הלקח החזק ביותר בפרשת השבוע הוא שאין בעולם הזה בני אדם שאי אפשר בלעדיהם. לבני אדם אין אמנם תחליף, ואין אדם אחד דומה למשנהו, אבל אין בני אדם שאי אפשר בלעדיהם.
דור הולך ודור בא, ואיכשהו העולם מוסיף להתקיים. אין מנהיג גדול ממשה. למשה כשלעצמו אין תחליף, אך העולם בכלל והעם היהודי בפרט חויבו להתקיים ולהגיע להישגים גם אחרי מותו.
משה, כך מספרים לנו חכמי התלמוד, היה השֶׁמש, ואילו יהושע, תלמידו האהוב ויורשו, היה רק הירח. אבל "הירח" "הספיק" כדי לכבוש את ארץ ישראל וליישובה והצליח להרחיק את עבודת האלילים ולשמור על אמונת ישראל.
דומני שגם הסמליות בנס הגדול שעשה יהושע כשעצר את השמש ואת הירח בקרב מול הכנענים בעמק איילון מלמדת את הלקח הזה: אין אדם שאי אפשר בלעדיו. את משה ויהושע, השמש והירח, אפשר "לעצור". הם יכולים להיעלם ולהפסיק לנוע, אך בני ישראל צריכים להילחם בקרב בכל מקרה. אין שום הצדקה להסתמכות בלעדית על השמש או על הירח. הלקח המר של החיים בכל עוצמתם היא שכל דור, כל אדם, צריך להילחם על חייו ועל אמונתו גם אם איננו שווה לדורות ולאנשים שבאו לפניו, וגם אם המנהיגות שלו מחווירה לנוכח המנהיגות שהיתה בעולם היהודי בעבר.
החיים היהודיים אחרי מות משה היו בוודאי שונים מאוד מכפי שהיו בימי חייו. מנהיג ונביא כמשה הוא תופעה חד פעמית בהיסטוריה האנושית. אבל בא דור חדש שלא הכיר את משה באופן אישי. אילו משה היה נשאר בחיים ומנהיג את הדור החדש הזה, הייתה סכנה של ממש שאותו דור היה מתייחס למשה כמו לאל ממש ולא רק כאל אדם גדול. מנהיגים מתאימים לתקופתם ולדורם. לעולם אין לראות אותם בחלל הריק או במונחים מוחלטים. דורו של משה גווע במדבר סיני. אותו דור גדול של אבותינו, הדור שעמד בהר סיני וקיבל את התורה, לא זכה להגיע לארץ ישראל. אם הם לא יכולים להיכנס לארץ, גם משה לא יכול להיכנס. המנהיג והדור שהוא מנהיג שלובים יחד לעולמים.
זאת מהות הסיפור התלמודי על חוני המעגל, שהתעורר משינה שנמשכה 70 שנה ושאל את נפשו למות, מפני שהדור שלו כבר לא היה בחיים. איש איננו חיוני עד כדי כך לחיות בגופו בעולם הזה, וכל דור עובר מן העולם.
מנהיג של דור אחד, ולא משנה כמה הוא גדול וחכם, איננו בהכרח המנהיג המתאים לדור הבא. זה הלקח שמשה עצמו לומד בפרשת השבוע. זה גם מה שמשתמע מהאמירה של הקב"ה שלא ידון אתו עוד בעניין כניסתו לארץ ישראל. תעלומות הקיום החברתי של בני האדם עדיין נסתרות מעינינו ונשגבות מבינתנו.