העניין הראשון שניתן לישראל לאחר עשרת הדיברות הוא משפט התורה, כפי שמדקדק רש"י על פי חז"ל - "ו אלה המשפטים", 'ואו' מוסיף על עניין ראשון, שסמוך למעמד הר סיני נאמרו המשפטים שבין אדם לחברו.
בהשקפה ראשונה היינו מצפים, שמיד לאחר עשרת הדברות התורה תצווה על הקמת המשכן שבו ממשיכה השראת השכינה שהתגלתה בסיני. אך התורה האלוקית העדיפה לעסוק מיד במשפטי התורה המסדירים את סדרי החיים החברתיים - דיני שומרים, נזיקין ועוד, מפני שגדלותה של התורה היא בכך שהיא מורה לנו דרך בתוך נבכי החיים האפורים .
כחלק מהנחיות התורה לחיינו היום יומיים, אנו מוצאים בפרשתנו הנחיה מיוחדת לדרך הנהגת הציבור האנושי בתחום שיש בו חילוקי דעות - "לא תהיה אחרי רבים לרעות... אחרי רבים להטות". לפי חז"ל פסוק זה נאמר בהכרעת בית דין, אולם הרא"ש בתשובות כותב שגם בהנהגת קהילה יש ללכת אחרי הכרעת הרוב.
כאן לימדה אותנו תורתנו הקדושה פרק חשוב בדמוקרטיה - אם ספק לך מה היא האמת תטה אחרי הרוב - "אחרי רבים להטות". אולם אם ברור לך שהרוב רוצה ברע, ואת הגדרת הטוב והרע קובעת תורתנו, אזי "לא תהיה אחרי רבים לרעות" - אל תלך אחרי הרוב . עלינו לזכור שקיימים תמיד ערכי נצח, ערכי יסוד - ערכי התורה, שאין בכוח אנוש לסטות מהם, (הרי הרוב יכול להצביע גם בהצעה קיצונית להשמיד את המיעוט).
היום מדברים הרבה על הדמוקרטיה כאילו היא ערך קדוש, אך התורה מלמדת אותנו שהדמוקרטיה טובה רק בנושאים שאינם עומדים בסתירה להדרכתה של תורה, אבל אם הרוב יחליט איזו החלטה הסותרת את דיני התורה אסור לנו ללכת אחריה ויש לראות בהחלטה כזו גזירה נגד תורתנו על כל ההשלכות ההלכתיות הנובעות מכך.
אנו מקווים ליום בו תתקיים תפילתנו "ואשיבה שופטינו כבראשונה", היום בו מערכת חוקי המשפט של תורת ישראל תהיה נחלת כלל הציבור והמדינה כולה תתנהג לאורה. בינתיים חשוב מאד, שכל מי שמאמין בתורת משה, שיש לו בירור בדיני ממונות ילך לבירור של תורה בבתי הדין הרבניים לדיני ממונות הפרושים ברחבי המדינה, ובכך שנלך כולנו רק לדין תורה נקרב את פדותנו וישועתנו ויתקיים בנו הפסוק "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".