תשובה
מתוך שאלתכם ניכר שאתם חייבים לעבור שידוד מערכות בסוגיית היחס לבנכם.
מדובר בבחור בוגר ולא ב"ילד בן 26" כפי שכתבתם. זו אינה סתם הערה לשונית, אלא הדגשת מהות הקשר והיחס. השינוי הראשון עליו אתם חייבים "לעבוד" הוא הידיעה שהבן כבר עומד ברשות עצמו, או ראוי לו שיעמוד ברשות עצמו, ויטול אחריות על ניהול חייו. מכאן נגזרת גם הנקודה השנייה הבולטת בשאלתכם: יצירת תלות בינו לביניכם וגם ביניכם לבינו.
מאוד נעים להורים לחוש אחריות כלפי בנם, הצעיר או הבוגר. הם מרגישים שהם מקדמים אותו, מכוונים אותו ושומרים עליו מפני קריסה, כזו או אחרת. אפשר ללוות גם בן בוגר, אבל אסור שהליווי יהפך לתלות. העובדה שאתם תומכים בו כלכלית, משמעותה שהוא תלוי בכם. זה טוב לו, הידיעה שיש לו הורים הנותנים לו גב, וטוב לכם, כהורים הדואגים לבנם. אולם, זה מזיק מאוד להתפתחות הנפשית של הבן. מבלי להכיר את הנסיבות המדויקות, אני יכול לומר כמעט בוודאות, שהסיבה לירידה הרוחנית ולהפסקה בשמירת תורה ומצוות, נובעת גם היא מתוך שני המרכיבים השליליים הללו: נטילת אחריות ממנו, והמשך התלות שלו בכם.
שני אלה גורמים לו להרגיש שבעצם אין לו מאומה משלו בחיים, על הכל מחליטים עבורו, נותנים לו ודואגים לו. כתוצאה מזה, מתפתחת הרגשה נפשית הדורשת להדגיש את העצמאות שלו. נקודה אחת בה הוא מצא פתח להביע את עצמאותו היא, היכולת שלו להפסיק לשמור תורה ומצוות. כאן הוא הופך את עצמו להיות האיש המקבל אחריות על עצמו, ופועל מתוך חוסר תלות בהוריו.
במצב מורכב זה, עצתי לכם, שתיסוגו מאחריות על בנכם. הקפידו לא לקרוא לו ילד, אלא בן או בחור וכד'. ובעיקר, תנו בו אמון שיש בכוחו לקבל החלטות ולכוון את גורלו ואת חייו. כאשר תפסיקו להיות אחראים עליו, הוא ישכיל לקחת אחריות על עצמו.
בנוסף לזה, חובה עליכם להפסיק ומיד את התלות שלו בכם. כהורים טובים, אתם יכולים לסייע לו ללמוד, אך לא לפי מצבו, אלא לפי מצבכם. כלומר: לא לבדוק בכל חודש כמה הוא צריך, כדי להשלים לו, אלא לבדוק כמה אתם יכולים ורוצים לתת, סכום קבוע, מידי חודש בחודשו, בלא קשר למצבו הפיננסי. אם תמשיכו להשלים את החסר מידי חודש, משמע שנמשך מצב התלות ביניכם. אולם, אם תעברו לתמיכה קבועה, זו תתקבל כתמיכה ולא כתלות. אני משוכנע, שכאשר תשכילו לעמוד בשינויים הללו, תראו אותו חוזר בקרוב גם לקיום תורה ומצוות.