בית המדרש

  • שירות לאומי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ההיבט הלאומי-דמוגרפי

שאלת ה'שירות הלאומי', האם אפשר להתנדב ללמוד מקצוע ולהינשא במקביל, השיקול הפרטי לעומת הכללי, גיל הנישואין משפיע על גידול האוכלוסייה, 'שירות לאומי' דוחה את גיל הנישואין , המשמעות הדמוגרפית של דחיית הנישואין בשנתיים, המשמעות הלאומית, המשמעות התורנית, האחריות על מנהיגי הציבור, הבחירה החופשית, הענקת האפשרות לבחור,

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשס"ח
8 דק' קריאה
שאלת ה'שירות הלאומי'
כפי שכבר הקדמתי במאמרים הראשונים, סוגיית ה'שירות הלאומי' מורכבת מצדדים שונים. בכוונתי לעורר מחשבה נוספת על היתרונות והחסרונות ש'בשירות הלאומי'. הואיל והיתרונות ידועים, יש מקום להעלות את החסרונות.
במאמרים הקודמים השתדלתי להסביר, כי הבעיה המרכזית שנוצרת בעקבות השירות הלאומי היא - דחיית הלימודים המקצועיים (באקדמיה או במסגרת אחרת) בשנה עד שנתיים. וכשחלק מהבנות מוסיפות עוד שנה למדרשה, יוצא שרוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בגיל עשרים לערך. ויש לא מעט שאף אחר כך.
וכיוון שגיל עשרים הוא כבר הגיל שבו מתאים להתחיל לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות בין הנישואין והלימודים. יש בנות שמחליטות לדחות את הנישואין עד לקראת סיום תקופת הלימודים, המחיר הוא, שחלקן יתקשו למצוא את זיווגן. ויש בנות שמחליטות להינשא בלא להתחשב בהתנגשות שתיווצר בין הלימודים למשימות המשפחתיות, המחיר הוא, שחלק מן הבנות שמצד כשרונן היה מתאים להן ללמוד מקצוע איכותי, ייוותרו ללא מקצוע. לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד.

האם אפשר להתנדב ללמוד מקצוע ולהינשא במקביל
בחלק מהתגובות הרבות שקיבלתי, הועלתה הטענה, הנה אני או בנותיי התנדבנו למשך שנתיים, וברוך ה' למדנו מקצוע ואף הקמנו משפחה טובה בישראל.
אולם לא טענתי שהדבר בלתי אפשרי, טענתי שהדחייה גורמת לקושי, שהתוצאה הנגרמת ממנו היא, שכעשירית מהבנות שיכלו ללמוד מקצוע מועיל בעקבות רצונן להינשא בגיל 21-20 לא ילמדוהו. ועוד כעשירית שיבחרו להקדים את לימוד המקצוע לנישואין - לא יתחתנו, או יתקשו מאוד להתחתן.
משל למה הדבר דומה, לכביש מסוכן שכעשרה אחוז מן הנוסעים בו נפצעים או נהרגים. יבואו אותם תשעים אחוז שנסעו ולא נפגעו ויטענו כי טוב לנסוע בו - "הנה אנחנו נסענו ולא נפגענו". וכי על סמך טענתם נוכל להמליץ לנסוע באותו כביש?! אם הערכתי צודקת, ובעקבות הדחייה בשנתיים, כעשרה אחוז אינן לומדות מקצוע, ועוד כעשרה אחוז אינן נישאות או שנישואיהן נדחים בשנים רבות, אזי יש מקום לשקול מחדש את נושא ה'שירות הלאומי'.

השיקול הפרטי לעומת הכללי
היו שטענו, אמנם יתכן שהבת עצמה תינזק, אבל התרומה לכלל חשובה יותר. ובכלל, צריך כל אדם לשקול לא רק את השיקולים האישיים שלו, אלא גם לחשוב על כלל ישראל. ועל כך השבתי במאמר השני, שלא תמיד ישנה התנגשות בין השיקול הכללי לשיקול הפרטי. פעמים רבות מה שתורם לפרט גם תורם יותר לכלל. וכך נדמה גם ביחס ל'שירות הלאומי', כשם שלפרט עדיף ללמוד תחילה מקצוע ואחר כך להתנדב או לעבוד בו באופן איכותי יותר. כך גם מבחינה כלכלית לאומית, עלות הבנות ב'שירות לאומי' גדולה מן התועלת שהן מביאות (ולא נחזור כאן על החשבון המפורט שערכתי במאמר הקודם).

גיל הנישואין משפיע על גידול האוכלוסייה
היבט נוסף שראוי להסב את תשומת הלב אליו הוא ההיבט הדמוגרפי. ומכאן לעובדה מפתיעה: גידול האוכלוסייה מושפע מגיל הנישואין לא פחות מאשר ממספר הילדים. כאשר זוג הורים מוליד יותר משני ילדים, הרי שבכל דור האוכלוסייה גדלה, וככל שמתחתנים בגיל צעיר יותר, כך אורך הדור מתקצר, וממילא הגידול מהיר יותר. וככל שמספר הילדים רב יותר, כך ההשפעה של קיצור אורך הדור רבה יותר.
אנו יודעים למשל, כי עם ישראל גדל במצרים תוך מאתיים ועשר שנים, משבעים נפש לשניים וחצי מיליון (גברים נשים וטף). ועולה השאלה, כמה ילדים היו לכל אשה ישראלית במצרים. התשובה תלויה בגיל הנישואין. אם התחתנו בגיל חמש עשרה, אזי כל אשה ילדה בממוצע ששה ילדים. אם התחתנו בגיל עשרים ואחד, אזי כל אשה ילדה בממוצע שנים עשר ילדים.

גיל הנישואין מושפע ממועד סיום תקופת הלימודים המקצועיים
גיל הנישואין הממוצע באוכלוסיה מושפע מכמה גורמים. אבל כמדומה שהגורם הדומיננטי ביותר לאיחור גיל הנישואין, הוא מועד סיום תקופת הלימודים הגבוהים המקצועיים. בעבר נישאו בגיל צעיר יותר, מפני שההכשרה המקצועית נסתיימה בגיל צעיר, ואחריה יכלו הצעירים לפרנס את משפחתם. כיום, בחברה המודרנית, כדי להתפרנס בכבוד צריכים ללמוד בנוסף ללימודי התיכון לפחות עוד שלוש שנים. ולכן, למרות שהרצון להינשא כבר מבשיל לקראת גיל עשרים, וכן אמרו חז"ל (אבות ה, כא): "בן שמונה עשרה לחופה", נקבעה נורמה חברתית שצריך לדחות את הנישואין עד סמוך לגיל שבו אדם יכול לפרנס את משפחתו. גם לפי ההלכה, אי אפשר להינשא בלא יכולת כלכלית לקיים את המשפחה.

'שירות לאומי' דוחה את גיל הנישואין
אכן בפועל, רוב הצעירות הדתיות, מעדיפות לדחות את נישואיהן עד לקראת סיום לימודיהן המקצועיים. לכן בנות רבות אינן מעוניינות להשתדך בגיל עשרים, ורק כשהן מתקרבות לסיום לימודיהן הן מעוניינות להתחתן, מפני שאז הנישואין כבר לא יפריעו לסיום לימודיהן. ככלל אפשר לומר, ששנתיים שירות לאומי, או שנה שירות ושנה מדרשה, גורמים לדחיית גיל הנישואין הממוצע בשנתיים. בערך מגיל 21-20, לגיל 23-22.
יש לציין כי מבחינה רגשית הזמן המתאים להתאהבות והתאחדות למען הקמת משפחה הוא בגיל צעיר, ודחיית הנישואין חומסת מהצעירים כמה משנותיהם הטובות ביותר, שנים בהן יכלו לאהוב ולהיבנות יחד. 1

המשמעות הדמוגרפית של דחיית הנישואין בשנתיים
למשפחה ממוצעת בציבור הדתי לאומי יש כיום חמישה ילדים, כאשר ההפרש הממוצע שבין לידה ללידה הוא שלוש שנים. אם ממוצע גיל הנישואין יהיה 20, כשיהיו בני שמונים, יהיו להם 83 צאצאים. אם גיל הנישואין הממוצע יהיה 22, כשיהיו בני שמונים יהיו להם 50 צאצאים. 2
אילו אלפיים בנות (מתוך כששת אלפים בכל שנתון) במקום לשרת בשירות הלאומי היו מתחילות מיד בלימודיהן המקצועיים, ומקדימות את נישואיהן בשנתיים, תוך שישים שנה היו בעם ישראל עוד 16,500 יהודים. ואם כך היו עושים במשך עשרה מחזורים, למשל, היו מתווספים עוד 165,000 יהודים.
ואם אותן אלפיים בנות הן מהציבור התורני, שממוצע הילדים במשפחותיו הוא כשישה, כאשר ההפרש הממוצע בין הלידות הוא של שנתיים. אזי אם יינשאו בגיל 22 - בגיל שמונים יהיו לכל בת 98 צאצאים, ואם יינשאו בגיל 20 יהיו לכל בת שתגיע לגיל שמונים 177 צאצאים (79 נוספים עקב הצערת גיל הנישואין).

על אלפיים בנות (מתוך כ-6,000) מציבור זה, שבמקום לשרת בשירות הלאומי יתחילו מיד בלימודיהן המקצועיים, ויקדימו את נישואיהן בשנתיים, מדובר בתוספת של 39,750, תוך ששים שנה. ואם נחשב עשרה מחזורים, אזי מדובר על תוספת של 397,500 אלף יהודים. כל זה רק בזכות הקדמת גיל הנישואין בשנתיים, ובלי להניח שהקדמת הנישואין עשויה להגדיל במידה מסוימת את מספר הילדים הממוצע לכל אשה. 3
ואם בזכות הקדמת הנישואין בשנתיים תזכה האשה ללדת ילד נוסף, כפי שניתן להניח שיקרה בחלק מהמשפחות, יעלה ההפרש במספר הצאצאים בגיל 80 ל-111, הריבוי המצטבר מאלפיים בנות יעלה ל-63,500, ולעשרה מחזורים - שש מאות שלושים וחמישה אלף יהודים. (יש לציין שבאזורים מסוימים של הציבור התורני - חרד"לי) ממוצע הילדים למשפחה הוא כיום שבעה ויותר).

המשמעות הלאומית
ואל יהיה קל בעינינו משמעותו של נתון זה. מדינת ישראל משקיעה מאמצים רבים כדי להעלות יהודים מחוץ לארץ. רבים מודאגים מעתידה הדמוגרפי של המדינה, האם הרוב היהודי ישמר? גם הגירוש וחורבן הישובים מגוש קטיף וצפון השומרון התרחש בתואנה כי הדבר הכרחי כדי לשמור על הרוב היהודי במדינת ישראל. ואם יש בידינו דרך פשוטה למדי להגדיל את העם היהודי, מדוע שלא נשקול אותה. ידוע לי כי ציניקנים רבים יעדיפו ללעוג לטיעון זה, אבל האמת היא שיש לו משקל רב. 4

המשמעות התורנית
בהבטחת ה' לאברהם נאמר, כי על ידי ריבויים של ישראל יזכו לנחול את הארץ ולנצח את אויביהם. שנאמר (בראשית כב, יז):
"כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו". וכך נאמר בהבטחת הגאולה להושע הנביא (ב, א): "וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר".

וכך למדנו מחומש במדבר, שיש חשיבות עצומה למספרם של ישראל, וחומש במדבר נקרא גם 'חומש הפקודים' על שם המפקדים המרובים שצווה ה' לפקוד את ישראל. ואמרו חכמים (במדבר רבה ב, יט): "אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם. בא וראה כמה חביבין ישראל לפני המקום, שהרי כתב הקב"ה חשבון ישראל ארבע פעמים בדגלים, שתי פעמים בפרט ושתי פעמים בכלל. ועוד מנה כל דגל ודגל בכלל ופרט, להודיע כמה היו חביבין לפניו, שהם היו צבאותיו ורוצה למנותן כל שעה. כאדם שיש לו סגולה חביבה עליו ביותר והוא מונה וחוזר ומונה עד כמה פעמים, כדי שידע חשבונה וישמח בה על כל מנין ומנין. כך היה הקב"ה שמח בזכירת מנין ישראל לומר כך צבאות יש לי בעולמי...".

האחריות על מנהיגי הציבור
מנהיגי הציבור צריכים ליצור את התנאים הטובים לריבויו של העם היהודי. כך אכן נעשה במשך שנים בעזרת קצבאות הילדים. אלא שאחר שראש הממשלה מר רבין השווה את קצבאות היהודים והערבים, הפכו הקצבאות למרכיב שמעודד בעיקר את גידולה של האוכלוסייה הערבית, ועל כן הפחיתון באופן משמעותי. לדאבוננו ממשלת ישראל חדלת רצון ותושייה למצוא את הדרכים להחזרת המצב לקדמותו.
ואם מנהיגי הציבור הכללי מתרשלים בתפקידם, אין זה פוטר את מנהיגי הציבור הדתי מלפעול באמצעים העומדים לרשותם למען עידוד הילודה. אחת הדרכים המרכזיות לכך, העמדת אפשרות הבחירה לפני הבנות, להתחיל מיד לאחר סיום התיכון בלימודים גבוהים כדי להקדים את גיל הנישואין.
אפשר כמובן להוסיף את האפשרות שכבר הוצעה, לאפשר קיום שנת שירות לאחר הלימודים המקצועיים, תוך שהמדינה מעניקה את כל אותן הטבות שניתנות לבנות שמשרתות לפני לימודיהן המקצועיים.

הבחירה החופשית
חובה להדגיש, אין בדברים אלו תביעה כלפי כל בחור ובחורה לאבד את אישיותם המיוחדת, לבטל את כל תוכניותיהם, ולהתייצב בשורה לקראת הנישואין, לא משנה עם מי - העיקר להתחתן למען הגדלתו של העם היהודי. האדם אינו מספר סטטיסטי. הבחירה החופשית היא צלם אלוקים שבו. וכל אדם צריך לממש את כשרונותיו לטובה. וישנם ערכים רבים, כדוגמת לימוד התורה, גמילות חסדים, פיתוח המידות הטובות, בירורים אישיים, ישוב הארץ, לימוד מדע, ועוד. אחד מהערכים החשובים הוא הולדת הילדים, אבל הוא בהחלט לא היחיד. וכך אנו מוצאים בהלכה: חובה על היחיד להינשא ולהוליד בן ובת. מעבר לכך, אף שיש מצווה גדולה, אין חובה. לפיכך אין לבוא לבנות בתביעה להקדים את גיל נישואיהן, אבל אפשר להמליץ על כך, ובוודאי שצריך לתמוך ולעודד את הרוצות בכך.

הענקת האפשרות לבחור
כולנו הרי יודעים שיש בנות שמעדיפות להתחתן בגיל צעיר, מדוע שלא נקל עליהן לממש את רצונן. לטובת עצמן ולטובת עם ישראל. אם מתוך ששת אלפי הבנות שמשרתות ב'שירות לאומי' בכל מחזור יהיו אלפיים שירצו להתחיל מיד בלימודים או בעבודה, ועל ידי כך להקדים את נישואיהן. מדוע שלא נעודדן לכך. ואפילו אם יהיו רק מאתיים שירצו בכך, מדוע שלא נעודדן, או לכל הפחות נכבד את רצונן. וכי הגידול הדמוגרפי הצפוי עקב כך אינו חשוב בעינינו?


^ 1. החישוב שדחיית תחילת הלימודים הגבוהים גורם לדחיית גיל הנישואין בשנתיים אינו כולל את הדחייה הנוספת הנגרמת עקב כך שבגיל יותר מבוגר קשה יותר להחליט על נישואין. שכן הקב"ה ברא את האדם באופן כזה שהגיל המתאים לנישואין הוא צעיר. אז הרגש שלו חזק, האדם אמיץ ואינו חושש מלקבל החלטות הרות גורל. וככל שעוברות השנים הרגש שנועד להתאהבות מתקהה, השכל מתפתח, החששות גוברים, וקשה יותר להחליט להתחתן. קושי זה גורם לאיחור נוסף בגיל הנישואין. כלומר, בנות שיחליטו לדחות את נישואיהן, למשל, לגיל עשרים וארבע, יתקשו יותר לממש את תוכניתן, כי יקשה עליהן ועל בני זוגן (המבוגרים גם הם) לבחור ולהחליט, וכך נישואיהן ידחו אל מעבר למתוכנן, ומקצתן אף לא יתחתנו כלל.
גיל הנישואין המומלץ מושפע משני גורמים - הבשלות האישית והיכולת להתקיים מבחינה כלכלית. מצד אחד, חז"ל אמרו שהגיל המתאים לגברים הוא שמונה עשרה. מן הסתם לנשים הגיל מוקדם יותר. מנגד, זוג נשוי צריך להיות בשל להתמודדות עם המורכבות שבחיים ועול הפרנסה. כלומר מצד הרגש היה טוב להינשא בגיל צעיר, מצד הצורך להתמודד עם מורכבות החיים והפרנסה - עדיף להינשא בגיל מבוגר, וכך גיל הנישואין נקבע באיזה שהוא מקום באמצע.
^ 2. אם נמתין עוד עשרים שנה, היינו שמונים שנה מהיותה בת עשרים, כשתגיע לגיל מאה, אזי התוספת בעקבות הצערת הנישואין היא של 111 ילדים. 277 צאצאים לנישאות בגיל 20, מול 166 צאצאים לנישאות בגיל 22.
^ 3. קבענו את גיל הבדיקה לשמונים, שזוהי בערך תוחלת החיים בימינו. בחישובים אלו אנו מניחים כי גיל הנישואין הממוצע של בנות המשפחה יימשך בדורות הבאים כפי הדגם שהציבה וחינכה אם המשפחה. לא חישבנו אלפיים כפול 79, שאז המספרים היו גבוהים בהרבה, משום שבחישוב דמוגרפי של ציבור, החישוב מורכב יותר, כיוון שבחישוב כזה בילדיה של האשה יש שותף - בעלה, בנכדיה ישנם עוד שניים (סה"כ ארבעה), בנינים עוד ארבעה, וכן הלאה. לכן רק מחצית מהצאצאים בכל דור נזקפים לזכות האם (וממילא לא כל ההפרש במספר הצאצאים נזקף לטובת הקדמת גיל הנישואין של האשה). לפי זה, הריבוי לנפש בגיל שמונים יהיה 57.75 לגיל 20, ו-38 לגיל 22.
^ 4. ימים ספורים לפני כותבי דברים אלו, פנה אלי קצין שריון בבקשה שאמליץ (כראש ישיבת הסדר) לאחד מתלמידי הישיבה להתנדב לשירות נוסף של עוד כחודש, מפני שחסר לו טען להשלמת צוות טנק, ואם יבוא יוכל לשתף בשמירה סביב עזה עוד טנק. חשבתי בליבי, אילו היו לנו עוד כמה עשרות אלפים של בחורים שקיבלו חינוך תורני, שכולל כמובן חינוך לנשיאה בעול עם הציבור בשירות בצה"ל, היה ניתן להרכיב מהם עוד עשרות חטיבות שריון ועשרות חטיבות רגלים. ולא היו צריכים להתחנן בפני איזה טען שיוסיף עוד חודש התנדבות.
לימים, שמעתי הרצאה מתת אלוף באגף משאבי אנוש, שאחראי על כל הגיוס בצה"ל, שתיאר בצורה מדאיגה עד כמה חסרים לצה"ל חיילים קרביים ותומכי לחימה.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il