שאלה :

תשובה :
הדילמה שלכם כהורים היא חשובה וערכית, טוב שהורים נותנים דעתם ללמוד את צדדי החינוך, כדי לקבל הכרעה נכונה. אכן, בחינוך יש לתת דגשים שונים, לפי גיל הילד. בגיל הצעיר הקרוי היום "הגיל הרך" חשוב להדגיש את התפתחות המידות הטובות של הילד. הידיעות שהוא קולט, שהם "הבשר", חומר לימודי, הוספת ידע, בגיל הרך מקומם בדרגה שניה. מה שחשוב הוא לבסס את הנפש על יסודותיה הפנימיים. המשמעות המעשית היא, למשל, ללמוד על אבותינו, גדולי האומה וגדולי ישראל, כדי לספוג מהנהגותיהם, כמו ישרות, מסירות, דבקות במטרה, אהבת ה' ואהבת התורה, כבוד לגדולי ישראל וכד'. על ידי כך אנו מבססים אצל הילד את השמחה והאהבה, שהם שני יסודות של נפש בריאה. יסודות אלו מתחזקים ומתאמצים על ידי גידול בחברה תומכת, כלומר, חברת מלמדים וילדים, אוהבי תורה ואוהבים איש את רעהו. מתוך כך רואה הילד לנגד עיניו דמויות אשר עימם הוא מתחבר, ומהם הוא יונק את המידות הטובות הללו. עבורו, דמות של מלמד צריכה להיות דמות נעימה ומקרינה, והיא אשר מציינת עבורו באמת את התורה בהתגלמותה. זוהי דמות של תורה, שכמותה שואף הילד להיות. על גבי רקע ובסיס זה לומד הילד פרטי מצוות, הלכות, הנהגות אשר באות כקומה שניה, על גבי הקומה הראשונה של המידות. אני מבין ששניכם, את ובעלך רוצים לחנך את בנכם לאהבת תורה. אבל אם הבן לא אוהב את מקום הלימוד הרי שהרקע ללימוד פגום ואי אפשר לבנות אצלו אהבת תורה באופן זה. על כן, ברור שעדיף לחפש לו מקום אחר, בו הצד החברתי מודגש יותר, ושם תוכלו לבסס אצלו את הקומה הראשונה מתוך בריאות נפשית. למרות שאולי הוא ילמד פחות תורה, אבל כל מה שילמד יקנה אצלו כקנין אמיתי.
במאמר מוסגר אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לכך, שתלמוד תורה הדואג ללימוד טוב אך אינו דואג למערכת חברתית של "יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך", צריך עיון האם זוהי המסגרת הנכונה הראויה להעניק חינוך טוב. אבל זו רק הערה, מפני שצריך לבחון במבט רחב יותר את המקום.
ובתוספת, ברצוני להתיחס לנקודה האחרונה שהזכרת בדברייך, ששוחחתם על כך עם הבן, אך לא הגעתם למסקנה. להבא, היזהרו ביותר שלא לשתף את הבן בלבטים שלכם בכלל, ובמה שקשור אליו, בפרט. ילד בנוי על שקט ובטחון של הוריו. הוא צריך לדעת שההורים יודעים הכל. ואין להם ספקות. ידיעה זו מעניקה לילד את שלוות הנפש, ביודעו שיש לו עמוד איתן של ההורים, אשר עליהם הוא סומך. כאשר הוא רואה שההורים אחוזי ספקות, ובודאי כאשר הם משתפים אותו בספקות, דבר זה מערער מאד את הקרקע היציבה תחת רגליו. הוא עלול להיכנס לחרדה, חוסר בטחון, עצבנות, מתח וכד'. כלפי חוץ, שיתוף הילד בהחלטות הנוגעות אליו, נראה כמעשה נאור של פתיחות חינוכית. אך כאמור, פעולה כזאת משיגה ממש את ההיפך הגמור, במיוחד כאשר יש ערעור על המוסד החינוכי בו לומד הילד. זה מביא להגברת אי הנעימות שיש לו בלאו הכי בזמן הלימודים. על כן, הדרך הנכונה היא, שאתם כהורים תדונו ביניכם, ותקבלו את ההחלטות הנכונות, ורק לאחר שאצלכם הדרך ברורה, תיידעו את הבן בהחלטתכם.