אף על פי שכולם יודעים שלא טוב להיות רגזן וכעסן, לא כולם יודעים עד כמה חמורה היא מידה זו, היא יכולה להתפתח עד שאדם נעשה קל לכעוס וקשה לרצות והוא רשע. כל דבר קטן שעושים הוא נגד רצונו, מכעיס אותו, והוא מתמלא חימה עזה עד שאינו שולט בעצמו ועושה מעשים חסרי אחריות, פוגע, מעליב ולפעמים שובר והורס ומזיק. אדם כזה שמהיר חימה ובשעת כעסו מסוגל לעשות את הדברים הגרועים ביותר, בלי כל יכולת שליטה על עצמו, עליו נאמר: "כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה". ויש כעסן רחוק מזה. לא כל דבר מוציא אותו משלוות נפשו, אבל כאשר הוא מתרגז אז כעסו גדול וקשה לו להשתחרר ממנו, איש כזה הוא "קשה לכעוס", לא בקלות הוא כועס, אבל קשה לו לרצות וגם זו מידה רעה, כי בשעת כעסו הוא יכול לעשות דברים רעים שאח"כ לא יוכל לתקן אותם. ויש כעסן פחות מזה, זהו שכועס לעיתים רחוקות ביותר, וגם אז כעסו קטן ואינו מאבד לגמרי את השליטה על עצמו, אבל קשה לו לרצות וממשיך להיות שומר כעסו בליבו, זה מצב יותר מתוקן מהמצבים הראשונים אבל הוא עדיין אינו נקי ממידה זו. ויש שהוא "קשה לכעוס" וכאשר מתעורר בו כעס הוא מועט ביותר, ומיד הוא מתגבר על כעסו ומתיישב בדעתו, עליו אמרו חכמים: "קשה לכעוס ונוח לרצות - חסיד".

איך מתגברים על מידה זו?
ראשית צריך להבין עד כמה חמור הכעס, ומתוך כך תשומת לב מה גורם לכעוס, ומאמץ לא להיכנס למצבי לחץ שיכולים להביא לידי כעס, ומראש לתכנן איך לעקוף את המצבים שבהם אפשר שיבוא לידי כעס ולפתח את מידת הסבלנות. זו היתה מידתו של הלל הזקן שהיה סבלן ביותר ואף פעם אי אפשר היה להביא אותו לידי כעס. מעשה בשני בני אדם שהתערבו ביניהם. אמרו: מי שילך ויקניט את הלל ויצליח להרגיז אותו, יקבל 400 זוז. הלך אחד מהם בערב שבת בשעה שהלל חפף את ראשו ודפק על ביתו ואמר שיש לו שאלה לשאול, נתעטף ויצא הלל לקראתו, והוא שאל את הלל שאלה שטותית, שאלה של הבל, והלל ענה בסבלנות כאילו השאלה חשובה ביותר. כעבור שעה קלה חזר אותו אדם ושוב דפק על פתחו של הלל הנשיא וביקש לשאול שאלה. ושוב שאל שאלה מרגיזה, והלל השיב כאילו זו שאלה חשובה, וכך חזר הדבר כמה פעמים. ובכל פעם הלל לא איבד את שלוותו והשיב בענווה עד שאותו שואל התרגז ואמר: "בגללך הפסדתי 400 זוז, בגלל שאתה כל כך סבלן ועניו". אמר לו הלל: "כדאי וכדאי שתפסיד כהנה וכהנה והלל לא יקפיד".

אם כן, פיתוח מידת הסבלנות, להיות ארך אפיים, מונעת מראש את הכעס, ויחד עם זה צריך גם ללמוד איך לצאת מהר מהכעס אם כבר אדם נפל אליו, ללמוד להיות נוח לרצות, לא להתבצר בכעס, לא להמשיך אותו. זה לא נעים להתנצל ולהודות שההתפרצות היתה מופרזת, הנטיה של הכועס היא להצדיק את עצמו ולהאשים את אחרים, וצריך ללמוד לבלום ולעצור ולהתנצל ולהודות ולרצות את הנפגעים. "הווי קשה לכעוס ונוח לרצות", "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר". ארך אפים זהו מי שנמנע מראש מלהיכנס לכעס, ומושל ברוחו הוא זה שהכעס התעורר אצלו והוא משתלט עליו ולוכד אותו. "טוב ארך אפים מגיבור ומושל ברוחו מלוכד עיר".