שלושת הכתרים שבישראל כתר תורה, כתר כהונה וכתר מלכות, שלושתם בירושלים. ירושלים היא עיר המלכות, בירושלים מרכז התורה, וירושלים היא עיר המקדש.
ירושלים היא עיר מלכות בית דוד . לכן אמרו חכמים, כל שלא הזכיר מלכות בית דוד בבונה ירושלים בברכת המזון, לא יצא ידי חובתו. גם בברכת בונה ירושלים שבתפילת שמונה עשרה מזכירין מלכות בית דוד: "ולירושלים עירך ברחמים תשוב... ותבנה אותה בקרוב בימינו בנין עולם וכסא דוד עבדך מהרה לתוכה תכין...". מלכות בית דוד היא מלכות הנבחרת על ידי ד' ויש לה מעלה אלוקית. לכן אמרו, מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. זאת מפני שכבודו של מלך ישראל הוא כבוד שמים ואין המלך יכול למחול על כבוד שמים. תלמיד חכם יכול למחול על כבודו מפני שהתורה שלו. אבל מלך - המלכות אינה שלו, זו מלכות בשליחות רבונו של עולם, לכן אינו יכול למחול על כבודו. הרי מעלתה של ירושלים כעיר המלכות, מלכות בית דוד.
ירושלים היא מרכז התורה . סנהדרין הגדולה מקומה בירושלים בלשכת הגזית שבבית המקדש. חציה היה בקודש וחציה בחול. מכאן היתה יוצאת הוראה לישראל, ולכן הוא נקרא הר המוריה, שמשם יוצאת הוראה לישראל. כשאין בית הדין הגדול במקומו אין דנים דיני נפשות, כלומר בטלים דיני נפשות ואין דנים דיני נפשות בשום בית דין. ירושלים היא מרכז התורה כמו שנאמר בפסוק "כי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים", ומכאן לומדים הלכה שאין מקדשים חודשים אלא בארץ ישראל. לכאורה קשה, אם מפסוק זה לומדים זאת, היה צריך ללמוד שאין מקדשים חודשים רק בירושלים. אלא מכאן יש ללמוד שאף על פי שעיקר הקדושה היא בירושלים, כל ארץ-ישראל יש בה מקדושת ירושלים, כי קדושת ירושלים מתפשטת במידה מסוימת על כל ארץ-ישראל.
ירושלים עיר המקדש. הסבר זה שקדושת ירושלים מתפשטת בכל ארץ-ישראל מתחזק על פי המשנה במסכת כלים שאומרת: "עשר קדושות הן, ארץ-ישראל מקודשת מכל הארצות, שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם". ותימה, מדוע לא הזכירה המשנה את כל המצוות התלויות בארץ ורק הזכירה את העומר ושתי הלחם? אלא שהמשנה מדברת על הקדושות של ארץ ישראל הנובעות מהמקדש. זאת אומרת שקדושת ירושלים מתפשטת ושולחת קוים לכל ארץ-ישראל. בכיבוש ירושלים זכינו להתקדם צעד גדול לקראת הופעת מעלותיה של ירושלים בשלמותה.
ויהי רצון שנזכה לראות בטוב ירושלים בשלמותה במהרה בימינו.