בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

יוסף בן גרציה

על הלחם ועל הלחימה

צה"ל מפסיד לוחמים בגלל שילוב חיילות ● דתיים 'מתונים' מכשילים את בכירי הצבא בהחלטות שגויות ומזיקות ● המאבק על טוהר המחנה קדם בהרבה ל'התנתקות' ● תגובה לדברי הרבנות הראשית על בד"צים בעייתיים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

ב אדר ב תשס"ח
5 דק' קריאה
מדוע הפסיק חייל המילואים את שירותו
סיפר לי אחד מגדולי הרבנים שלאחרונה פנה אליו תלמידו, אדם נשוי, שהגיע למילואים בתותחנים והתברר לו שצירפו לגדוד שלו מספר חיילות וקצינות. המילואמיניק שאל מה כדאי לעשות. הרב השיב: אל תשרת יותר במסגרת הזו. התברר שהוא היה יכול בקלות להשתחרר משירות המילואים, ורק מתוך רצון לתרום המשיך לשרת. לפני כחודשיים הוא השתחרר לצמיתות משירות מילואים.

כאשר האדם שוכח את ה', הוא הולך ונגרר אחר הצדדים השפלים שבו, אחר תאוותיו הרעות, ואז כל כשרונותיו הגדולים נעשים לו לרועץ, ובכל המפעלים הגדולים שלו הוא משתמש להרע, להרוס ולהחריב. רק אם יזכור האדם את ה' אלוקיו, ואת הייעוד הנפלא שהוטל עליו, יוכל להפנות את כל כשרונותיו לטובה, להוסיף חיים בעולם, ולהיות שותף עם ה' בתיקונו ובבניינו
רב צבאי במילואים סיפר על גדוד אחר של תותחנים, שגם בו החלו לשלב חיילות בשנתיים האחרונות. בגדוד משרתים כעשרים אחוז חיילים דתיים, חלקם מאוד לא מרוצים, לחלקם זה פחות מפריע. החלו דיונים ביניהם עד כמה הדבר בעייתי ועד כמה ראוי להתווכח ולהתעמת על כך. בינתיים, מספר חיילים כבר עזבו את הגדוד והפסיקו לשרת במילואים.

ניסיון לתאר את המתרחש מאחרי הקלעים
כשיקראו את הדברים הללו הקצינים המופקדים על שיבוץ הלוחמים בצה"ל (והם קוראים את הדברים), הם מן הסתם ישאלו את חבריהם הדתיים, האם אכן שילוב הבנות כל כך מפריע? ואלה יענו להם: אל תתייחסו למה שכתוב בעיתון 'בשבע'. אלו דברים של חרד"לניקים קיצוניים. הם לא מייצגים כלום וחבל לבזבז עליהם מילים. מלבד זאת, יוסיפו, לא הבנות מפריעות להם אלא בגלל 'ההתנתקות' הם מחפשים תואנות לתקוף את הצבא.
מצפונם של הקצינים הבכירים יירגע. אפשר להמשיך בשילוב הבנות בצבא, כהוראת בג"ץ והתנועות הפמיניסטיות.
במשך הזמן יותר חיילים יעזבו, הניכור בין הציבור הדתי והחילוני יגדל, אבל אף אחד, חוץ מכמה קיצוניים, לא יבין למה.

דברים על דיוקם
יש לציין כי הטענות אינן נכונות. נושא שילוב הבנות ביחידות צה"ל הועלה על ידי שנים רבות לפני הגירוש. לדוגמא, כבר בשנת תשס"א פרסמתי בגיליון "מעט מן האור", מאמר רחב על עניין הצניעות בצה"ל, וסיימתי בדברים אלו: "ככל שיהיו יותר חיילים שיהיו מוכנים להילחם במסירות, עד נכונות להיכנס לכלא, על זכותם וחובתם לשרת בכל יחידה ויחידה בצה"ל על פי כללי ההלכה בלא פשרות, כך נזכה מהר יותר שה' יתהלך בקרב מחננו להצילנו ולתת אויבינו לפנינו".
אמנם הגירוש חידד מאוד את התחושה שבצה"ל לא מתחשבים ברגשות ובעמדות של הציבור הדתי לאומי, מפני שמתייחסים אליו כגרורה חסרת עמוד שדרה.

הרוח הנושבת בצה"ל
שמעתי שבוויכוח על הדרישה שלא לחייב חייל להשתתף בפעילות משותפת עם בנות, טען אחד הקצינים בחטיבה שאי אפשר שצה"ל יתן "שירות כבקשתך לכל חייל". יש בצבא חיילים דרוזים, צ'רקסים, בדואים, ואי אפשר שכל אחד יכפה על המסגרת התחשבות בערכיו ואמונותיו.
אמנם קצין זה אינו מייצג את צה"ל, אבל הוא מבטא הלך רוח מסוכן שלאחרונה פוגשים בו יותר ויותר. כשתורת ישראל וערכיה המקודשים לעם היהודי מדורי דורות נחשבים בצה"ל כמו תביעות פרטיות של חייל צ'רקסי, סימן שהם שכחו את עמדת היסוד, שצה"ל הוא קודם כל צבא יהודי למען העם היהודי ולמען מדינה יהודית.

על מנהיגות
אילו מנהיגות הציבור הדתי-לאומי היתה מציגה עמדה נחושה, ניתן היה לשרת ברוב היחידות על פי כללי ההלכה. אם לא ייעשה כך, המצב ילך ויחמיר, ורבים יידחקו אל הקיר או אל שירות בגטו של הנח"ל החרדי.

תגובה
בשבוע הקודם פרסמתי את רשימת הבד"צים הבעייתיים על פי הרבנות הראשית. בעקבות זאת כתב אלי הרב אוריאל ברגיל, בוגר ישיבת 'מרכז הרב' ומוסמך לדיינות, האחראי על הכשרות בבד"ץ 'נחלת יצחק': "לרב אליעזר מלמד, שלום וברכה! בעניין תעודות כשרות אמיתיות. צר לנו כי שמנו נשתרבב יחד עם כשרויות בעייתיות. אולם בד"ץ 'נחלת יצחק' מיסודו של הרב כדורי זצ"ל, מספק כשרות ברמת תקן גבוהה בהחלט ומומלץ ומפוקח ע"י רבנים ידועים". בנוסף לכך כתב לי הרב משה סעדון, יועץ לשעבר ברבנות הראשית בעת כהונת מו"ר הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל, דברים אלו: "הריני להודיע בזאת שהרב הדיין אוריאל ברגיל שליט"א מפקח כשרות ארצית של בד"ץ נחלת יצחק הינו תלמיד חכם מוכר, מומחה לכשרות וחזקה עליו שאינו מוציא תקלה מתחת ידו".
גם בשם בד"ץ 'נזר ההידור' הגיעה תגובה, לפיה, בתקופה האחרונה מתנהל נגדם מסע השמצות מצד גופי כשרות אחרים, שמתחרים בהם מתוך אינטרסים כלכליים. לדעתם יש לחשוש שגם מכתב התלונה נגדם נכתב בעידוד המתחרים שלהם. ולסיכום כתבו: "אנו משגיחי ומנהלי בד"ץ נזר ההידור עושים מאמצים כבירים על מנת שהכשרות תהא ברמה גבוהה".
הואיל ומה שפרסמתי לא היה כתוצאה מבדיקה אישית אלא בעקבות פרסום עמדת הרבנות הראשית לישראל, על כן הנני מוצא חובה לפרסם את עמדת הגופים המבוקרים.
בכל אופן, הרוצה לאכול כשר ואינו מכיר את הבד"ץ החתום על תעודת הכשרות, יבקש לפגוש את המשגיח ולשאול אותו שאלות מפורטות כדי לעמוד על טיב הכשרות במקום.

הלחם הוא המאכל המאפיין ביותר את האדם
שאלה: מדוע ברכת 'המוציא' שעל הלחם חשובה כל כך, עד שכל המאכלים שהאדם אוכל נקראים 'לחם', שנאמר (שם יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת כל בית אביו לחם לפי הטף". וברכת הלחם פוטרת את כל המאכלים שבסעודה.

תשובה: מזון מיוחד במינו הוא הלחם, מזונו של האדם. שכל החיות שבעולם אוכלים מאכלים טבעיים כמו: עשבים, עלים, זרעים, דגנים, ירקות, פירות, ואף בשר; ואילו האדם אוכל לחם, שהוא מזון שמופק על ידי תהליך ייצור ממושך. רבים אינם שמים לב לכך, הלחם נתפס אצלנו כמאכל טבעי, אולם הוא מאכל שהכנתו מצריכה מלאכות רבות מאוד. חרישת האדמה, זריעת החיטה, קציר השיבולים, דישה, זרייה ובירור הגרגירים מהפסולת. טחינה, לישה ואפיה.
וכמו הלחם כך האדם: כל החיות שבעולם לומדות בזמן קצר ובאופן טבעי כיצד להתהלך וכיצד להשיג את מזונן וכיצד לפרות ולרבות, ואילו האדם נזקק לשנים רבות כדי ללמוד להשיג לעצמו מזון ולבוש ולהקים משפחה. שום דבר לא נעשה אצלו באופן טבעי, את הכול הוא צריך ללמוד מההתחלה. אבל לאחר שילמד ויתבונן בטבע שמסביבו, האדם מסוגל לרתום את הכוחות העצומים שבו לשירותו, לבנות בתים, לזרוע שדות ולטעת עצים, להפיק מזון בשפע ולייצר בגדים שונים, לסלול כבישים ולייצר מכוניות, אוניות ומטוסים.

ההבדל בין בעלי חיים טבעיים לבני אדם
בעלי החיים כמעט שאינם צריכים ללמוד כיצד לתקשר עם בני מינם, ואילו האדם נזקק לשנים רבות כדי ללמוד לדבר, להבין את הבעות הפנים ואת הרגשות השונים. אבל אחר שילמד זאת, יהיו קשריו עם בני משפחתו וחבריו מלאי משמעות עד אין קץ. לבעלי החיים אין שאלות מוסריות על חייהם ועל הטבע שמסביבם, הם משתלבים. ואילו האדם מהסס, שואל ומתחבט, שנים על גבי שנים, דורות על גבי דורות, ומתוך כך הוא יכול לקלוט מושגים מופשטים של טוב ורע, אמת ושקר, אמונה וייעוד.
אפשר לומר, שכל החיות שבעולם, אשר אין להן בחירה חופשית, וגם אין להן יכולת ליצור דברים בעולם, אוכלות מאכלים פשוטים כפי שהן בטבע. אולם האדם שיש בו דעת ובחירה, ועליו האחריות לתקן את העולם, גם המזון שלו נוצר על ידי תהליך ארוך שדורש דעת. ולכן דווקא הלחם סועד את לבבו של האדם, שנאמר (תהלים קד, טו): "ולחם לבב אנוש יסעד".

חשיבות הברכה על הלחם
לכאורה, לאחר שהאדם טרח כל כך בהכנת הלחם, היה יכול לחשוב כאילו הוא עצמו לבדו הוציא את הלחם מן הארץ, ועל כן כל כך חשוב לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ". כי באמת כל הסגולות המיוחדות שיש בחמשת מיני דגן ובאדמה, וגם אנחנו וחיינו והתבונה והיכולת שלנו לעשות לחם - הכל מכוחו יתברך, ועל כן באמת הוא שהוציא את הלחם מן הארץ.
כאשר האדם שוכח את ה', הוא הולך ונגרר אחר הצדדים השפלים שבו, אחר תאוותיו הרעות, ואז כל כשרונותיו הגדולים נעשים לו לרועץ, ובכל המפעלים הגדולים שלו הוא משתמש להרע, להרוס ולהחריב. רק אם יזכור האדם את ה' אלוקיו, ואת הייעוד הנפלא שהוטל עליו, יוכל להפנות את כל כשרונותיו לטובה, להוסיף חיים בעולם, ולהיות שותף עם ה' בתיקונו ובבניינו.
ולכן הברכה על הלחם חשובה כל כך, שהיא מקשרת את המאכל, שבו מתבטא כוח היצירה האנושי, אל מקורו האלוקי. ובזכות הברכה, אכילת הלחם נותנת בנו כוח להבין ולהשכיל, לשמור ולעשות, את כל דברי התורה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il