לא ניפול בייאוש ובחולשת הדעת גם במצבינו הנוכחי, שבדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך המדיני והביטחוני, שאנו שרויים בו כתוצאה ממדיניות החולשה במשך שנים.
אנו מאמינים, שהבטחת הקב"ה שישיב את כלל ישראל לארץ ישראל תתקיים בסופו של דבר, וכמו שיעקב אבינו חזר לארצו כך גם בניו בזמנינו יזכו לחזור לרשת את מלוא מרחבי ארצנו, ונזכה לראות בישועת השם על עמו ונחלתו ולחיות בשלום וביטחון אמיתיים בקרוב בימינו.