פרשתנו עוסקת בשני נושאים עיקרים. הנושא הראשון - דין טומאת מת. אם נסתלקה הנשמה מן הגוף, כל מי שבא במגע או אפילו באוהל אחד עם הנפטר הוא נטמא, ואין לו ליכנס למחנה שכינה. כל נושא טומאת מת נובע מקדושתו של אדם מישראל, ואינו נוהג במי שאינו בן ברית. מבאר זאת האור החיים הקדוש - גופו של אדם מישראל שימש נרתיק לנשמה קדושה, ובהסתלק הרוח נדבקות בו קליפות הטומאה, מה שאין כן במי שאינו יהודי שאצלו הגוף לא שימש נרתיק לנשמה הקדושה.
הנושא השני בפרשתנו המעבר מדור המדבר, עם תום פטירתם של אנשי הדור, לבואם של בני ישראל לקצה ארץ כנען והתחלת מלחמתם עם יושבי הארץ.
התורה מתארת גם מצב שבו לקחו הכנענים שבי מעם ישראל, כפי שמפרש יונתן בן עוזיאל על הפסוק "וישב ממנו שבי", חשוב להדגיש פרט זה היות ויש לו השלכה להתייחסותנו לאירועים שאנו נמצאים בתוכם.
המחבלים חטפו מאתנו מזה כשנתיים שלושה יהודים, ועד היום איננו יודעים באופן רשמי מה שלומם ומצבם. לאחרונה שמענו שהמחבלים מסכימים להחליף אותם באלפי חבריהם שישראל תאלץ לשחררם תמורתם.
תורת ישראל מקיפה את כל תחומי חיינו הפרטיים והכלליים גם יחד, ואנו צריכים להתבונן ולראות מה היא הדרכתה של תורה וכיצד ראוי לנהוג במצבים שכאלו. חז"ל קבעו (גיטין מ"ה) ש"אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם". הנימוק לכך הוא כדי שלא לחשוף את עם ישראל לסחטנות עתידית, במקרה שהגויים עלולים לתפוש יהודי ולדרוש תמורה ללא כל גבול.
ניתן להבין את דרישת המשפחות שיקיריהם נמצאים בשבי שהמדינה תענה לכל דרישה שלהם, ובלבד שיחזירו את הבנים. אולם על מנהלי המדינה מוטלת אחריות כבדה לשלום הציבור ובטחונו, ואם גורמי הביטחון אומרים שבמקרה שישחררו מחבלים הם עלולים לחזור על מעשיהם, וכן שזה יסכן את אחינו בעתיד, הדילמה שהאחראים אמורים להכריע בה היא קשה. אולם מי שכוונתו באמת לטובת העם והמדינה צריך להיות לו העוז והגבורה לשקול את הנושא לגופו של עניין ולא מתוך שיקולים של רגש או כל נגיעה מכל סוג שהיא, אלא לראות את טובת כלל ישראל.
אנו, בתור אנשים שמאמינים בהשגחה עליונה, שומה עלינו לברר לעצמנו מפני מה באה עלינו הצרה הזאת, כפי שהרמב"ם כותב (הלכות תענית פ"א) - שעל כל צרה שבאה על הציבור צריך לפשפש במעשים לתקן את המעוות, ולהתחנן לפני בורא העולם להעברת הגזירה הקשה.
לענ"ד נראה שמדינת ישראל עם מערכת המשפט שלה, עושה עוול למתיישבי ארצנו כולל שומרי תורה, ובפרט ברדיפה הקשה שהמערכת מתייחסת לאנשים שגילו התנגדות להסגרת ארצנו לידי המחבלים. עורכים משפטים למי שלפני שלוש שנים חסם כבישים, וגם מי שנשפט וריצה חלק מהעונש ומגיע לו לפי החוק הטורקי ניכוי שליש, מתעקשים ולא מאפשרים גם מה שמגיע לפי 'החוק'. חז"ל אומרים (פרקי אבות פ"ה מ"ח) ש"חרב באה לעולם על עינוי הדין ועל עוות הדין", אם במדינה עושים עוול לאזרחים הנאמנים לה בא העונש שהגויים חטפו אזרחים ולא יודעים כלל מה נעשה איתם. לכן צריך לבוא תיקון ביסוד! כל זמן שלא יתוקן העוול הזה לא נראה באופק שום פתרון לבעיה הכאובה הזאת שאנו נמצאים בתוכה.
הלוואי שקובעי המדיניות יפעילו קצת חשיבה ויתקנו את הטעון תיקון, ובזכות זה נזכה באמת להסרת החרפה והביזיון שמתלווה לכל המצב הלא נורמאלי הזה ונזכה לראות בישועת ה' על עמו ונחלתו.