בשעה ששמע משה רבנו את הגזרה שנגזרה על כלל ישראל בעקבות חטא העגל, הוא פתח בתפילה ובקשת תחנונים והזכיר זכות אבות. בתפילה זו, משה לא הזכיר את שלוש עשרה מידות, מפני שהם נאמרו לו רק לאחר מכן. משה הצליח לבטל בתפילה זו את הגזרה הנוראה של הענשת כל ישראל, חלילה, ובנוסף לכך התפילה פעלה שנזכה לקבל לוחות שניות. וזאת עלינו לדעת, שהלוחות השניות מכובדות יותר מהלוחות הראשונות, מפני שביחד עימם ניתן כוח העמל בתורה, הכוח של חכמי התורה לחדש דברים שיש להם תוקף כמו התורה שניתנה בסיני (הגאון המובא באבן עזרא, הנצי"ב פרק ל"ד).
לעומת התפילה שבפרשתנו, הרי שבתפילה שנשא משה על הדור בחטא המרגלים, הוא לא מזכיר זכות אבות כלל, אלא רק חלק מהמידות שנאמרו לו בפרשתנו. הרמב"ן בפרשת שלח לך, מבאר את הטעם לכך שמשה לא הזכיר שם זכות אבות, מפני שהאבות חיבבו את הארץ ואילו בחטא המרגלים מאסו ישראל בטובה הגדולה של הארץ, וממילא לא שייך להזכיר את זכות האבות במקרה זה.
מאז שניתנו למשה בפרשתנו שלוש עשרה מידות, אנו מזכירים מידות אלו, וכפי שביארו חז"ל שהובטח למשה שמידות אלו אינם חוזרות ריקם. (הרמב"ם מסביר, ששלש עשרה מידות הם הדרכים בהם מנהיג ה' את המין האנושי בעולם. אמנם משה רבנו ידע גם את החוקיות שביקום כולו וזה מונח במילים "אני אעביר כל טובי על פניך", אולם במה שנוגע למין האנושי הרי הכל מתבטא בשלוש עשרה מידות). ממילא, מאז שניתנו לנו שלוש עשרה מידות, כאשר עם ישראל נמצא במצוקה הוא מתפלל מעומק הלב, התפילה פועלת את פעולתה, והישועה באה בהתאם להתאמצות שלהם בעבודת התפילה.
בימים אלו, כשאנו נמצאים במצב קשה ובאיום הולך וגובר של המחבלים ותומכיהם לפגוע במדינה ובתושביה ובכל מרכז יהודי שנמצא בגולה. בדרך הטבע קשה לראות מוצא מהסבך שאנו נתונים בו, אולם מי שיש לו אמונה וביטחון באלוקי מערכות ישראל לא ייפול בייאוש אלא יתאמץ ויחזיק באמונתו - ש"לא ייטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב", "ורווח והצלה יעמוד ליהודים" ממקום שלא צפינו לו. לרגל המצב הקשה, אנו צריכים להתחזק בתפילה בייחוד בימים אלה. הייתי ממליץ להוסיף כל יום, באופן קבוע, בתפילת ערבית לאחר התפילה פרק תהילים - מזמור פ"ג או כל מזמור אחר שהציבור ייבחר. אין ספק, שהתפילה הבוקעת ממעמקי הלב תרקיע שחקים ותפעל את פעולתה, עד שנזכה לראות בקרוב בישועת ה' על עמו ונחלתו. חזק ונתחזק בעד עמנו וערי אלוקינו.