בית המדרש

  • שירות לאומי
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי צמח בן מזל

שירות לאומי, השכלה ונישואין

הזמנה לחשיבה חדשה, ערכו של השירות הלאומי והבעיות, דחיית גיל הלימודים הגבוהים, הצורך בהשכלה גבוהה, אז והיום, הסכנה שבדחיית גיל הנישואין, בנות למשפחות מעוטות הכנסה, הדילמה הקשה והכואבת, אחריות המנהיגים.

undefined

הרב אליעזר מלמד

סיון תשס"ח
7 דק' קריאה
הזמנה לחשיבה חדשה
בחשש מסוים אני ניגש לעסוק בסוגיית השירות הלאומי. בעיקר אני מתיירא שמא יהיו בנות צדיקות, שבלב טהור מתנדבות לסייע לזולת, ויחושו שמא אינני מעריכן כראוי. על כן מראש אני מודיע כי בשום פנים ואופן אינני רוצה לפגוע בכל אותן בנות נפלאות שהתנדבו או עומדות להתנדב למען הכלל. ברור שכל מי שמסייעת לזקן או חולה מקיימת מצווה גדולה, וברור שכל מי שמלמדת ילדים הזקוקים לעזרה בלימודיהם מקיימת מצווה גדולה. ולכן כל מי שיבוא אחר קריאת דבריי אלה ויאמר שאני מתנגד ל'שירות לאומי' - טועה! אינני מתנגד! כל שברצוני לעשות הוא לבחון את הנושא מחדש. שכן ראוי לערוך מעת לעת חשבון נפש ולבחון האם המציאות השתנתה, האם אותם היעדים שהיו נכונים לפני כשלושים שנה נכונים גם היום, ואולי יש מקום ליצור שינוי במערכת ההתנדבות ולתרום בכך יותר למדינת ישראל.
מי שמוכנה לחשוב על הנושאים הללו מחדש, מוזמנת להמשיך לקרוא.

ערכו של השירות הלאומי והבעיות
ערכו של השירות הלאומי ברור. יש בו ביטוי למחויבות של היחיד כלפי החברה. הוא מחזק את הלכידות הלאומית, ומסייע בהשגת יעדים לאומיים כקליטת עליה, חינוך, התיישבות ועזרה לזולת. בנוסף לכך, בנות רבות מדווחות שההתנדבות תרמה להן רבות. הן למדו על המצוקות החברתיות, הן התבגרו, למדו להיות יותר עצמאיות, למדו להכיר את עצמן ולבחון את דרכן בחיים. ובכלל זהו דבר נפלא לראות בנות שמתנדבות בשמחה, ותורמות שנה או שנתיים מחייהן למען הכלל. גם משפחותיהן שעומדות מאחוריהן ומעודדות אותן להתנדב ראויות לשבח על כך.
ואף על פי כן יש מקום לשאול, האם כדאי לשם כך לדחות את תחילת הלימודים הגבוהים בשנה או שנתיים? האם לא ניתן לתרום בדרכים אחרות? האם החברה לא יכולה למצוא עובדות בשכר במקום הבנות שמתנדבות? ואף שמצד סדר הדיון היה ראוי להתחיל בבחינת השאלה הכללית על רמת הכדאיות החברתית של השירות הלאומי, אעסוק תחילה בבעיה שהשירות הלאומי גורם לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, שכן הדאגה להן קודמת לכל.

דחיית גיל הלימודים הגבוהים
הבעיה המרכזית שנוצרת בעקבות השירות הלאומי היא הדחייה של שנה עד שנתיים בתחילת הלימודים להשכלה גבוהה. וכשחלק מהבנות מוסיפות עוד שנה ללימודים במדרשה, יוצא שרוב הבנות מתחילות כיום את הלימודים באוניברסיטאות ובמכללות בגיל עשרים בערך. וכיוון שגיל עשרים הוא כבר הגיל שבו מתאים להתחיל לחשוב על נישואין, נוצרת התנגשות משמעותית בין הנישואין והלימודים. יש בנות שמחליטות לדחות את הנישואין עד לקראת סיום תקופת הלימודים, ויש בנות שמחליטות להינשא בלי להתחשב בהתנגשות שתיווצר בין הלימודים למשימות המשפחתיות. לבנות שגדלו במשפחות מעוטות הכנסה הבעיה כאובה במיוחד. כפי שארחיב בהמשך, פעמים שהחלטה על נישואין תשלול מהן את האפשרות ללמוד מקצוע מכובד, ופעמים שהחלטה על לימוד מקצוע מכובד תגרום להן שתישארנה רווקות למשך שנים רבות, ומיעוטן אף לא יזכו כלל להינשא.

הצורך בהשכלה גבוהה
כדי שהבעיה תובן צריך לציין את העובדה שבדרך כלל רמת ההכנסה תלויה ברמת ההשכלה. אמנם תמיד יימצאו כאלה שלא למדו כלל ומרוויחים משכורת גבוהה, וכן כאלה שיש להם תואר מכובד ואינם משתכרים כראוי. אבל הכלל הוא שיש קשר ישיר בין ההכנסה לרמת ההשכלה. דרך אגב יש לציין, שככל שירבו האנשים שרמת השכלתם והשתכרותם גבוהה, כך גם המדינה תתפתח יותר מבחינה חברתית, כלכלית ומדעית. לכן חשוב לנו מאוד הן מצד הדאגה לבת עצמה, והן מצד הרצון לפתח את מדינת ישראל, שגם הבנות ילמדו מקצוע, כל אחת לפי הכשרון שחנן אותה ה'.

אז והיום
בעבר, נשים נשארו בביתן כל היום, מפני שמלאכת אחזקת הבית דרשה עבודה של יותר מ-12 שעות ביממה. היה צריך להביא מים מהבאר, לכבס בגדים בידיים, לאסוף עצים לחימום ובישול, ללוש, לאפות ולבשל בכל יום (לא היה מקרר), לתפור בגדים, לטפל בגינת הירק, בפרה ובתרנגולות, וכל זאת בנוסף לגידול הילדים והעזרה לזקנים וחולים שנותרו בבית. אשה שהיתה יוצאת הרבה מביתה היתה נחשדת בצדק כבטלנית וחסרת צניעות (יעויין ברמב"ם הל' אישות יג, יא; שו"ע אה"ע עב, א).
כיום בעז"ה, על ידי ההתפתחות הטכנולוגית הכבירה, עבודות הבית הוקלו מאוד, ופעמים שגם אישה שמטופלת בילדים יכולה לצאת לעבודה מספר שעות ביום. בנוסף לכך, תוחלת החיים עלתה באופן משמעותי, וכך לאחר שהילדים גדלים, ישנן עוד עשרות שנים שאישה יכולה לעבוד. ואם לא תעבוד אלא תתבטל בביתה, תשתעמם ותחטא, כפי שאמרו חז"ל (משנה כתובות ה, ה). יותר מזה, עצם זה שכשרונותיה לא יבואו לידי ביטוי באופן המלא הוא חטא, שכל אדם צריך להוציא את כוחותיו אל הפועל, ואם לא יוציאם, הרי שהם נמצאים בו לבטלה.
חשוב להדגיש: ברור שבניית המשפחה היא הדבר החשוב ביותר, ואליו צריכים להיות מופנים בראש ובראשונה מיטב הכשרונות. אולם כיוון שנותר עוד זמן רב לעבודה נוספת, ראוי שזו תיעשה באופן המוצלח ביותר, ומי שמתאים לה, ברמה של מסיימת תואר ראשון, שני או אף שלישי.


הסכנה שבדחיית גיל הנישואין
הזמן הטוב להינשא הוא בגיל צעיר. כיום, כשהחיים נעשו מורכבים יותר, הזמן הטוב לבנות הציבור הדתי-לאומי הוא בסביבות גיל 20-21. שתי סיבות עיקריות לכך: ראשית, ככל שהגיל עולה מבחר הבנים מצטמצם. שנית, הגיל האופטימלי מבחינה רגשית לנישואין הוא צעיר, אז הרגש עז יותר, הרצון להתחתן חזק מאוד, ומנגד, ככל שדוחים את גיל הנישואין כך קשה יותר להחליט. הספקות הולכים ומתגברים. ואם תאמרו, בגיל מבוגר ההחלטה תהיה שקולה יותר - כמדומה שהמציאות אינה כך. לא ראיתי שבחירתם של הרווקים המבוגרים מוצלחת יותר. פעמים שהם מתעייפים מחיפושיהם המתישים ומחליטים לבסוף להתחתן מתוך תשישות, ולפעמים מרוב ספקות ובלבולים הם מאבדים את החוש הטבעי ומקבלים החלטות שגויות.
בפועל, לפי המצב כיום, אפשר להעריך כי מבין אלו שתרצינה להתחתן בהיותן בנות עשרים - יותר מתשעים וחמישה אחוזים תמצאנה חתן. מבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים ושלוש - כתשעים אחוז תמצאנה חתן. ומבין אלו שתרצינה להתחתן בגיל עשרים וחמש - רק שמונים אחוז תמצאנה חתן. בחברה הדתית, עקב דחיית גיל הנישואין, יש כיום אלפי בנות רווקות שמתקשות מאוד למצוא את זיווגן (בחברה החילונית המצב קשה יותר). החלטה על דחיית גיל הנישואין עלולה להיות גורלית.

בנות למשפחות מעוטות הכנסה
לבנות ממשפחות מבוססות, דחיית תחילת הלימודים הגבוהים עלולה ליצור התנגשות בעיקר בין נישואין לתואר שני (למתאימות לכך), מפני שהסיוע שהוריהן יעניקו להן מן הסתם יאפשר להן גם להתחתן ולהתחיל לגדל את המשפחה וגם לסיים תואר ראשון. אבל לבנות ממשפחות מעוטות הכנסה, דחיית הלימודים הגבוהים עלולה לסכן את עתידן המקצועי. בהגיען לגיל עשרים הן ניצבות בפני החלטה קשה וגורלית. אם יתחתנו, יצטרכו לממן את לימודיהן בכוחות עצמן (כעשרת אלפים ש"ח בשנה ועוד עלויות נסיעה), ובדרך כלל גם בעליהן יצטרכו ללמוד באותן השנים (עוד עשרת אלפים ש"ח לשנה), ובנוסף לכך יצטרכו לממן את חייהם השוטפים בדיור ומחיה (לפחות עשרים אלף ש"ח לשנה). במצב זה בנות רבות יעדיפו לעבוד בעבודות מזדמנות ולא לרכוש השכלה גבוהה. כתוצאה מכך, גם כשיהיה להן פנאי הן לא יוכלו להשיג עבודה טובה, וכך יקימו דור נוסף של משפחות מעוטות הכנסה. ואם יחליטו שלא לחשוב על חתונה עד לסיום התואר הראשון או השני, יסכנו במידה זו או אחרת את הסיכוי שלהן למצוא חתן.
זוהי דילמה קשה וכואבת. אם אחר מאמצים רבים, הצליחה מערכת החינוך שלנו, לצמצם במידה רבה את הפערים, ולסייע לבנות רבות ממשפחות מעוטות הכנסה לעבור את מבחני הבגרות בהצלחה, באות השנתיים של השירות הלאומי וגורמות להנצחת הפער. אלו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן בלימודים ובמימון שוטף בשנות הנישואין הראשונות, או שיתקשו לסיים את לימודיהן המקצועיים, או שיתקשו להינשא.

הדילמה הקשה והכואבת
ברשימת המקבלות תואר באחת המכללות הטובות, יצא שרוב מוחלט של הבנות שנותרו רווקות באו ממשפחות מעוטות הכנסה. כפי הנראה, אחת הסיבות לכך, הפחד שלהן שמא אם יתחתנו לא יוכלו לסיים את לימודיהן. הן ידעו שהוריהן לא יוכלו לעזור להן, ורצו בכל לב לצאת ממעגל העוני על ידי רכישת מקצוע מכובד, אבל יש מהן שהקריבו לשם כך את הסיכוי שלהן להקים משפחה.
אילו לא היו משרתות שנתיים בשירות לאומי, היו יכולות בקלות יחסית לסיים את לימודיהן האקדמאים ולהינשא בגיל צעיר (21-20). אינני כותב זאת כתיאוריה, כבר פגשנו בנות רבות שתינו בפנינו את כאבן על שנאלצו לבחור באחת מהאופציות הקשות הללו. מצבן של אותן בנות שהמתינו עד סיום תקופת לימודיהן ועקב כך הפסידו את הסיכוי הטוב שלהן להינשא, כואב מנשוא. אמנם הן סיימו את לימודיהן, אבל הבדידות והתסכול קורעים את הלב. בשעה שרוב חברותיהן המבוססות כבר נשואות ושולחות את ילדיהן לבית הספר הם ממתינות לצלצול טלפון עם הצעה חדשה על איזה רווק מתוסבך.
גם מצבן של אלו שהתחתנו וויתרו על לימודיהן המקצועיים איננו טוב. מה תועלת צמחה מזה שהתנדבו במשך שנתיים, אם אחר כך כל חייהן יצטרכו לחיות בתסכול ועוני, מפני שלא סיימו את לימודיהן. כיצד אשה כזו או בעלה יביטו אל חבריהם, שלא היו מוכשרים מהם, שהם לומדים מקצוע מכובד ומתבססים, בעוד הם נאלצים להסתפק בעבודה שאינה הולמת את כישוריהם.

ואם הבעל הטוב שלהן יחליט, ברוח הזמן והשוויון בין המינים, לעבוד כדי שאשתו תוכל לסיים את לימודיה, במקרים רבים יגרום הדבר שהוא עצמו לא יגמור את לימודיו המקצועיים, מפני שעול הפרנסה ילך ויגבר עם גידול המשפחה. והאשה גם אחר סיום לימודיה בדרך כלל לא תוכל לממן על ידי משכורתה את משפחתה ואת לימודי בעלה. וכך אחד מהם, ולפעמים אף שניהם יצטרכו לוותר על הסיכוי לזכות בהשכלה גבוהה ובמקצוע מכובד. "שוועת עניים אתה תשמע, צעקת הדל תקשיב ותושיע".
הצדקה הגדולה ביותר היא "וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" - להחזיק בו כדי שאחר כך יוכל לעמוד בכוחות עצמו, לדאוג שיהיה לו מקצוע שעל ידו יוכל להתפרנס בכבוד. זוהי חובתנו כחברה לדאוג שגם הבנות שבאות ממשפחות מעוטות הכנסה או מרובות ילדים יוכלו להתחתן ולהשיג מקצוע, כל בת לפי כשרונותיה.

אחריות המנהיגים
האם עדיף לחברה, שנה או שנתיים שירות לאומי או בנות משכילות יותר - זו שאלה חשובה, שארחיב עליה בהמשך. אולם לפני כן דחוף יותר לעסוק בבנות שבאו ממשפחות מעוטות הכנסה או ברוכות ילדים, והן לא מעטות. מה תועלת תהיה אם בנות אלו יתנדבו שנה או שנתיים ואחר כך יחיו כל ימיהן חיי עוני והשפלה? אילו אותן בנות היו מתחילות ללמוד לימודים גבוהים בגיל 18, היו יכולות להתחיל להיפגש למטרת נישואין בגיל עשרים, להתחתן ולסיים תואר ראשון כאחד.
לבנות עצמן יהיה קשה מאוד להכריז: "אנחנו לא עושות שירות לאומי כי הורינו עניים". או "כי באנו ממשפחות ברוכות ילדים". אבל המנהיגים והמחנכים יכולים לתת להן גיבוי ציבורי, ולהסביר להן שזוהי טובתן וגם טובת החברה, שמיד אחר כיתה י"ב יתחילו בלימודים גבוהים. יהיו בנות שכמובן יעדיפו לצאת לשירות לאומי, ואף הן ברוכות יהיו. אבל כמדומה שחובת המחנכים והמנהיגים להציע להן, לכל הפחות, את האפשרות להתחיל מיד בלימודים גבוהים, כדי שיוכלו לפתח עד כמה שאפשר את כשרונותיהן ועם זאת להקים משפחות טובות, לטובת העם והארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il