בית המדרש

  • מדורים
  • פרשת שבוע
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

רבי יעקב בן אברהם ועיישה סבג

עוד על "יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו"

undefined

הרב יוסף כרמל

סיון תשס"ח
2 דק' קריאה
בשבוע שעבר הסברנו כי חיפושיו של דוד אחר המקום "אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם" (דברים י"ב ה) היו בעצם נסיון לחבר את "ירושלים של מעלה" עם "ירושלים של מטה".
נמשיך ונלמד על הליך החיפוש ועל השיקולים שהכריעו בעת ההחלטה על קביעת מיקום המקבילה הארצית של "ירושלים של מעלה".
נזכיר לציבור קוראינו כי דוד קשור רוחנית לחג השבועות בו נולד (ברכי יוסף אורח חיים סימן תצד) ובו גם הסתלק מן העולם (ירושלמי חגיגה פרק ב ה"ג).

תחילת החיפוש במאורע נבואי נורא הוד, בבית מדרשו של שמואל הרמתי יחד עם רודפו שאול בן קיש. כך מתאר הכתוב את המעמד:
"וְדָוִד בָּרַח וַיִּמָּלֵט וַיָּבֹא אֶל שְׁמוּאֵל הָרָמָתָה ... בְּנָיוֹת: וַיֻּגַּד לְשָׁאוּל לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּנָיוֹת בָּרָמָה: וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל ... וַיֵּלֶךְ שָׁם אֶל נָיוֹת בָּרָמָה וַתְּהִי עָלָיו גַּם הוּא רוּחַ אֱלֹהִים" (שמו"א י"ט יח-כג).

חז"ל מסבירים פסוקים אלה בדרך זו:
"דרש רבא, מאי דכתיב: "וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה", וכי מה ענין נויות אצל רמה? אלא, שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם, אמרי, כתיב: (דברים יז) וקמת ועלית אל המקום, מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות, לא הוו ידעי דוכתיה היכא (לא ידעו היכן המקום)" (זבחים דף נד ע"ב).

הסוגיא (שם) מספרת כי הייתה הווא אמינא כי בית המקדש יבנה ב"אפרת"- ב"עין עיטם" בחלקו של יהודה כמתואר בתהילים "הִנֵּה שְׁמַעֲנוּהָ בְאֶפְרָתָה" (שם ו) וכמבואר בסוגיא: "סבור למבנייה (חשבו לבנותו) בעין עיטם", אבל הגיעו למסקנה כי צריך לבנותו על הגבול בין יהודה ובנימין כדי לעמוד בתנאי של "גמירי, דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין" (שם).

ננסה להסביר מה משמעותו הרוחנית של תנאי זה.
בית המקדש, המקום בו תשרה השכינה, מהווה מרכז רוחני משתי בחינות:
א. הוא המקום שבו ורק בו תתבצע עבודת הקרבנות.
ב. הוא המקום שממנו תצא הוראה לעם ישראל, שם ישבו חכמי התורה, חברי הסנהדרין בבית הדין הגדול. כל מי שיורה כנגדם יהיה בבחינת מי שחולק על השכינה (זקן ממרא).

המקום חייב לענות על שתי דרישות. שיהיה בבחינת נחלת שכינה (בשטחו של בנימין –זבחים קיח ע"ב) ולכן בו יקריבו תמידין כסדרם ומוספים כהלכתם. מבחינה זו הוא אמור להתקשר למקום שבו עקד אברהם את יצחק בנו-הר המוריה.
והדרישה הנוספת, שהוא גם צריך להיות ראוי לשמש כ"הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ" (דברים י"ז י, סנהדרין יד ע"ב) ובכך יתקשר ל "הר המור".
כל עוד לא מצאנו "מקום" שכזה, לא הגענו אל המנוחה ואל הנחלה במציאת המקום המחבר שמים וארץ.

ללא כל קשר לחיפוש זה, כפי שהסברנו בדברינו לקראת יום העצמאות, דוד עולה לירושלים, כובש אותה מידי היבוסים, הופך אותה לבירת הממלכה המאוחדת ובכך מכריז על עצמאות מדינית. בחירתה של ירושלים מהווה סמל לכך שרק אחדות של כל חלקי העם תבטיח עצמאות לדורות. זאת משום ש"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (כתנא קמא יומא יב ע"א). ירושלים שוכנת על הגבול בין נחלת יהודה מבניה של לאה ובין נחלת בנימין מבניה של רחל ובכך היא מאחדת את בני שתי האימהות.
בשבוע הבא נבאר בעה"י כיצד התברר כי תנאי זה של אחדות העם משתלב עם שני התנאים הראשונים מרכז לעבודת הקרבנות ומרכז תורני.

נאחל לכל עם ישראל "חג שבועות שמח" ונזכר באותם ימים נשגבים של אחדות בהם חגגנו את שחרור העיר בעליה לרגל בחג השבועות של שנת ה' תשכ"ז.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il