השבועה על ירושלים

הננו מושבעים לזכור את ירושלים, נשבענו לשמור לה אמונים. "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכריכי אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי" (תהילים קל"ז)
לאמור, יש לזכור את ירושלים בלב. ועל זה נאמר "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". ויש לזכור בפה ועל זה נאמר "תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי". ויש גם לעשות זיכרון במעשה בפועל ועל זה נאמר "אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי". ועל כן אנו שמים אפר מקלה בראש חתנים, ואיך תתקיים שמחת החתן והקהל כאשר אפר בראשו? אלא שכול שמחה מהולה בצער. אין שמחה שלמה כל עוד ירושלים בחורבנה.
מאז ימות עולם יש מאבק על השליטה בירושלים ובארץ ישראל כולה. הכול מכירים במרכזיותה של ירושלים וארץ ישראל. היא נמצאת במרכז העולם היא לבו של העולם היא המרכז הרוחני של החיים האנושיים. היא השער המחבר את העולם לאלוקיו. קין והבל נאבקו עליה עד שעמד קין והרג את הבל ובעקבות זה גורש מהארץ. יצחק וישמעאל נאבקו על ירושת הארץ עד שגורש ישמעאל ככתוב: "גרש את האמה הזאת ואת בנה כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". על הארץ הזאת נפלה קנאה בין יעקב ועשו בדבר הבכורה והברכה, ועשיו נדחה (כוזרי מאמר שני י"ד).
המאבק נמשך עד עצם היום הזה. כולם מכירים בערכה הקדוש של הארץ של ירושלים ושל מקום המקדש.
אחד האדמורים שאל מדוע נבחר הר המוריה לבנות עליו את בית המקדש ולא הר סיני שעליו נתנה התורה. והשיב כי בהר המוריה בעקידת יצחק נתגלתה מסירות נפש עצומה - וזו מעלה עליונה.
וכעת שהקב"ה ברוב חסדיו משיב אותנו לארצנו ונוטע אותנו בגבולנו, ומחזיר אותנו לירושלים ונתן בידינו את השלטון על הר הבית, על אחת כמה וכמה שמושבעים אנו לשמור אמונים להר הבית, הר המוריה, מקום בית מקדשנו. ואל לנו לתת מדרך כף רגל לזרים במקום הקודש מקום בית חיינו - לבם של ישראל. וכבר הזהירה התורה אוי למי שמנסה להפריד בין ישראל לאביהם שבשמים. ככתוב: "וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל, אמר ר' יוחנן: אוי לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו", ורש"י מפרש: אוי לאומה שיעלה בדעתה לעכב את ישראל, מי הוא שיכול לעכב את ישראל כאשר הקב"ה מכניסם (סנהדרין ק"ן).
על כן מלאי בטחון אנו בד' אבינו שכל הנסיונות לעכב את ישראל לא יצלחו, והכול יתהפך לטובה ולברכה לקרוב גאולתנו ופדות נפשנו.