קבלתי פנייה ממספר בנות שנפגעו מינית בהיותן בשרות הלאומי, על ידי גברים שהיו ממונים עליהן.
אותן בנות אומרות שהן יודעות על עוד בנות שנפגעו, אך אלו לא רוצות להתלונן כי הגילוי יפגע בהן, וגם משום שהן לא מאמינות שיתייחסו ברצינות לטענותיהן ויטפלו בהן בצורה רצינית. הבנות זועקות מעומק ליבן ומבקשות להשמיע ולעורר את כל האחראים לשים לב למה שקורה - כי זו תופעה לא חריגה כל כך.

אני מוצא צורך להתייחס לדבר ברבים ולהביע את דעתי.
אין לשלוח בנות לשרות לאומי למקום שהוא בהנהלת אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות, ושאינם בחזקת שומרים על איסורי נגיעה. זו אינה חומרה אלא סברה ישרה. הסיכון של פגיעה מוסרית קיים, ואין כל היתר להיכנס לסיכון כזה. גם בנות חזקות באופיין אין לשלוח למקומות כאלה, וכל שכן בנות שאינן חזקות באופיין ובהשקפתן - אין להעמיד אותן בניסיון. האחראים על השירות הלאומי צריכים להתייחס בחומרה רבה לכל מקרה של פגיעה מינית, ולהימנע מלשלוח בנות לאותו מוסד או מערכת מוסדות שאצלם קרה הדבר, עד אשר המוסדות הללו ימצו את הדין וירחיקו את הפוגע מהעבודה, בין אם זה רופא או מנהל או אחראי אחר. וכך צוות העובדים ידע שמי שסרח יוצא מהעבודה. גם מקרה אחד של פגיעה דיו כדי להפסיק לשלוח בנות לאותו מוסד עד למיצוי העונש בפוגע, והבטחה שכל הצוות מודע לחומרה של המעשה והדבר לא יחזור שנית. אך מאחר וקשה מאד לממש סעיף זה, כי הפוגע יכחיש או יטען שהנערה אשמה, על כן בכל מקום שיש תלונה מצד בת, והתלונה סבירה, יש להפסיק את השירות הלאומי באותו מקום, עד שיתברר בוודאות שנעשו כל המאמצים למנוע מקרים כאלה בעתיד. המורים, ההורים והאחראים על השירות, חייבים להכין את הבנות בצורה מדוקדקת ומעמיקה לקראת יציאתן לשרות.

הורים ומורים, אל תשלחו את הבנות למקום שאינו בחזקת כשרות בתחום הצניעות. בת אחת שנפגעת זה כאילו נפגע עולם מלא. התורה מדמה דבר זה לרצח: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה".

יודע אני מראש את ההשגות שאקבל: מה זה שונה מכל מקום עבודה אחר, מדוע אני לא סומך על הבנות, וכו' וכו'. אני לא מתווכח עם בעלי הדעות האחרות. באתי להשמיע את דעתי, וההורים והמורים ישקלו את הדברים.