בחודש אדר תיקנו חז"ל לקרוא את פרשיות: שקלים, זכור, פרה והחודש. השנה אנו קוראים את פרשת שקלים בדיוק בראש חודש אדר. בתאריך זה היו מכריזים בימי הבית בכל גבול ישראל, שכל יהודי חייב להכין מחצית השקל לתרומת המקדש, כי בראש חודש ניסן ישנו חיוב לרכוש קורבנות ציבור מהתרומה החדשה.
חז"ל קבעו בימינו את קריאת פרשת שקלים, זכר למקדש, כפי שאנו מוצאים תקנות נוספות שניתקנו כזכר למקדש, כדי להחדיר למודעות שלנו את נושא בניין המקדש והציפייה להקמתו מחדש.
בנוסף לצד ההלכתי הגלוי, יש במצוות מחצית השקל רעיון גנוז המקפל בתוכו את השאיפה ממעמקי הנשמה לשלמות. אנו מצווים לתת מחצית השקל ולא שקל שלם, כדי שנדע שאם כל אחד מישראל יישאר בבדידותו הרי הוא חצי ואינו שלם. אולם בצרוף כל החציים של כולם מתקבל הדבר השלם, מפני שהיחיד שואב את סגולתו מתוך כלל ישראל, וכך נמצא שהכלל משפיע על הפרט ומרומם אותו.
זכינו לחיות בדור שסימני גאולה מובהקים ניכרים בו: קיבוץ נידחי ישראל וקיומה של מדינת ישראל על חלק גדול מארצנו, אומנם טרם הגענו אל המנוחה והנחלה ואויבי ישראל מתנכלים יום יום לעצם קיומנו כעם וכמדינה. בכל זאת, מחובתנו לעשות כל שביכולתנו לקצר את תהליך גאולתנו. לפיכך, אין ספק שגאולת הר הבית צריכה לעמוד בראש מעיינינו, שהרי זה המקום המקודש ביותר בארץ, מפני שקדושת שלמה המלך קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבוא. כרגע, לא מדובר על בניין המקדש אלא לפחות החזרת את הריבונות היהודית על ההר והשמירה על קדושתו.
אם אנו עושים זכר למקדש בתקנות שונות, איך ייתכן שאיננו פועלים למען שחרור הר הבית בדור בו זכינו לשחרורו? כיצד לא השכלנו להשליט בו את רבונותנו?
לדעתי, יש קטרוג בשמים על כך שאנו מזניחים את מקום מקדשנו בידי זרים! איך נצפה שיהיה שלום וביטחון אם אנו במו ידינו מפקירים את מקום מקדשנו לידי זרים.
יש חובה קדושה לפקוד את הר הבית במקומות שמותרים לכניסה על פי ההלכה, עד שנזכה שנוכל לשפוך שיח במקום, כפי שהנביא אומר "כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים". ובזכות ההתעוררות לגאולת מקום המקדש, שבזה נקרב את השבתו לעמנו כימי קדם, נזכה לחיות בשלום בכל מרחבי ארצנו בקרוב בימינו אמן.