שאלה כאובה בכיבוד הורים
שאלה כאובה אצל ילדים יתומים, או ילדים של הורים גרושים: כיצד עליהם להתייחס לאשת אביהם או לבעל אמם? פעמים רבות הם חשים כלפיהם טינה, שכן הם תפשו את מקומו של ההורה 'האמיתי', ומתוך תחושת נאמנות לאביהם שנפטר או לאמם שנפטרה, הם אינם מוכנים לקבל את בעל אמם או אשת אביהם.
ופעמים שהתרגלו לכך שאמם עמדה לרשותם במשך כל שעות היממה, והנה נכנסה דמות חדשה למשפחה, וזה כביכול על חשבונם. לפתע כשהם קוראים לאמם שתבוא, היא צריכה להכין ארוחה לבעלה החדש.

כיבוד אשת אביו ובעל אמו
עמדת ההלכה ברורה: חייב אדם לכבד את אשת אביו למרות שאינה אימו, וכן חייב אדם לכבד את בעל אמו, שנאמר (שמות כ, יב): "כבד את אביך ואת אמך". ולכאורה היה לא היתה צריכה התורה לומר פעמיים 'את', אלא שהמילה 'את' באה ללמדנו שלא רק את ההורים צריך לכבד, אלא אף את בן זוגם. שאם ההורים התגרשו או התאלמנו, והאב התחתן עם אשה אחרת, חייב בנו לכבדה, שנאמר: "את אביך" - אף את אשת אביך. וכן אם אימו התחתנה עם בעל אחר, חייב הבן לכבד אותו, שנאמר: "ואת אמך" - אף את בעל אמך (כתובות קג, א).

רביבים (708)

הרב אליעזר מלמד

add_alert

211 - בלי בג"ץ

212 - כיבוד הורים

213 - מערכת כשרות תורנית-לאומית

טען עוד

ואמנם יש עדיין הפרש בין ההורה האמיתי לבין בן זוגו, שכלפי ההורה האמיתי יש גם מצוות 'מורא', שנאמר (דברים ו, יג): "איש אמו ואביו תיראו", ואילו כלפי בן הזוג יש רק מצוות 'כיבוד'.
ומהו הכיבוד שחייבים כלפי בן הזוג של האב או האם? שאם יצטרך עזרה - יעזרו לו בכל מה שהוא נצטרך. אם יבקש, למשל, שיביאו לו כוס לשתות - יביאו, ואם יצטרך עזרה לילך עמו - ילווהו, ממש כמו שצריכים לעזור להורים. וכן יתייחסו אליו בכבוד.
אבל במצוות המורא אין חייבים, כלומר כאשר הוא נכנס לחדר, אין צריך לעמוד מלוא קומתו לכבודו כשם שמעיקר הדין צריך לקום לקראת ההורה האמיתי, אלא מספיק לקום קמעה, כדרך שקמים לפני אנשים מכובדים. וכן אין איסור להזכיר את שמו.

מעשה באלמנה שלא הצליחה להינשא בגלל ילדיה
ודין זה חשוב מאוד. שמעתי על מקרה של אלמנה מוכשרת ויפה, בת שלושים וחמש, שבחסדי ה' מצאה בן זוג מוצלח והתחתנה עמו. אולם ילדיה הגדולים (סביבות גיל בר מצווה) התנהגו אליו כל כך רע, עד שהוא נאלץ לברוח מהבית והם התגרשו. כך נהגו בניה גם כלפי ההצעות שהגיעו אח"כ. בינתיים עברו שנים רבות, הילדים גדלו, התחתנו ועזבו את הבית. הם כבר לא הפריעו לה להינשא, אבל היא היתה מבוגרת, עברה את הגיל שבו יכלה ללדת, וכבר לא הגיעו אליה כמעט הצעות. היא נותרה בודדה עוד עשרות שנים.
וזהו שצוותה התורה לכבד "את אמך" - "את" לרבות גם את בן הזוג של האם, מפני שאם לא יכבדו אותו, באם שלהם הם פוגעים.