בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • מחיית עמלק
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

רחל רשלין בת אלגרה

גליון 442

מחיית עמלק, בזכירה ובאמירה

מחיית עמלק בזכירה ובאמירה, טעם ושורשי המצוה, עמלק - קירור להט המצוות, שלושה כוונות בקריאת שמע, קריאת זכור מדאורייתא ובמניין, אם נשים חייבות ב"זכור", עמלק הוא בבואה של מעשינו, אם חרשת תקרא הלל במקום מגילה, רמזי מוקפים ופרזים, כל שונא ישראל מזרע עמלק.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר א תשס"ח
15 דק' קריאה

מחיית עמלק, בזכירה ובאמירה
בסוף פרשת כי "תצא" התורה מצווה לזכור את מעללי עמלק, ושם גם מצוה למחות אותו, וכך כתוב (דברים כה, יז-יט): 'זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק וכו' תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח. ויש לשאול, מדוע בפסוק י"ז כתוב "זכור", ובפסוק י"ט כתוב "לא תשכח", שכן לכאורה יש כאן כפילות. והנה, שתי מצוות אלו נפסקו ברמב"ם (הל' מלכים פ"ה ה"ה), ושם גם מבאר מדוע התורה כופלת וכותבת: "זכור" וגם "לא תשכח", "וז"ל: "וכן מצות עשה לאבד זכר עמלק, שנאמר 'תמחה את זכר עמלק' - ומצות עשה לזכור תמיד מעשיו הרעים ואריבתו כדי לעורר איבתו, שנאמר 'זכור את אשר עשה לך עמלק'. מפי השמועה למדו זכור בפה לא תשכח בלב, שאסור לשכוח איבתו ושנאתו", עכ"ל. גם הרמב"ן (שם) האריך לבאר את הכפילות שב"זכור" ו"אל תשכח", וכך כותב: "זכור את אשר עשה לך עמלק - כבר הזכרתי המדרש שדרשו בו בספרא יכול בלבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך. וכן בספרי, זכור את אשר עשה לך עמלק, בפה. לא תשכח, בלב. ולא ידעתי מה היא הזכירה הזו בפה, אם לאמר שנקרא פרשת עמלק בציבור, ונמצינו למדין מן התורה בשניה זכור, ויהיה סמך למקרא מגלה מן התורה . והנכון בעיני שהוא לומר שלא תשכח מה שעשה לנו עמלק עד שנמחה את שמו מתחת השמים, ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע , ולכך נצטוינו למחות את שמו. וכן במעשה מרים נצטוינו להודיעו לבנינו ולספר בו לדורות, ואע"פ שהיה ראוי גם להסתירו שלא לדבר בגנותן של צדיקים, אבל צוה הכתוב להודיעו ולגלותו כדי שתהא אזהרת לשון הרע שומה בפיהם , מפני שהוא חטא גדול וגורם רעות רבות ובני אדם נכשלים בו תמיד , כמו שאמרו והכל באבק לשון הרע", עכ"ל. כלומר, שהתורה מצווה אותנו גם לזכור וגם לומר ולספר לאחרים על מעלליו של עמלק, כדי שנבין כמה רעות עשה באותם הדברים, ונדע לפרוש מהם. וכיון שמצוה עלינו לדעת את הדברים שעשה עמלק, מפרט רש"י את הדברים, וכך כותב (בפר' כי תצא שם) על מה שכתוב "ויזנב בך", וז"ל: "ויזנב בך - מכת זנב, חותך מילות וזורק כלפי מעלה", עכ"ל. כלומר, שהיה מלגלג על מצות מילה. ועל הפסוק "אשר קרך" מבאר רש"י (שם): "אשר קרך בדרך - לשון מקרה. דבר אחר לשון קרי וטומאה. דבר אחר, לשון קור וחום, צננך והפשירך מרתיחתך, שהיו כל האומות יראים להלחם בכם ובא זה והתחיל והראה מקום לאחרים. משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד קפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה, הקרה אותה בפני אחרים", עכ"ל.

טעם ושורשי המצוה
ב"חינוך" (סימן תר"ג-תר"ה) מביא את טעמי ושורשי המצוה של מחיית עמלק, וז"ל: מצוה לזכור מה שעשה עמלק לישראל בצאתם ממצרים, שנצטוינו לזכור מה שעשה עמלק לישראל שהתחיל להתגרות בם בצאתם ממצרים בטרם נשא גוי וממלכה ידו עליהם, וכענין שכתוב ראשית גוים עמלק, ותרגומו, ריש קרביא דישראל הוה עמלק, שהכל היו יראים מהם בשמעם היד הגדולה אשר עשה להם ה' במצרים, והעמלקים ברוע לבבם ובמזגם הרע לא שתו לבם לכל זה ויתגרו בם, והעבירו מתוך כך יראתם הגדולה מלב שאר האומות, וכענין שמשלו בזה משל רבותינו זכרונם לברכה ליורה רותחת שאין כל בריה יכולה לירד לתוכה, ובא אחד וקפץ וירד לתוכה, אף על פי שנכוה הקר אותה לאחרים. ועל זכירת ענינם זה נאמר, זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים. משרשי המצוה , לתת אל לבנו שכל המיצר לישראל שנאוי לפני השם ברוך הוא, וכי לפי רעתו וערמת רוב נזקו תהיה מפלתו ורעתו כמו שאתה מוצא בעמלק, כי מפני שעשה רעה גדולה לישראל שהתחיל הוא להזיקם ציונו ברוך הוא לאבד זכרם מני ארץ ולשרש אחריו עד כלה. מדיני המצוה , מה שאמרו זכרונם לברכה שחיוב זכירה זו היא בלב ובפה , וכן הוא בספרי, זכור את אשר עשה וגו', יכול בלבבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור שתהא שונה בפיך, עד כאן בספרי, כדי שלא ישכח הדבר, פן תחלש איבתו ותחסר מהלבבות באורך הזמנים וכו'. ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים כי להם לעשות המלחמה ונקמת האויב, לא לנשים . ועובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל ביטל עשה זה, וגם עבר על לאו הבא על זה שהוא לא תשכח, כמו שנכתוב בסוף הלאוין שבסדר זה [מצוה תר"ה] בעזרת השם. עוד כותב ה"חינוך" (סי' תר"ד) וז"ל: "מצוה להכרית זרעו של עמלק, שנצטוינו למחות זרעו של עמלק ולאבד זכרו מן העולם זכר ונקבה גדול וקטן, ועל זה נאמר [דברים כ"ה, י"ט], תמחה את זכר עמלק, שבכלל זכר הוא הכל. וכבר טעה בנקוד תיבה זו גדול הדור, והוא יואב בן צרויה, והשאיר מהם הנקבות, לפי שרבו לא השגיח יפה עליו כשלמדו מקרא זה ונשתבש יואב וקרא זכר, כמו שבא בבבא בתרא פרק לא יחפור [כ"א ע"ב]. וזאת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן , וכענין שאמרו זכרונם לברכה [סנהדרין כ' ע"ב] שלש מצוות נצטוו ישראל בשעת כניסתן לארץ למנות להם מלך ולבנות להם בית הבחירה ולהכרית זרע עמלק . ובאמת כי גם על כל יחיד מישראל הזכרים מוטל החיוב להרגם ולאבדם מן העולם אם יש כח בידם בכל מקום ובכל זמן אם אולי ימצא אחד מכל זרעם. ועובר על זה ובא לידו אחד מזרע עמלק ויש סיפק בידו להורגו ולא הרגו ביטל עשה זה", עכ"ל. ועוד כותב: (סי' תר"ה) וז"ל: "שלא נשכח מעשה עמלק שעשה עם אבותינו בצאתם ממצרים. שנמנענו מלשכוח מה שעשה עמנו עמלק, כלומר התחלתו להזיק לנו, ועל זה נאמר בפרשה זו של עמלק [דברים כ"ה, י"ט], לא תשכח. וכתוב בספרי, זכור, בפה, לא תשכח, בלב, כלומר לא תשליך שנאתו ולא תסירה מנפשך בענין שתשכח אותה.

עמלק - קירור להט המצוות
עוד צריכים לדעת שמטרתו ותפקידו של עמלק הוא לקרר את התלהבותם של ישראל בכלל ושל כל יהודי בפרט, וזהו: "אשר קרך", כלומר לקרר את האדם. חובתו של כל אחד היא לדעת את הדברים ולדחות אותו ולזרוק אותו. היה ע"ה חכם מנשה שלו מספר ממחיש את העניין במשל לאדם שהיה רגיל לקום בזריזות עוד לפני עמוד שחר, והיה קורא תיקון חצות, והולך לבית הכנסת להכין את עצמו לתפלה. יום אחד בא מאוחר לביתו ועלה על יצועו לישון מאוד מאוחר, עד שאמר לאשתו שהוא חושב לישון עם בגדיו כיון שלא נשאר לו זמן רב לישון. אותו לילה ירד גשם זלעפות וברד וגם שלג, ואמרה לו אשתו בדאגה איך יצא במזג אויר שכזה, אבל הוא אמר לה שלא יבטל את קביעותו וילך בכל מצב. ובאמת, לפני עמוד השחר קם ללכת. בא היצר הרע והתחיל לקרר אותו, ואמר לו מה לך לקום כעת וללכת, הרי ראה בעצמך את מזג האויר, כבר מאתמול כל העסקים והחנויות סגורים מחמת השלג, אי אפשר לגשת לשום מקום, אי אפשר ללכת בחוץ, מה אתה חושב שאתה הולך לעשות. והוא בכל זאת התאמץ וקם. ראה היצר הרע שלא הצליח לקררו ושוב ניגש אליו ואמר לו הרי אף אחד לא יבוא לבית הכנסת ואין אף אחד ברחובות. אותו יהודי לא שעה לדברים והתגבר כארי, ובעודו מתלבש שוב תקף אותו היצר לקררו בכל דרך ואמר לו אין אף אחד ברחוב. אותו יהודי שדבק בקביעותו בכל דרך הדף את טענות היצר מעליו ואמר לו מה אתה אומר לי שמסוכן לצאת וכי אין אף אחד ברחוב, אם כן לפי דבריך איך אתה עצמך יצאת והסתובבת והגעת אליי!? אין זאת אלא שבשביל להחליש אותי הגעת והתגברת על כל המכשולים, אם כך גם אני אתגבר על כל המכשולים ואלך בכל מצב. כך המחיש חכם מנשה שלו ע"ה את דרך הקירור של היצר לכל התלהבות במצוות, ואת זאת אנו מחוייבים לזכור ולמחות בכל דרך אפשרית.

שלושה כוונות בקריאת שמע
גם בתפילה אנו מכוונים על מחיית עמלק - בברכות של קריאת שמע. הנה אנחנו אומרים בתפלה "וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול באהבה להודות לך" וכו'. ויש ללמד את החזנים שלא למהר באמירת מילים אלו אלא לקוראם בנחת ובמתינות מילה במילה, משום שיש כאן כוונה לזכירת כמה מצוות. כשאומרים "וקרבתנו מלכנו" מתכוונים למצות עשה שאנו מצווים לזכור את מעמד הר סיני ומעמד מתן תורה. כשאומרים "לשמך הגדול" מתכוונים לזכור שאין השם [הוי"ה] שלם ואין הכסא שלם עד שיימחה זרעו של עמלק . וכשאומרים "באהבה להודות לך" אנו מתכוונים להודות להקב"ה שנתן לנו פה להודות לו יתברך על כל חסדיו הרבים והעצומים אתנו, ומכאן עלינו להזהר שלא להשתמש בו לומר דברים בטלים. וחובה על כל אחד ואחד לכוון בדברים אלו, בשעה שאומר את הדברים הללו. ולכן החזן יאמר את זה בהטעמה ובאטיות, שיספיק כל אדם לכוון בדבר זה.

קריאת זכור מדאורייתא ובמניין
מרן פסק בשולחן ערוך (סי' תרפ"ה סי"ז) שחובה לקיים מצות מחיית עמלק, וממילא חובה לקרוא פרשה זו בציבור דוקא, וז"ל: "יש אומרים, שפרשת זכור ופרשת פרה אדומה חייבים לקראם מדאורייתא , לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא. הגה - ואם אי אפשר להם לבא, מכל מקום יזהרו לקרותם בנגינתם ובטעמם", עכ"ל. וכותב על זה ה"משנה ברורה" (שם, סקט"ז) בשם תרומת הדשן, שחובת קריאת זכור בציבור גדולה ממקרא מגילה, לפי שמגילה אפשר לקוראה ביחיד (ללא דרך אחרת), ומביא את דעת המ"א שמקרא מגילה עדיף כיון שיכול לשמוע קריאת "ויבוא עמלק" בפורים - אך לדעתו דעה ראשונה עיקר, כיון שבקריאה שקוראים בשבת מובא טעם זכירת עמלק כדי לספר לבנינו מה שעשה אותו רשע, וזה ליתא בפרשת "ויבוא עמלק". וז"ל: "למקום שיש מנין וכו' - היינו אפילו יש לו ספר תורה בביתו אלא שאין לו מנין בביתו . ואפילו אם נאמר דמנין לפרשה זכור הוא מדרבנן בעלמא, עכ"פ עיקר קריאת זכור הוא דאורייתא . והנה, בתרומת הדשן כתב דשמיעת קריאת פ' זכור בעשרה עדיף יותר ממקרא מגילה בצבור , שמקרא מגילה לדעת רוב הפוסקים סגי בזמנו ביחיד וע"כ אם א"א לו לקיים שניהם יראה לקיים קריאת פ' זכור בצבור. אבל המ"א מצדד דטוב יותר שיבוא למקום שקורין המגילה בצבור ופרשת זכור יוצא ע"פ הדחק במה שישמע הקריאה בפורים פרשת ויבוא עמלק דבזה נמי זוכר מעשה עמלק ויוצא י"ח ור"ל דיוצא מדאורייתא. והנה למאי דקי"ל לעיל בסימן ס' דמצות צריכות כונה יהיה צריך בעת שמיעת פרשה זו לכוין לצאת בזה מ"ע של זכור אבל לענ"ד עיקר דינו של המ"א צ"ע דהא כתיב בתורה זכור את אשר עשה וגו' אשר קרך בדרך ויזנב בך וגו' תמחה וגו' והכונה שלא לשכוח מה שעשה לנו עמלק ונספר זה לבנינו ולדורותינו לומר להם כך עשה לנו הרשע, ולכך נצטוינו למחות את שמו כמו שכתב הרמב"ן בביאורו וזה לא נזכר בפרשת ויבא עמלק", עכ"ל.

אם נשים חייבות ב"זכור"
דנו הפוסקים, האם קריאת זכור היא מצות עשה שהזמן גרמא, שכן חכמים קבעו לה זמן לקוראה בשבת שלפני פורים בכל שנה, או דילמא אין זו אלא תקנה, אבל כיון שמדאורייתא אין לה זמן קבוע, אין זה נחשב שהזמן גרמא, והנפקא מינה אם נשים חייבים בה או לא. שאלה זו הובאה לפני גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" זיע"א (ב"תורה לשמה סי' קפ"ז), והשיב להם שאין זה נחשב "שהזמן גרמא" בכך שחכמים קבעו לה זמן בשבת שלפני פורים, ומכל מקום אין חיוב לנשים בקריאה זו מטעם אחר. וז"ל: " שאלה - מצות עשה של זכירת עמלק, דמן התורה אין לה זמן קבוע, אלא שחז"ל קבעוה בשבת שלפני הפורים לקרות בצבור פ' זכור, וכמ"ש בתרומת הדשן סי' ק"ח וכמ"ש במג"א סי' תרפ"ד, ונמצא כי מן התורה מצוה זו אינה ממצות עשה שהזמן גרמא, ורק על ידי שקבעו אותה חז"ל בשבת שלפני הפורים נעשית מצות עשה שהזמן גרמא. ונסתפקנו אם הנשים חייבין בה כיון דמן התורה היא מצות עשה שאין הזמן גרמא דנשים חייבות בם, או דילמא אזלינן בתר רבנן שעשו אותה מצות עשה שהזמן גרמא דפטורים הנשים, יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
תשובה - הנשים גם מן התורה פטורים ממצוה זו מטעם אחר וכמ"ש בס' החינוך ז"ל וזה לשונו, מדיני המצוה מ"ש ז"ל שחיוב זכירה זו בלב ובפה. וכן הוא בספרי זכור את אשר עשה, יכול בלבבך, כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמורה, הא מה אני מקיים זכור, שתהא שונה בפיך, ע"כ בספרי, כדי שלא ישכח הדבר פן תחלש איבתו ותחסר מן הלבבות באורך הזמנים, ואל הזכירה הזאת בלב ובפה לא ידענו בה זמן קבוע בשנה או ביום, כמו שנצטווינו בזכירת יציאת מצרים בכל יום ובכל לילה, והטעם, כי הזכירה ההיא העיקר בדת וכו' - אבל טעם זכירת מה שעשה עמלך אינו רק שלא תשכח שנאתו מלבבינו, ודי לנו בזה לזכור הענין פעם בשנה או בשתי שנים או בשלש. והנה, בכל מקומות קוראים ישראל ספר התורה בשנה אחת או בשתים או בשלש לכל הפחות, ויוצאים בכך ממצוה זו. ואולי נאמר כי מנהגן של ישראל לקרותה בשבת מיוחד בכל שנה ושנה תורה היא, ומפני מצוה זו הוא שקבעו כן, והוא השבת שלפני הפורים לעולם וכו'. ונוהגת מצוה זו בכל זמן בזכרים , כי להם לעשות מלחמה ונקמת האויב ולא לנשים . והעובר על זה ולא זכר בלבו וקרא בפיו מעולם מה שעשה עמלק לישראל, ביטל מצות עשה זה, וגם עבר על לאו הבא על זה שהוא לא תשכח, כמ"ש בלאוין בע"ה, עכ"ל, ע"ש. הרי, כי מצוה זו גם מן התורה אינה נוהגת בנשים משום דלא בני מלחמה נינהו, ולכן ליתנהו בזכירה, כי חיוב הזכירה הוא בעבור המלחמה והנקמה שצריך לנקום ממנו, וא"כ בטל הספק שלכם. [פעם אמרתי בכנס של חיילות שהן חייבות לקרוא זכור, כיון שעושות מלחמה עם נשק, וחייבות].
אך נידון השאלה שלכם שייך למשאל אותו גם על העבדים, כי העבד חייב במצות שהאשה חייבת בהם, ופטור ממצות עשה שהז"ג שהאשה פטורה, וכמ"ש רז"ל דגמרינן לה לה מאשה. מיהו, ודאי כי מצוה זו אשר מן התורה אינה ממ"ע שהז"ג אע"פ שהאשה פטורה ממנה, משום דלא שייכא בה מ"מ העבד חייב, כי העבד הוא זכר, ובכלל אנשי המלחמה ולנקום נקם, ודמי הא למצות בל תשחית ובל תקיף אע"פ שאין האשה חייבת העבדים חייבין, וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' ע"ז פרק י"ב הלכה ב' ע"ש. וכן המילה, דלא שייכה בנשים, העבדים חייבין בה. והשתא על העבד שפיר נופל הספק שלכם דמן התורה הוא חייב במצוה זו שאין הזמן גרמא, אך רבנן קבעו לה זמן ועשאוה ממצות שהז"ג, וממילא נפטר העבד כי הוא פטור ממצות שהז"ג.
והנה נראה פשוט דהעבדים חייבין בזה דלא אתי תקנתא דרבנן ופקע לחיוב דאורייתא לגמרי, כי הן אמת מצינו שהעמידו חכמים דבריהם במקום תורה בשב ואל תעשה, וכגון לולב ושופר היינו דוקא לפרקים בעת שיזדמן ר"ה ויו"ט בשבת אבל למעקר לגמרי מכל וכל זה לא היה ולא נמצא. והשתא גבי עבדים אי אזלת בתר תקנתא דרבנן מעקר מנייהו המצוה לגמרי בכל ימיהם וזה לא אפשר להיות. והנה, גדולה מזו מצינו בענין הגט וכו', והוא הדין הכא שהן אמת שקבעו חכמים זמן למצוה זו בשביל ציבור, אם מהקביעות הזה נמשך לבטל המצוה מן העבדים לא נזיל בתר תקנתא דרבנן לגבי עבדים, אלא מוקמינן להו אדין תורה. והנה, ת"ח אחד נר"ו הביא ראיה לנידון השאלה דאזלינן בתר דאורייתא, ממ"ש בש"ע א"ח סי' ק"ו סעיף א' נשים ועבדים וקטנים אע"פ שפטורים מק"ש [מפני שהיא מ"ע שהז"ג] חייבין הם בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא, ע"ש. הרי מוכח, דאזלינן בתר תורה, כי חכמים קבעו זמן לתפלה. והיה זה שלום וא-ל שד-י ה' צב-אות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו", עכ"ל. והנה, בספר "ידי חיים" סי' תרפ"ה כותב מרן הבא"ח שנשים חייבות בפרשת זכור . גם הרב "כף החיים" סופר כותב (סי' תרפה סק"ל) בעניין נשים אם חייבות בקריאת "זכור", ודעתו שלא חייבות מעיקר הדין לשמוע את הקריאה, אבל חייבות בזכירה, וז"ל: "נשים אין חייבות לשמוע פ' זכור כמו שכתב הרב למודי ה' דף ע"ד יעו"ש. ער"ה או' ב'. אבל בעיקר המצוה לזכור מעשה עמלק חייבים, שהרי היא מצוה שלא הזמן גרמא, ונשים חייבות. ומה שקורין אותה קודם פורים, אינה אלא תקנת חכמים כנז"ל. וגם, אם באים לשמוע, יש להם שכר שהרי אפילו מצוה שאין אדם חייב בה אם עושה אותה יש לו שכר, אלא שאינו כמו שכר המצוה", עכ"ל.
מהאמור יוצא , שכל אשה תשתדל עד כמה שאפשר לבוא לבית הכנסת ולשמוע קריאת "זכור", ואם לא יכולה - שתקרא את זה לפחות בביתה מתוך החומש. גם איש זקן או חולה שלא יכול לבוא לבית הכנסת, יקרא את "זכור" מתוך החומש, ורצוי שיקרא את הפרשה עם פירוש רש"י שם, כדי שידע ויבין ויצא ידי חובת "זכירה", כי לולא הבנה אינו יכול לזכור.

עמלק הוא בבואה של מעשינו
יש לדעת שהמלחמה של עמלק מתעוררת בהתאם למעשינו. כל עוד אנחנו נלהבים במסירות נפש לקיים את מצוות הבורא וללמוד את תורתו בכל עת ובכל מצב, אזי תורה מגנא ומצלא גם מפגיעותיו של עמלק. אבל ברגע שאנחנו מרפים ידינו מעבודתו יתברך, עמלק מתעורר עלינו להרחיקנו מכל קיום מצוות ולימוד התורה. משלו את העניין לכפרי ששמע על "המצאה" שנקראת "ראי", ורצה מאוד לרכוש אחד לעצמו. הוא הלך לעיר ונכנס לקנות ראי בחנות שמוכרים שם מראות. כשיצא החוצה הביט בראי והסתכל על עצמו, וראה והנה פניו וזקנו מלוכלכות עד שמאס בעצמו מאוד. הוא היה בטוח שהראי היה פגום ומלוכלך מאוד, עד שחזר בכעס לחנות וקבל בפני בעל החנות שמכר לו ראי שמאוד מלוכלך. המוכר הבין שהלה אינו יודע דבר מטיב המראות, ואמר לו שיש לו פתרון לבעיה. הוא לקח אותו לקנות לעצמו חולצה יפה ומגבת, ולקח אותו למקוה שיתרחץ. אחרי שהתרחץ ולבש את החולצה היפה והנקיה, ואמר לו כעת תראה את עצמך בראי. הסתכל הלה בראי והנה הוא יפה ונקי, והיה מרוצה מאוד. כך אנחנו חשופים למתקפותיו של עמלק, שכל עוד אנחנו מחושלים ולהוטים בקיום המצוות ובלימוד התורה, לא יפגע בנו עמלק כלל ועיקר. [המשילו גם באותו עניין, שפעם הלך כפרי אחד לבקר את אחותו בעיר, והיה בביתה ארון בגדים שדלתותיו מצופים ראי גדול. כשעבר ליד הארון ראה והנה "אדם אחר" נמצא שם, הוא כעס מאוד ורצה להכותו, והנה אותו "אדם" שמעבר לראי עשה בדיוק כמותו והרים את ידו להכותו, עד שעלה כעסו מאוד והתחיל לזעוק ולצעוק. אחותו באה לראות מה קרה לאחיה, וראתה את המחזה המוזר, שאחיה נלחם בבבואה שלו. אמרה לו אחותו שהיא יודעת איך להשקיט את ה"מלחמה". היא ביקשה ממנו לדבר לאותו אדם יפה ובחיוך, והיא מבטיחה לו שגם אותו "אדם" יעשה בדיוק כמותו, וכך היה]. והנה במעמד הר סיני כתוב "ויחן" שם ישראל נגד ההר בלשון יחיד, ללמדנו שהיו כאיש אחד בלב אחד, ובזכות זה זכו למתן תורה ולעוצמה שאין לשום אומה ולשון שליטה עלינו.

אם חרשת תקרא הלל במקום מגילה
יש שאלה למה לא אומרים הלל בפורים. ובגמרא כתוב קריאתה זהו הילולה. ובגמרא כתוב "אכתי עבדי דאחשורוש אנן", כי כשיצאנו ממצרים יצאנו מהם, אבל מעבדותו של אחשורוש לא השתחררנו. הרמב"ם לא הביא את זה אלא כתב שלא אומרים הלל בפורים, והנפקא מינה בזה שאם אין לו מגילה יקרא הלל. והחיד"א אומר שלא תקנו. למה הרמב"ם לא מסכים לזה? כי קשה לו וכי אנחנו עבדי דאחשורוש, הרי עם ישראל בכל העולם כולו לא עבדיו של בוש ולא של פוטין ולא של אף אחד, עבדיי הם ולא עבדים לעבדים, ולכן לא רצה להביא את הסברה של הגמרא. ויש נפקא מינה בדבר הזה באשה שהיא חרשת, או שלא יכולה לבוא לבית הכנסת לשמוע מגילה, האם תקרא הלל או לא.
והנה, דין אשה בקריאת מגילה שונה מדינה לגבי שמיעת זכור, שכן כל הנשים חייבות במקרא מגילה, מפני שאף הן היו באותו הנס. והנה, מרן הרי"ח הטוב נשאל (בתורה לשמה סי' קצ"ד) אם אשה חרשת חייבת במקרא מגילה, וז"ל: " שאלה - אשה חרשת שאינה יכולה לשמוע מגילה מאחרים וגם היא עצמה אינה יודעת ללמוד כלל ורק יודעת ללמוד תפילת חול ושבת שלמדה בהיותה בריאה ובכללם יודעת לומר ההלל, אם נורה לה שתקרא הלל בפורים במקום מקרא מגילה, יורינו ושכמ"ה. תשובה - ידוע פלוגתא דרב נחמן ורבא במגילה דף י"ד ע"א בטעם שאין קורין הלל בפורים, דר"ן סבר קריאתה היינו הלולא, ורבא סבר משום דכתיב עבדי ה' ועדיין הוו עבדי אחשורוש, ע"ש. וכתב הגאון המאירי ז"ל, דנ"מ בין תרי טעמי הנז' למי שאין לו מגילה, דלר"ן יקרא ההלל, ולרבא לא יקרא. והנה, הרמב"ם ז"ל הביא טעמא דר"ן, אך הראשונים לא כתבו האי נפקותא, דהגאון המאירי ז"ל. וצריך טעם לזה, וכעת אין הפנאי מסכים, ואיך שיהיה נראה מכל הנז' דהאשה הנז' נורה לה שתגמור ההלל אך לא תברך עליו . ואין לטעון ולומר, דהלא ארז"ל כל הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף, וכתב המג"א בסי' תקפ"ד מה שנהגו לומר תהלים כולו בר"ה ויוה"כ שבכללו ההלל הוא מותר, משום דאומרו דרך תחינה, ע"ש. וא"כ, לרבא דלית ליה האי טעמא, איך תהיה רשאית לומר הלל בפורים שלא תקנו בו חז"ל הלל, די"ל באמת דלא אמרו הא מחרף ומגדף אלא כשאינו אומרו בעבור נס הנעשה באותו יום, אבל אם אומרו בעבור נס השייך לאותו יום לית לן בה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כה דברי הקטן יחזקאל כחלי נר"ו", עכ"ל. [וכבר ידוע שעשו על זה חשבון ש"יחזקא"ל כחל"י הוא בגימטריא של שמו של הבן איש חי ע"ה. וייזכר לטוב, רבי יעקב סופר שליט"א נכדו של בעל הכף החיים, האריך בהקדמה לספר תורה לשמה החדש להוכיח שזה ממרן בעל הבן איש חי, אבל יש הרבה מקומות שאין הוכחה גמורה שהדברים הם דבריו של מרן בעל הבן איש חי]. וכך כותב ה"ברכי יוסף" (סי' תרצ"ג סק"ד) וז"ל: "אין קורין בו הלל. הרב המאירי בפסקיו ריש דף ט"ו, כתב, דלטעם קריאתה זו הלילה, אם אין לו מגילה יאמר הלל, ולטעם אכתי עבדי אחשורוש, אף שאין לו מגילה לא יאמר הלל, וראשון נראה יותר. עכ"ד. ומסתמות דברי הפוסקים משמע דאין בו הלל לעולם, וטעמא, דרבא הוא דאמר אכתי עבדי וכו', ולטעם זה לעולם אין לאומרו, והלכה כרבא, דהוא בתרא, ומה גם לפי גירסת הרי"ף והרא"ש והר"ן דגריס מתקיף לה רבא וכו', דקאמר לה בדרך אתקפא, ולא אתיבו עליה, ודאי הלכתא כוותיה", עכ"ל. ובשיורי ברכה הוסיף שם וכתב: "והרמב"ם כתב פ"ג דין ו', ולא תקנו הלל בפורים, שקריאת המגילה היא ההלל. ואפשר דגם לטעם זה אף מי אין לו מגילה לא יקרא ההלל בברכה, דמשום דקריאתה הללא לא תקון, מאחר דלא תקון גם זה דלית ליה מגילה אין לו לקרות, דלא פלוג רבנן", עכ"ל.

רמזי מוקפים ופרזים
ורמזו על חיובי מוקפים ופרזים מהפסוק: 'כי י"ד על כס י"ה , מלחמה לה' בעמלק" - מכאן הרי שיש חיובים ביום י"ד לפרזים, וחיובים ביום ט"ו ( י"ה ) למוקפים, וזה שייך לנשים ולאנשים (ובשבוע הבא נלמד את דיני וחיובי המוקפים והפרזים).

כל שונא ישראל מזרע עמלק
והנה יש בכל העולם שנאה כלפי עם ישראל, והיא נובעת מתוך קנאה. אומר הרש"ש, שגרממיא של אדום, ונראה שזו גרמניה, שיוצאת להשמיד חלק מעם ישראל, וכתב זאת זמן רב לפני השואה הנוראה. והיו אומרים, שהגרמנים כל הזמן היו אומרים "תודה רבה" "בבקשה" והיו מראים עצמם אנשי נימוסים, ולבסוף הראו את פרצופם האמיתי שהיו כחיית טרף. ולמרות שכל אלה שאין בהם נאצים ימ"ש, בכל זאת שונאים של עם ישראל. אנו מתפללים ומקוים למחייתו השלמה של עמלק, ושהכסא יהיה שלם, ושהשם יהיה שלם, כמו שכתוב " אִוָּ"הּ לְמוֹשָׁב לוֹ ". ומאחר ואין אנחנו יודעים מי הוא ה"עמלק" שבדור שלנו, הרי שכל שונא ישראל הוא מזרע עמלק. על כן, במקום אחד כתוב "תמחה", ובמקום אחר כתוב "אמחה", מכאן שהקב"ה ימחה את שמו של עמלק, ויהי רצון שיהיה בעגלא ובזמן קריב ואמרו אמן.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il