יתרו הוא אחת הדמויות החידתיות ביותר שמופיעות בתורה. יש הרבה "יתרואים" בחייו של יתרו, ואולי משום כך אמרו חז"ל שהיו לו שבעה שמות שונים. כל שם מייצג יתרו אחר בשלב אחר בחייו.
אנחנו פוגשים אותו כשהוא נמצא בפרשת דרכים מבחינת האמונות והבחירות שעליו לעשות בחייו. מצד אחד הוא כהן, כהן לשעבר, לעבודה זרה במדיין. הוא התנסה בכל צורה של דת ועבודת אלילים שהייתה בעולם טרם שהגיע לאמונה בא-ל האחד. אין ספק שהוא מושפע ממשה, חתנו המפתיע. אך הוא גם מושפע מאוד מהאירועים של יציאת מצרים ומן הניסים הברורים והמרשימים שהתלוו
לאירועים אלה. עם זאת, יש גם שכנוע פנימי שדוחף אותו והופך אותו לאדם שמאמין בא-ל האחד. יתרו אומר "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים כי בדבר אשר זדו עליהם". המצרים הטביעו את ילדי בני ישראל במימי היאור, ולכן הם עצמם טבעו בים סוף. יתרו מתרשם לא רק מהנס. מה שמרתק אותו באמת הוא הגישה של מידה כנגד מידה בענישה, וזה מה שדוחף אותו לנטוש את ביתו ואת תרבותו ולהצטרף לבני ישראל במדבר.
לאחר שהגיע לאמונתו החדשה בעזרת חשיבה שקולה והגיונית, יתרו מיישם את אותה גישה גם בעצה שהוא נותן לחתנו משה בדבר הקמת מערכת משפט יהודית יעילה במדבר. הוא עקבי בתפיסתו האנליטית, ואולי משום כך הוא הושפע כל כך מהגישה של מידה כנגד מידה בעונש לפרעה ולחיל מצרים.
יתרו הוא ה"אאוטסיידר" האולטימטיבי שמשקיף מבחוץ ורואה את התורה ואת העם היהודי. פעמים רבות דווקא אדם מבחוץ רואה דברים בצורה ברורה יותר מכפי שרואה אדם מבפנים, אדם שהוא חלק מהחברה. יש ביטוי שאומר שאורח לרגע רואה כל פגע. העם היהודי, בייחוד בעולם הדתי שלנו, חי חיים מבודדים במידה רבה. מסיבה זו, לפעמים אנחנו לא מסוגלים לראות מה שאחרים רואים בברור.
הדוגמה של יתרו מעודדת אותנו לכבד את התובנות של הזרים, של אנשים שבאו מחוץ לקהילה שלנו. פעמים רבות הם באים מרקע שונה ומגיעים לתורה ולמצוות אחרי מאבק באמונות כוזבות רבות. אסור לנו להתייחס בביטול להשקפות ולניסיון שהם מביאים איתם. הנטייה לכפות על אנשים שבאו מבחוץ להיות בדיוק כמו אלה שבאו מבפנים עלולה, בסופו של דבר, להזיק לשתי הקבוצות. יתרו לא הפך למשה, אך משה ובני ישראל הרוויחו משיקול דעתו של יתרו ומעצתו. כולנו יכולים להרוויח מהתובנות, העצות והאיחולים הטובים של ה"אאוטסיידרים" שלנו.