בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • משפטים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל

השיבה שופטינו כבראשונה

דינים ודיינים כשרים. חילוק בין פרטים לציבור. דין ע"פ תורה - השראת שכינה. שופטים שאינם הגונים. כוונה בברכת "השיבה שופטינו". תפילת מחאה כנגד מערכת המשפט. לימוד בשמחה. הכאת המן.

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

שבט תשנ"ט
8 דק' קריאה
דינים ודיינים כשרים
לאחר שרקדנו, נתפלל לרבונו של עולם שיהיה לנו חודש טוב ושמח, לקיים דברי חכמים: "משנכנס אדר מרבין בשמחה" 1 .
"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". 'אלה', זה לשון של מיעוט - דוקא אלה ולא אחרים. דוקא משפטי התורה. הוי אומר, שגם בי"ד כשר, חייב לדון על פי דיני תורה, ולא על פי דיני בשר ודם. "אשר תשים לפניהם - לפניהם ולא לפני עובדי כוכבים, דבר אחר: לפניהם - ולא לפני הדיוטות! 2 ", דווקא לפני דיינים ישראלים כשרים.

מובא בשולחן ערוך:
"כל המעמיד דיין, שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה... אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, זה שהעמידו עובר בלא תעשה".

וברמ"א שם:
"ואסור להעמיד עם הארץ לדיין, על סמך שישאל כל פעם לחכם (ב"י). ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים, או שכולן עמי הארץ, וצריכים להם דיינים שישפטו בינהם, שלא ילכו לפני ערכאות של עובדי כוכבים, ממנים הטובים והחכמים שבהם, אעל פי שאינם ראויים לדיינים". כלומר, במקרה שאין תלמידי חכמים, שראויים להיות דיינים, אפשר לבחור את הטובים והחכמים שביניהם, ומוטב שידונו ישראלים ולא ילכו לערכאות. "וכיון שקבלו עליהם בני העיר, אין אחר יכול לפוסלן". כלומר, קבלה ציבורית של בני העיר, לדיינים שאינם כשרים היא קבלה, ואין אחד מבני העיר יכול לבוא ולהגיד: 'אלה לא דיינים כשרים, ואני לא רוצה לדון לפניהם'. "וכן, כל צבור יכולין לקבל עליהם בית דין, שאינם ראוים מן התורה. (ב"י בשם תשובת הרשב"א) 3 "


בסימן כב 4 , מביא הרמ"א בשם רבינו ירוחם: "רבים, שהמחו עליהם דיינים דלא גמירי, אין בעלי דינים יכולים לעכב". מעיר על זה 'הנתיבות' בס"ק י"ג ואומר:"והיינו במקום שאין לומדי תורה, והמחו עליהם כדי שלא ילכו בערכאות, כדלעיל סימן ח', אבל במקום שיש לומדי תורה, אסור להעמיד דיין שאינו הגון, ואפילו יחיד יכול למחות" . זאת הלכה למעשה.

נבאר את הדברים. נאמר במשנה: "נאמן עלי אבא, נאמן עלי אביך, נאמנים עלי ג' רועי בקר, רבי מאיר אומר: יכול לחזור בו, וחכמים אומרים: אינו יכול לחזור בו 5 ". כלומר, אם אדם מקבל על עצמו עדים או דיינים, שפסולים על פי דין תורה, קבלתו מועילה, והוא לא יכול להתחרט.
לכאורה, כמו ששניים יכולים להסכים, גם ציבור, עיר או מדינה שהסכימו למינוי דיינים שאינם ת"ח, אפילו אם הם רועי בקר, הסכמה זו מחייבת.

על פי זה, מדינה שמקבלת על עצמה מסגרת של חוקים, ובתוך החוקים הללו קבוע סדר מינוי דיינים וכד', כל מי שמצביע בבחירות לכנסת של מדינה זו, מפני שהוא מבין שצריך להיות סדר של שלטון, ולא "איש את רעהו חיים בלעו 6 ", מקבל על עצמו עול שלטון. ומכיון שחלק מסדרי השלטון זה עניני המשפט, הוא למעשה מסכים למינוי הזה, ואין בזה שום דבר מנוגד לתורה, מפני שכאשר יש הסכמה בדיני ממונות, יש כאן מחילה הדדית, וכמו שאחד יכול לקחת את כל ממונו ולתת אותו לשני, כך אם כולם מסכימים להשמע לבית הדין, אין בזה, לכאורה, שום ניגוד לדברי תורה.

על פי הטענה הזו, כמה שופטים שומרי מצוות רוצים לטעון, שבעצם כל דיני ממונות שדנים היום בבתי המשפט, אינם מנוגדים לדברי תורה. אבל הדברים לא כ"כ מדויקים. כפי שראינו מדברי הנתיבות, עיר שיש בה לומדי תורה, ובכל זאת קיבלו עליהם דיינים שאינם לומדי תורה, אפילו יחיד יכול למחות, למרות שבדרך כלל הולכים אחר הרוב.

חילוק בין פרטים לציבור
יש לחלק בין אנשים פרטיים לציבור. כאשר שני אנשים מקבלים עליהם דיין שאיננו הגון, על-מנת שהוא ידון ביניהם, ויפתור את הבעיה בתור בורר או בתור דיין, על ענין כזה אומרת ההלכה, שאפשר לקבל אדם פסול, שידון בין שני בעלי דינים. לעומת זאת, ציבור המקבל על עצמו לדון, שלא על פי דיני תורה, במקום שאין תלמידי חכמים המתאימים להיות דיינים, אז בדלית ברירה קבלת הציבור מועילה, אבל אם יש לומדי תורה, ובכל זאת מחליטים שלא יעשו כפי דיני תורה, אלא באופן אחר, זוהי עקירת התורה.

דין על פי תורה - השראת שכינה
מה בין משפטי התורה למשפטי גויים, או אפילו משפטי ישראליים, הרוצים לדון על-פי השכל הישר ולא על פי התורה? אפילו במקרים מסוימים, בהם יש התאמה לדיני תורה, יש הבדל תהומי אם דנים על פי דין תורה, או על פי הסכמה אנושית, ואפילו כשזה לא מנוגד לדין תורה, כגון, שבאים שני אנשים לדיין פסול, ואמרים לו: 'תדון אותנו'. כשדנים שלא על פי התורה, אלא על פי הסכמה, זה בסדר, ואין חשש לגזל, אבל גם אין חלות של השראת שכינה. לעומת זאת, כשדנים על פי התורה, יש על זה חלות של השראת שכינה 7 .

הקדוש ברוך הוא קבע סדר לעולם, לא רק בדברים שבין אדם למקום, אלא גם בדברים שבין אדם לחברו. יש הרבה מצוות, שכל ענינם, הוא להבהיר את סדר החיים הנכון, ביחסים שבין אדם לחברו, כגון סדר הדינים והמשפטים, וכשעושים הכל על פי הסדר האלוקי שרבונו של עולם קבע, יש על זה חלות של השראת שכינה, השראה אלוקית. הר"ן 8 מרחיב את הדברים, בהסבירו את ההבדל בין דיניו של מלך, לדין של שופט רגיל. מלך יכול לדון על פי הבנתו את צרכי הציבור, אבל אין על זה השראת שכינה, החלה כשדנים על פי דיני התורה.

שופטים שאינם הגונים
למדנו במסכת שבת 9 מה קורה כשהשופטים אינם הגונים: "תניא ר' יוסי בן אלישע אומר: אם ראית דור שצרות רבות באות עליו, צא ובדוק בדייני ישראל. שכל פורענות שבאה לעולם, לא באה אלא בשביל דייני ישראל, שנאמר: 'שמעו נא זאת ראשי בית יעקב וקציני בית ישראל, המתעבים משפט, ואת כל הישרה יעקשו. בונה ציון בדמים, וירושלים בעולה. ראשיה בשוחד ישפוטו, וכהניה במחיר יורו, ונביאיה בכסף יקסומו, ועל ה' ישענו וגו'' (מיכה ג, ט-יא). ומסבירה הגמרא: רשעים הם, אלא שתלו בטחונם במי שאמר והיה העולם. לפיכך מביא הקדוש ברוך הוא עליהם ג' פורענויות, על ג' עבירות שבידם, שנאמר: 'לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים איים תהיה, והר הבית לבמות יער' (מיכה ג, יב). ואין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו על ישראל, עד שיכלו שופטים ושוטרים רעים מישראל, שנאמר: 'ואשיבה ידי עלייך, ואצרוף כבור סגייך, ואסירה כל בדילייך, ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה' (ישעיה א, כה-כו)". עד כאן דברי הגמרא במסכת שבת.

כוונה בברכת "השיבה שופטינו"
ר' יונתן אייבשיץ, בספרו "יערות דבש" 10 , מבאר את הכוונות והמשמעויות של כל ברכה וברכה מתפילת שמונה עשרה. על ברכת "השיבה שופטינו כבראשונה" הוא כותב: " ישים על ליבו להחזרת סנהדרין, כי הם - הדיינים היושבים למטה, כאן, בעולם הזה, - הם כסא ה', והם כנגד כסא הכבוד בשבעים בתי דינים של מעלה, וכל זמן שהיו סנהדרין במקומן, היה כבוד ה' חופף על ישראל, כדכתיב: 'נגד זקניו כבוד' (ישעיה כד, כג). לכך כתב הרמב"ם, שאין בן דוד בא עד שיהיו סנהדרין חוזרים 11 . כלומר, לדברי הרמב"ם, השבת השופטים קודמת למשיח. כי עיקר השריית השכינה הוא על ידי סנהדרין, כמו שכתוב: 'כי שם ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד' (תהילים קכב, ה) - משפט זה סנהדרין . והסיבה שהסנהדרין היא כ"כ חשובה וקודמת, כי שם העמיקו והשמיעו תורה שבעל פי, ושם שבתו מחלוקת ושכחת התורה . כלומר, כשהיתה סנהדרין בישראל, הכרעותיהם חייבו את כל ישראל, והיתה "תורה אחת".כי כאשר היו סנהדרין על מכונם, ידעו בבירור כל תורה שבעל פי, כי רוח ה' היה חופף עליהם, ולא היה בכל התורה מחלוקת... ועל ידם השפיע ה' לישראל כל טוב... ולכך, כאשר יבוא אליהו לפני משיח, הוא יחזיר סנהדרין על מכונם... ואז יצמיח גאולה שיהיה כסא לבית דוד .

ולכך אומר היערות דבש: מה מאוד צריך כוונה בתפילה זו. ועל ידי סנהדרין סמוכים שהיו מלקים הראויים להיות נלקים, נפטרים מעונש שבשמים, ואפילו מידי כריתות , כי חייבי כריתות שלקו נפטרים מידי כריתותם 12 , וזו זכות גדולה. ובתפילה זו - השיבה שופטינו - יתפלל האדם על דייני ישראל, שיהיו דיינים הגונים וישרים, ולא דייני אלהי כסף, דייני בלי תורה, רודפי שלמונים, נוטים אחר הבצע חס ושלום... אבל בזמן שהדיינים כשרים, הברכה שרויה בעולם, ולכך אמרו: 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה, והסר ממנו יגון ואנחה", כי הא בהא תליא". רק בברכה זו, אומרים 'והסר ממנו יגון ואנחה', כי הא בהא תליא. כשיש שופטים טובים, ויש מוסר, אז אין יגון ואנחה, ואם אין חס וחלילה שופטים טובים, אז יש יגון ואנחה. אלו דברי ר' יונתן אייבשיץ.

תפילת מחאה כנגד מערכת המשפט
כמובן, חשוב מאוד להרחיב את התפילה בשעת הצורך, להתאסף ציבור גדול 13 , ולהתפלל "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה וכו'". מה יש יותר טוב מזה?! צריך להתפלל לתיקון כל המערכת המשפטית, שיהיו לנו בתי משפט שדנים על פי התורה, ושכל השופטים יחזרו בתשובה. כמובן, צריך לכוון בתפילה לחידוש הסנהדרין, ולהעמדת כל השופטים, כפי הדרכתה של התורה.

התפילה היא על המגמה הכללית, ובנוסף צריך למחות, כפי שאומר ה'נתיבות', שאפילו יחיד יכול למחות, כאשר יש דיינים כשרים, ובכל זאת מעמידים דיינים שאינם כשרים. המחאה צריכה להעשות בחכמה ובטוב לבב, בסגנון כזה, שיהיו הדברים פועלים את פעולתם, ולא שעל ידי שנתבטא בסגנון קצת בוטה, אעל פי שהוא אולי לא מופרז, ההתבטאות הזו תגרום שיעזבו את הנושא, וידונו בהתנסחות. הנושא הוא נושא מאוד עמוק, כי המאבק שלנו הוא על כך, שבתי המשפט בישראל, לא יתערבו, ולא יפגעו ח"ו בקודשי ישראל.

אם כל הציבור מתאסף יחד, וכולל את כל הקיצוניים, גם את הקיצוניים ששומרים על כל חלקי התורה, כולל מצוות ישוב ארץ ישראל, וגם את הקיצוניים המקפידים בדברים אחרים, אם אפשר שפעם אחת כולם יבואו לתפילה, זו הזדמנות מיוחדת במינה, שעוד לא היתה אף פעם, ומי יודע, אולי מיד תבוא הגאולה. מסיבה זו, כנראה, המארגנים החליטו שתהיה שם רק תפילה, בלי נאומים. התפילה משותפת לכולם. בזה כולי עלמא לא פליגי. על כל פסוק בתהילים יש הסכמה מלאה. אם יביעו שם דעות, אז אחד יגיד שזה מידי רך, והשני יגיד שזה מידי קיצוני, אבל בתהילים יש הכל, גם קיצוניות וגם רכות, אבל מכיוון שדוד המלך אמר את זה, אז הכל מוסכם. לכן אני חושב, שנכון מאד, שהציבור שלנו יהיה שותף לתפילה ולבקשה הזו מעומקא דליבא.

נקווה שהדברים יהיו בצורה שפועלת את פעולתה באופן הטוב ביותר, ולא יהיו דברים שוליים שיסיחו את תשומת הלב מהעיקר, ומתוך זה יתקיים בנו: "ואשיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה, ואחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה".

לימוד בשמחה
אנחנו עומדים בפתחו של חודש אדר, ומשנכנס אדר מרבים בשמחה 14 . ב"ה אנחנו זוכים ללמוד תורה בשמחה, ואין שמחה גדולה יותר מ"פקודי ה' ישרים משמחי לב" (תהילים יט, ט).
נחזור על דברים שאנו אומרים הרבה פעמים, אבל לא מספיק. עיקר העיקרים שאליו צריכים להגיע, זה לימוד התורה מתוך אהבה גדולה. אני מזרז למזורזים 15 , שהרי מי שיושב בישיבה מוכרח להיות אוהב תורה. אי אפשר לשבת וללמוד כל היום בלי שתהיה מידה מסוימת של אהבת תורה. יכול להיות שהלימוד בא לא רק מאהבה, אלא לפעמים גם מיראה, וזה נכון, טוב וצודק ללמוד גם מיראה, אבל צריכים אהבה גדולה מאד. אפשר לפתח את האהבה ממדריגה למדריגה, עד שמגיעים לכך, שהשעה המאושרת ביותר במשך היום זו שעת הלימוד. כמחפשים במה להתענג, הולכים ללמוד, ומתרוממים בשעת הלימוד.

הדברים האלה באים לידי ביטוי ב"בין הזמנים". אין סיבה שלא להתענג ב"בין הזמנים", וכל שכן בחודש ניסן אסור להתענות בו 16 . אם אדם מרגיש שהתורה היא תענוג, אז הוא לא יוותר על זה בשום זמן. אין זמנים שבהם הסדר הוא שלא לומדים.
צריכים לפתח את היסוד של אהבת התורה כך, שאדם הנוסע הביתה לשבת, לא יוותר על התענוג של הלימוד, ובכל מקום וזמן יחטוף וינצל את השעות הפנויות וכיו"ב. תפקידו של חודש אדר, בו מרבים בשמחה, ובו הדור קבלוה בימי אחשורוש 17 , לרומם לאהבת תורה גדולה.

אני זוכר עד היום, שבפורים בבנינן הישן (של ישיבת מרכז הרב) ברחוב הרב קוק, כל הישיבה רקדה ורקדה, ובפינת ביהמ"ד אני רואה אחד יושב ולומד. זה התענוג שלו, וגם בפורים צריך להתענג! הוא מרגיש שזה התענוג שלו!
אני מצידי הייתי מאד שמח, אם גם בפורים היינו מקצים זמן לדברי תורה, וללימודה של תורה. אפשר לתת לתלמידים לדבר, אבל לא רק דברי שמחה, אלא גם דברי שמחה של תורה - גם דברי תורה ממש. המון שעות אנחנו מקדישים למסיבה, ואפשר שחלק ממנה יהיה שמחה של דברי תורה.

שיהיה לנו החודש הזה, חודש של התרוממות גדולה, של אהבת תורה ויראת שמים גדולה, חודש של אמונה, והכל בשמחה ובטוב לבב.


^ 1 תענית כט, א.
^ 2 גיטין פח, ב.
3חו"מ ח, א.
4סעיף א.
^ 5 סנהדרין פ"ג, מ"ג.
^ 6 עיין אבות פ"ג, מ"ב.
^ 7 "ומניין לשלושה שיושבין בדין ששכינה עמהם, שנאמר בקרב אלוקים ישפוט". ברכות ו, א. ועיין מסכת אבות פ"ג מ"ו.
^ 8 דרשות הר"ן, דרוש אחד עשר.
^ 9 קלט, א.
^ 10 דרוש א'.
^ 11 פיהמ"ש לרמב"ם מסכת סנהדרין א, ג.
^ 12 מסכת מכות פרק ג, משנה טו.
^ 13 באותו שבוע היתה תפילה המונית בירושלים, כנגד מגמותיו של ביהמ"ש העליון לפגוע בקודשי ישראל.
^ 14 תענית כט, א.
^ 15 עיין מכות כג, א.
^ 16 עיין שו"ע תכט, ב. ובמשנ"ב שם.
^ 17 שבת פח, א.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il