בית המדרש

  • מדורים
  • בימה תורנית
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אסתר בת שמחה

ארץ ישראל - הסברה ערכית או בטחונית?

המילים כבר עמדו לי על קצה הלשון. הייתי מוכרח לענות לשכני לספסל האוטובוס על טענותיו, שהישיבה ביהודה ושומרון מסכנת חיילים ואזרחים. התכוונתי להסביר לו את העובדה הפשוטה, שכל עיוור רואה, שאם לא נשלוט בראשי ההרים, כל מישור החוף בסכנה. אבל ברגע האחרון אמרתי לעצמי, הרי דעותיי נובעות מצו התורה, שעלינו לשלוט בכל חלקי ארץ ישראל, אם כך - אולי עדיף שאסביר את האמת ולא אתחבא מאחורי טענות בטחוניות?

undefined

רבנים שונים

י"ט סלו תשס"ח
5 דק' קריאה
המילים כבר עמדו לי על קצה הלשון. הייתי מוכרח לענות לשכני לספסל האוטובוס על טענותיו, שהישיבה ביהודה ושומרון מסכנת חיילים ואזרחים. התכוונתי להסביר לו את העובדה הפשוטה, שכל עיוור רואה, שאם לא נשלוט בראשי ההרים, כל מישור החוף בסכנה. אבל ברגע האחרון אמרתי לעצמי, הרי דעותיי נובעות מצו התורה, שעלינו לשלוט בכל חלקי ארץ ישראל, אם כך - אולי עדיף שאסביר את האמת ולא אתחבא מאחורי טענות בטחוניות?

הסברים מעשיים מתוך קישור פנימי
הרב מרדכי גרינברג שליט"א - ראש ישיבת 'כרם ביבנה'
הכלל היסודי בהסברה הוא השכנוע העצמי. השאלה "איך" להסביר באה רק אחרי הידיעה "מה" להסביר. אי אפשר לשכנע אחרים כאשר קיימת מבוכה רעיונית וספק בצדקת הדרך אצל המסביר. "כוח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים" - קודם לכל יש להגיד לעמו מדוע קיבל נחלת גויים, ורק אחר כך לפנות לטענת אחרים האומרים "ליסטים אתם".
השכנוע הפנימי יבוא רק מתוך הסברה אמיתית, פנימית ומהותית, ולא מנימוקים חיצוניים ופרקטיים. דבר זה לימדנו הרב קוק זצ"ל במאמר הראשון שבספר אורות, שאי אפשר לעמוד על טיבה וייחודה של ארץ ישראל בהשכלה רציונאלית אנושית - "ארץ ישראל אינה רק קניין חיצוני לאומה, אמצעי לאיזו מטרה, תהיה גדולה ככל שתהיה. לא מקלט בטוח לעם היהודי, ואפי' לא מרכז רוחני". כל הסברה כזאת "אין לה הפרי הראוי לקיום, כי היסוד הזה הוא רעוע בערך איתן הקודש של ארץ ישראל", וזאת כיון שכל אמצעי יש לו תחליף.
"ארץ ישראל קשורה בקשר של חיים עם האומה". רק הבנה כזאת של התאמה בין סגולת העם וסגולת הארץ, מביאה לשכנוע שכשם שאדם אינו מסוגל לחיות במקום שאין אויר, ודג לא יכול לחיות מחוץ למים, כך עם ישראל לא יכול לחיות בשלמות כי אם בארץ ישראל.
רק לאחר השכנוע העצמי ובהירות המחשבה על ייחודה וערכה האמיתי של הארץ, אפשר לפנות אל החוץ, ובזה יש מקום להשתמש גם בנימוקים אחרים. ה'לב אליהו' בפרשת ויצא, מדבר על הצו האלוקי ליעקב לצאת מחרן ולחזור לארץ, ומפליא הדבר, שכשיעקב פונה אל נשיו, אינו מסתפק בהעברת המסר האלוקי, אלא מקדים ומסביר להן שפני לבן איננו כתמול שלשום, ושהוא התל בו והחליף את משכורתו עשרת מונים, ורק לבסוף מגלה להם שהקב"ה אמר לו לשוב לארץ ישראל. ואף הן ענו לו באותה מטבע, ראשית - "ויאכל אכול גם את כספינו"', ורק אחר כך - "ועתה כל אשר יאמר אלוקים אליך עשה". "ועתה", אחרי כל הטענות שיש לנו כלפיו, כדאי לשמוע בקול ה'. וקשה - אילולא החליף המשכורת, לא היה להן לשמוע בקול ה'?!
מכאן יש ללמוד, שגם אחרי הציווי האלוקי, יש לנסות להבין ולתת טעם ולהשתכנע, שאכן הציווי
האלוקי הוא ראוי וטוב גם מבחינתנו בעולם הזה, אף שבוודאי היינו מקיימים ציוויו גם בלא טעם.
לכן יש מקום להסברת חיוניותה של הארץ לעם ישראל גם בנימוקים שכליים הנשאבים מן התנ"ך, מההיסטוריה הישראלית, וכן נימוקים כלכליים וביטחוניים, נימוקים המדברים גם לאנשים שאין שיחם ושיגם במונחים של בית המדרש, אלא בהשכלה רציונאלית אנושית. אמנם אין לזנוח את הנימוקים הפנימיים שה' בחר בציון ושהיא נחלה לנו מאבותינו, ולא תהא כוהנת כפונדקאית, ואיך יתכן שאויבינו ישתמשו בנימוקים רוחניים ואנו נתבייש בהם?!

ארץ ישראל מקור הטוב
הרב חיים ירוחם סמוטריץ שליט"א - רב הישוב בית יתיר וראש הכולל בישיבת קרית ארבע

"אמר ר' לוי כל הברכות והטובות והנחמות שמביא הקב"ה על ישראל, כולן מציון מביאן: תורה מציון, שנאמר 'כי מציון תצא תורה'. ברכה מציון, שנאמר... הופעה מציון... סעד מציון... חיים מציון... השמחה מציון... הברכה מציון... גדולה מציון... ישועה מציון... ותקיעת שופר שבו מקרב גאולתם של ישראל מציון, שנאמר 'תקעו שופר בציון הריעו בהר קדשי כי בא יום ה' כי קרוב'" (מדרש שוחר טוב י"ד).

אמר בזה ר' לוי - כי כל חיינו בכל הופעותיהם, החל בתורה ועד סוף הגאולה, דרך כל הברכה, הסעידה, החיים והשמחה, הגדולה והישועה, כולם קשורים לציון ארץ חיינו, ובאים על ידה. והדברים מפורשים בתורה, שכך אמר ריבונו של עולם למשה רבנו ע"ה: "וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש". וביאר הרמב"ן 'טובה' לאמור שהאוויר טוב ויפה לבני אדם, וכל טוב ימצא בה, ושהיא 'רחבה' שיעמדו בה כל ישראל במרחב. ועל דברי נעים זמירות ישראל דוד מלכנו בספר תהילים: "אתהלך לפני ה' בארצות החיים", ביאר הרד"ק "ונקראת ארץ ישראל 'חיים'... כי היא... והחיים בה הם חיים ובריאים...".
זו היא האמת וכך צריכה גם להיות ההסברה.
כל הסברתנו צריכה לבוא ממקור האמת התורנית-אלוקית על מעלת ארץ ישראל, אלא שזו גופה מתפשטת על פני כל ענייני חיינו. ממקור שייכותינו אליה בעצמיות, מכאן כל הברכה על ידה אלינו. ובאמת כל פגיעה ח"ו במשהו מקשורינו אליה יבוא לידי ביטוי גם בפגיעה בכל הטוב, הברכה והחיים.
מותר להשתמש בטיעון הביטחוני וכדומה, ויש גם עניין להשתמש בו מתוך המבט הנ"ל של אמת ההרמוניה החיונית שלנו עם ארץ קדשינו. ומשכבר הימים אמרתי, בעניותי, שעם ישראל המחפש 'פתרונות' לאפשרות של חיים בארץ החיים, ילך וילמד שישנה משוואה אחת ויחידה:
"רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים - וְאֶת הַטּוֹב ... אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ וּבֵרַכְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ" (דברים ל').

וככל שמשוואה זו תובן, ולוואי בדרך החיובית ולא ח"ו על ידי שלילת השלילה, כך מתעצמת גאולתינו בעז"ה, שזוהי בעצם הגדרתה - שיבה להופעת האמת ממקורה התורנית-אלוקית אל תוך גלוי חיינו ממש לברכה ולטוב, לחיים ולשמחה.

פדיונה של הארץ - פדיוננו
הרב עוזיהו שרבף שליט"א - ראש כולל 'שלהבת תחיית הארץ', חברון
על הפסוק "ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם... וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה", מפרש אור החיים הקדוש: "פירוש, לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו לומר קומו צאו ממנו" (במדבר ל"ג, נ"ה).
כלומר: ביטחון ישראל, נגזר ישירות ממצבה של ארץ ישראל. לכן לא יכול להיות שום ציור של שקט ביטחוני, כל עוד עיקר המאמץ הוא על הצלת עם ישראל, ללא מאמץ אמיתי להצלת וגאולת ארץ ישראל . זוהי קביעת התורה שסיכם אותה הרב דוד לידה במשפט אחד: "בגאולת הארץ תלוי גאולתנו ובשעבודה שעבודנו"! (ספר עיר מקלט מצוה של"ד).
כך גם קבע הרצי"ה קוק זצ"ל: "ריבונו של עולם הכין את הארץ הזאת בשבילנו, ואנחנו מחויבים במצות "וירשתם אותה וישבתם בה"... ועל זה מובטחת לנו ברכת ה'. נקיים את המצוה ונצליח, (שלא כמי שאומר שאין אפשרות להצליח בעניינה של ארץ ישראל, כיוון שהעם עדיין לא חזר בתשובה והוא אינו יכול להבין זאת)... זוהי העובדה של סדר הגאולה: בהיגאל כל הארץ כולה מיד הגויים, תסתדר גם הגאולה של כל העם כולו בשלמותה" (התורה הגואלת עמוד ל"ד).
אם לא נדע להחזיר לארץ ישראל את כבודה הראוי לה, חלילה גם בטחון ישראל וכבודו יהיה למרמס! כך מובא ברמב"ן (ספר המצוות מצווה רכ"ז): "והעניין הוא כי כאשר נצטווינו בגופותינו הנמכרים לגויים - שנוציא אותם מידם ... כן הוזהרנו בנחלת הארץ, ולא נניח אותה בידם...". ומבארו בספר אם הבנים שמחה (עמוד קצ"ה): "אם נשתדל להוציא את הארץ מידם, בזכות זה נזכה שגם גופינו יצא לחרות מידם, והוא טעם אמת וברור".
אותו סוג של כאב וצער והשתדלות להצלת השבויים, צריך להיות גם על אותם חלקים מארץ ישראל שעדיין נמצאים בשבי הגויים. בזכירת צערה של ארץ ישראל, ייזכר צערו של עם ישראל לפני הקב"ה, כבאור בעל הכפות תמרים על הפסוק "ציון היא דורש אין לה": "ישראל היו מתרעמים על צרותיהם, על כן שלח ה' דברו ואמר: מה אתם מתרעמים, הן לא קצרה ידי מלהושיע, אבל מה אעשה שעוונותיכם גרמו, שציון דורש אין לה, והיא צועקת לפני שאין אתם זוכרים אותה, אם כן איפה איך אזכור אתכם לגאלכם?!" ומוסיף אם הבנים שמחה (עמוד צ'): "אם אנו זוכרים את ציון לדרוש בשלומה, אז יפסקו הצרות". הוא אשר אמרנו: בפדיונה פדיוננו!
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il